עגינה
עגינה הכנת העוגן להטלה: עוגן המוכן להטלה הוא עוגן שמאובטח על הסירה ויש לו בוכטה מוכנה ומסודרת ושאינה קשורה והעוגן נמצא על הבוכטה. סוגי עגינות: עגינה עם עוגן אחד בחרטום: מטילים את העוגן קדימה מהנקודה בה רוצים להיות ולאחר מכן חותרים/מפליגים אחורה, בודקים אם העוגן נתפס ולאחר מכן נמתח ונקשור. עגינה עם שני עוגנים בחרטום: על הזווית בין העוגנים להיות בין 90 ל- 120 מעלות, ולכן תהליך העגינה כדלקמן: נגיע למקום בו נרצה להיות, נחתור לאד הצדדים בזווית של 45 מעלות, נטיל עוגן ולאחר שהוא ייתפס נחתור אחורה, ואז נחזור למיקום המקורי ממנו נצא בזווית זהה לכיוון השני נטיל עוגן ונחזור. נשתמש בעגינה זו הוא כדי להקטין את טווח התנועה של הסירה והקטנת הסיכוי לניתוק העוגנים. עגינה עם עוגן בחרטום ועוגן בירכתיים: נטיל את העוגן בחרטום ונשחרר הרבה חבל, לאחר מכן נטיל את עוגן הירכתיים נתקדם קדימה ונקשור את העוגנים. עגינה זו מקבילה גם לעוגן וקשירה למצוף או למזח, בשימוש בה יש מינימום טווח תנועה של הסירה. ואנו משתמשים בה בעכו בעגינת חוף. אין לקשור את העוגן בירכתיים לספסל, אלא למלגז, בית חרב או חבל לדוגמא. כאשר בוחרים מקום עגינה השיקולים הם: א. גלים, זרם ורוח – כיוונם וחוזקם. ב. התאמת סוג העוגן לסוג הקרקע, לא נטיל עוגן פטרייה היכן שאנחנו יודעים שיש קרקע סלעית בה הוא לא ייתפס. ג. רדיוס עגינה – כאשר עוגנים בודקים שהסירה, החבל והעוגן לא יפריעו ולוקחים בחשבון את האפשרות שהסירה תסתובב – תחת ההגדרה של רדיוס עגינה נמצאים: לא להפריע בנתיב שייט (פתח מרינה, קו זינוק), מכשולים (חומות עכו, סירת צוללנים), כמו כן לוקחים תמיד בחשבון שהסירה תסתובב במידה של שינוי בגורם זה או אחר (כאשר לוקחים בחשבון את סוג העגינה ואורך החבל). כמו כן יכול להיות שמכשולים (כמו סירות) יזוזו גם הם מסיבה כלשהי. ד. התאמה אורך חבל לעומק הקרקע. נוהל עגינה: בחתירה – מגיעים לנקודה בה רוצים להטיל את העוגן כאשר הסירה מול הרוח, ומטילים את העוגן לצד שממנו מגיעה הרוח, חותרים אחורה ומשחררים את החבל. בודקים אם הוא נתפס מתחים וקושרים, באשר למקרים שהוא לא נתפס ניגע בהמשך. תזכורת: כאשר זזים אחורה ההגה משפיע באופן הפוך לאן שמפנים את הרומפל לשם החרטום פונה. בהפלגה: מפליגים וכאשר מגיעים לנקודה בה רוצים לעגון עולים לקדמית חדה מאוד עד מול הרוח, בכדי לעצור ניתן לנפנף את החלוץ אך מומלץ לחבק או להפיל אותו. לאחר מכן מוציאים את הראשי אל מתחת לרוח וכן עד הונטות ויש להוריד את המנור למטה ככל האפשר, בצורה זו ניצור קיר של ממש אל מול הרוח הסירה תלך אחורה נטו, במקום אם נוציא מעל הרוח ואז הסירה גם תסתובב, במידה וירדנו מהרוח ניתן להשתמש באופציה של ראשי מעל הרוח. באמצע שלב זה נטיל עוגן כאשר איש העוגן יעשה סיבוב על הזקף וישחרר בצורה מבוקרת. חשוב לזכור שבעת ביצוע העגינה והיציאה ממנה חשוב שתמיד יהיו משוטים מוכנים למקרה של בעיה. יציאה מעגינה: כאשר יוצאים מעגינה מרימים את העוגן וכאשר הוא ניצב ניקח אותו אל ונטות הדופן של המפנה ממנו נרצה לצאת, כלומר אם נרצה לצאת במפנה ימני נרים מונטות צד ימין. את העוגן נעביר כאשר הוא כמעט ניצב כי אחרת אנו עשויים להתחיל להפליג על העוגן מכיוון שנתפוס מפנה. במידה ויש מכשול אז כאשר מטילים את העוגן מטילים אותו לעבר המכשול וכאשר יוצאים אז מושכים מהדופן הקרובה למכשול. חשוב לציין שביציאה מעגינה ניתן להשתמש גם בחלוץ בטן הפוכה על מנת להגיע למפנה הרצוי, וכן במשוטים. מקרים ותגובות: עוגן נגרר: כיצד נזהה שהעוגן נגרר לאחר הטלתו: א. מרגישים רעידות בחבל בזמן שבודקים אם הוא נתפס. ב. חבל העוגן נשאר מתוח כל הזמן – זה אומר שהמרחק מהעוגן קבוע ולפיכך העוגן זז עם הסירה. ג. מגלים שהסירה ממשיכה להיסחף : אפשר להרגיש זאת ובכל מקרה מוודאים ע"י בדיקה באמצעות החוף, שיטת בדיקה א': בודקים שתי נקודות שנראות אנכיות על החוף, במידה והנקודות "יתרחקו" ויהפכו לאופקיות אחת מהשנייה אנו זזים משמעותית והעוגן לא נתפס. שיטת בדיקה ב': בודקים את הזווית בין הסירה ושתי נקודות אופקיות, ואם היא משתנה משמעותית אז הסירה זזה. ד. דבר נוסף שצריך לתפוס את תשומת ליבנו הוא שהסירה אינה עומדת מול הרוח ו/או גורם משמעותי אחר. כאשר גילינו שהעוגן נגרר, דבר ראשון נחתור/נפליג אחורה ונשחרר עוד חבל. במידה ולא הצלחנו נוציא את העוגן ונטיל בשנית. עוגן נתקע: לפעמים כאשר אנו מנסים להרים את העוגן אנו לא מצליחים, ולאחר שניסינו בכוח מקסימלי ובמידה ואין לנו או לא הצלחנו באמצעות החבל אמיר, ננסה מספר שיטות שונות להוצאת העוגן: ננסה להוציא את העוגן מהצד השני ממנו אולי יהיה קל יותר להוציא במיוחד בעוגן הדנפורט בו הגזע יתהפך ויהיה יותר קל להוציא. אם זה לא עובד אפשר לנסות גם להסתובב קצת בניסיון להחליש את אחיזתו ואז לנסות שוב בכוח. שיטות אלה הן שיטות הנוגעות לתמרון והזזת העוגן ישנן גם שיטות שמטרתן להפעיל יותר כוח על החבל: ניצור טבעת באמצע חבל העוגן, נחבר אליה גלגלאות, אז נמשוך, ע"י כך נקל את המשיכה וכן נוכל למשוך את העוגן ביותר אנשים. שיטה נוספת ומומלצת היא קשירת החבל מתוח לזקף ואז הליכה של כולם לחרטום שיהיה שקוע כמה שיותר, ואז מעבר לירכתיים של כולם(אין צורך לרוץ), בכך נפעיל כוח כמו של מנוף על העוגן. במידה ולא מצליחים להוציא את העוגן קושרים אליו משהו שצף וחוזרים אליו מאוחר יותר באמצעות סירת מנוע או שצוללים. כאשר מושכים בכוח ייתכן שהחבל ייקרע. חשוב לציין שבד"כ העוגן נתקע בכוכים סלעיים.
