עוגיות בראוניז

יעל666

New member
עוגיות בראוניז

לפני כחצי שנה הוצאתי מתכון מדהים של בראוניז (נדמה לי שמהאתר של העמותה), עם קצת קמח מרמולייט, קצת קקאו, פצפוצי שוקולד ועוד מרכיבים שאני לא זוכרת. אני לא מצליחה למצוא את המתכון הזה, והעוגיות (אני הכנתי כעוגה) באמת מדהימה !! אם מישהו יודע למה אני מתכוונת ויש לו את המתכון - המון תודה. חוץ מזה, אשמח לדעת אם יש איזה שהם עדכונים לגבי שרות בצבא לצליאקים - הבת שלי לקראת צו ראשון וכו', וברור לה שכמתנדבת היא לא מוכנה לשרת - תודה, ושבת שלום
 

נצר1

New member
צליאקים לא מגוייסים

האפשרות היחידה לעשות צבא היא להתנדב. וביננו, שתנצל את הזמן בצורה יעילה ומועילה יותר
(דעתי האישית)
 

Reznik

New member
למה?

אני מכיר אנשים שהתנדבו ועשו דברים מאוד מועילים בצבא.
 

נועית7

New member
אני גם חושבת

שלשרת בצבא זה לחוות איזושהי חוויה ישראלית שלעולם אי אפשר להשלים, ובפרט שאתה מתנדב משמע על-תקני ויכול לעשות באמת משהו מעניין.
 
אני אישית בעד שירות צבאי והתנדבות

אבל... אני בהחלט אבין מישהו עם צליאק שלא ירצה להתנדב כי שירות עם צליאק זה סיוט. אני לא יודעת איך עבר עליכם השירות הצבאי ואיך הצליאק (שאצל רובינו לא היה מאובחן) השפיע, אבל לי היה מאוד מאוד קשה מבחינה הזו ואני לא חושבת שאבחון היה משנה משהו (למרות שהיה לי "סוג של אבחון", רופא גסטרו אמר שיש לי "אי סבילות לחיטה ולחלב" והורה לי לא להתקרב לחדר האוכל. הפרופיל לא ירד לי בפיפס דרך אגב). הכי טוב זה לשאול את מי שנמצא שם או שעשה את זה, וכבר היו כאן בפורום כמה שסיפרו סיפורים מעניינים. ואגב, לא להתנדב לצה"ל לא אומר לחסום את כל האפשרויות, תמיד יש את האפשרות של שירות לאומי שלרוב היא יותר ידידותית לאנשים עם לקויות שונות. עוד דבר שחשוב לזכור, זה ששירות צבאי לצליאקי זה משהו מאוד מאוד יקר, לממן את האוכל שלנו ממשכורת צבאית זה מאוד לא פרקטי...
 

hadhad

New member
למישהו יש סיפורים או המלצות?

אני כנראה הולכת לשרת בתור מתנדבת בצבא בגלל הצליאק ואם למישהו יש טיפים או סיפורים מעניינים זה ממש יעזור =)
 
אני התנדבתי

ביקשתי לשרת ברמת דוד (חיל האוויר), שיהיה קרוב לבית (20 דקות נסיעה באוטובוס). עקב היותי מתנדב, שובצתי בתפקיד "עובד כללי", שזה יכול להיות גם מנקה רחובות, עובד רס"ר ופקיד (ועוד כל מיני דברים שלא מצריכים דרישות מיוחדות..). אז בסופו של דבר הייתי פקיד, במשרד של הקב"ן. המשרד היה ליד מרפאת השיניים, אז חצי מהשירות שלי הייתי פה וחצי שם (החצי של מרפאת השיניים היה בזמני הפנוי, והיה הרבה כזה), אז למדתי הרבה על תחום השיניים - הגיינה, סוגי טיפולים, היכרות עם רופאים וכו' - וגם בתחום הפסיכולוגיה לא חסכתי מעצמי קצת לימוד עצמי - סוגי פרופילים, הפרעות נפשיות, סוגי טיפולים וכמובן הכרות עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים (שלא נצטרך, תודה לאל...) :) השירות עצמו היה ראשון עד חמישי, 7:30 עד (וכאן החלק הבעייתי) 17:00. הבסיס מסיים לעבוד (הכוונה לאלה שהולכים הביתה) ב-17:00, אבל אני יצאתי כל יום בסביבות 15:30-16:00. הייתי מביא אוכל מהבית, בדרך כלל פריכיות עם גבינה או חומוס, או סנדביצ'ים, לפעמים קונה משהו בשק"מ (היו לנו שני שק"מים בבסיס - אחד שמוכר אוכל מוכן כמו שניצלים, סנדבי'צים וכו', והשני שהוא כמו סופר קטן). לפעמים גם הייתי הולך לחדר האוכל בבסיס, למרות שאחרי יותר משנה ששירתתי, קיבלתי מכתב מאכ"א (אגף כח אדם) שמאחר ואני מקבל תוספת למשכורת בשביל לקנות לעצמי ארוחות, אסור לי ללכת לחדר האוכל. בחדר האוכל הייתי מוצא לפעמים מה לאכול, סלטים או אורז, לא דברים מיוחדים שדורשים בירור מעמיק, כי לא היה כל כך את מי לשאול בחדר האוכל שלנו.. תורנויות ושמירות לא עשיתי, גם עקב ה"מחויבות" להיות כל יום בבית, וגם כי לא עברתי בכלל הכשרה לשאת נשק (הטירונות ארכה 3 ימים, שרובם היו ישיבה באולם והקשבה להרצאות, ובין לבין רביצה על הדשא בבה"ד 7). אני מאמין שאם הייתי מספיק פטריוטי והייתי מבקש לעשות תורנויות, לא היו מתנגדים.. אבל חבל לתת אצבע למישהו שירצה לקחת את כל היד, וגם את הכתף איתה.. לעוד פרטים, אני זמין במסרים :)
 
לך ולכל המתעניינים- על הגיוס שלי

שלום לכולם, אני כמוכם גם צליאקית.. כמובן שקיבלתי פטור ואז החלטתי להתגייס.. תוך כדי תהליך ההתנדבות התמיינתי לחיל המודיעין ובסופו של דבר התגייסתי אליו. עשיתי טירונות מתנדבים של 5 ימים ולאחר חודש יצאתי לקורס של המקצוע שלי. הקורס התקיים בבסיס סגור (הבאתי אוכל בכל תחילת שבוע) ולאחריו שובצתי ביחידתי. לאחר שירות של שנה וחודש יצאתי לקורס קצינים. את הקורס בבה"ד 1 סיימתי לפני יומיים (כיום אני עונדת בגאווה סיכת מ"מ ומחכה להשלמה החילית). אמנם הקורס לא היה קל, האוכל (הבאתי בתחילת שבוע ואוכל וכשסגרתי שבתות אבי הגיע לבסיס וחידש לי את המלאי), האישורים המיוחדים(ביטול פטורים, הסמכה לרובאי ועוד..), הכל היה מסובך.. אבל בסופו של דבר הוסמכתי לרובאי 03- מה שאומר שיריתי שמא"ג ובנוסף, הוכשרתי לנהל מטווח (לפני כן, לא הייתי מוסמכת רובאי כלל). לאחר מספר בקשות אף אושר לי לבצע שבוע שטח.. היה קר אבל חוויתי.. לא תמיד קל להיות צליאקי בצבא אבל אני מאמינה שזה לא שונה כ"כ מהאזרחות.. אני רוצה לתרום לצבא ועל כן התנדבתי.. אני ממליצה לכולם לעשות כמותי.. אם יש שאלות נוספות אשמח לענות ולעזור
בהצלחה!
 

drorsegal

New member
מה המצב?

אני התנדבתי אבל יצאתי אחרי שנה בגלל שלא עשיתי כלום הייתי סתם פקיד איפה את הולכת לשרת?
 

נצר1

New member
שירות לאומי

נשמע לי דרך הרבה יותר יעילה ומועילה לאדם עצמו. שלא תבינו לא נכון, אני מאד מעריכה את מי שמתנדב ואם זה חשוב לך, אז לכי ותעשי את זה. אישית אני חושבת, שאין טעם בלשרוף שנתיים מהחיים על שירות צבאי אם הוא לא חובה. אפשר לנצל את הזמן כדי לעבוד ולחסוך כסף, לטייל בעולם, או להתחיל לימודים אקדמים מוקדם יותר. אני לא רואה שירות צבאי כמשהו הכרחי שמאפיין את מי שאנחנו ואני חושבת שיש דרכים אחרות ללמוד להכיר את עצמך. למשל, אם תהיי פקידה (כמו שגיל המגניב היה כמתנדב) בחברה כלשהי תקבלי משכורת של 3,000 ומעלה לחודש שתאפשר לך הרבה יותר. אנשים נחמדים וחברים לכל החיים ניתן להכיר גם במסגרות אחרות ולא רק בצבא. אני בכלל מקווה שהצבא יהפוך עוד בחיינו לצבא מקצועי, שמי שמחליט להתגייס רואה בזה קריירה לשנים קדימה.
 

נועית7

New member
לא ניגרר לויכוח אידיאולוגי

אבל למה כולם יכולים לשרת ולשרוף שנתיים ולצליאקים עדיף לנצל את הזמן בעבודה / לימודים? אנחנו לא חיים במדינה הזו?! גם אני מקווה שהצבא יהפוך למקצועי, אבל כל עוד הוא לא, אין זה הוגן לנצל את הצליאק ולא לשרת. בהנחה שאתה כל יום בבית, זה נוח בדיוק כמו ללכת לעבודה רגילה, ככה שזה באמת לא תירוץ הצליאק לדעתי...
 

eyali one

New member
אני בעצמי התנדבתי לצבא

עשיתי שנתיים שירות ובסה"כ אני שמח שעשיתי זאת. היו תקופות פחות טובות אבל הרוב היה ממש בסדר. האמת שזה תלוי לאן מגיעים. אני חושב שכל אחד שיעשה מה שטוב לו ונראה הכי נכון בשבילו. אני התנדבתי ואם הייתי צריך לבחור היום שוב הייתי בוחר באותה הדרך. אם מישהו ירלה להתייעץ אשמח לעזור.
 

shavririt

New member
שירות צבאי בהתנדבות- ביחי' עילית

היום אפשר לשרת בהתנדבות ביחידות רבות, והם עושים שם שירות צבאי מלא ורציני, לא סתם פקידות כללית. ביתי הצליאקית אמנם שירתה בש. לאומי כי אחרי שקיבלה פטור מצה"ל לא רצתה לעבור שוב תהליך חיול כפי שנדרש ממתנדבים. בת צליאקית של חברה שלי, סירבה בעקביות להתגייס כמתנדבת עד שיום אחד בת נוספת שלי הסבירה לה עד כמה היא תוכל לתרום ולחוש שייכת. כיום היא בעיצומו של השירות בצה"ל וכאשר פגשתי בה בשבוע שעבר, אמרה לי כמה טוב שהשתכנעה וכמה היא נהנית בשירות הצבאי. אגב, בפנייה לעמותה תוכלו לקבל הפנייה ליחידת עילית בצה"ל, שנמצאת עם העמותה בקשר, ומקבלת צליאקים מתנדבים לשירות מול מחשב ופעילות תומכת לחימה.
 
התנדבות לצהל...

אני בכיתה יא', ולמרות שעדיין לא קבלתי אפילו צו ראשון אני פחות או יותר בטוחה בקשר להתנדבות שלי לצה"ל. עד לפני חודש חשבתי איזה כיף שאני לא אצטרך לשרת, ויחסך ממני ויהיה לי זמן ללמוד ולעבוד ולטייל, וגם חשבתי שזה ממש סיפור להתנדב עם צליאק בצבא. אבל אז הלכתי להרצאה שארגנה העמותה על התנדבות לצה"ל והבנתי שזה בכלל לא מסובך, ויותר קל להגיע ככה לתפקידים משמעותיים. נראה לי מאד חשוב להתגייס לצבא, כי דווקא מתנדבים באמת יכולים להגיע למקומות משמעותיים כי הם לא תופסים תקן, והרי אף אחד לא יתנדב בשביל להיות בתפקיד פקידותי. בקיצור, גיוס זה חלק מהחיים פה בישראל, וחלק מהחוסר רצון לא להתגייס (שלי לפחות) זה לפספס חוויה מאד ישראלית.
 

hadhad

New member
צודק!

צה"ל הוא חלק חשוב מאוד מהחיים שלנו והמוטיבציה שלי לשרת בצבא מאוד גבוהה! אני חושבת שללמוד ולטייל בעולם תמיד אפשר לעשות אבל זה חוויה שלא תחזור עוד פעם! נכון, לא תמיד יהיו רגעים קלים אבל שווה לעבור את זה אני חושבת..דבר שני שלחו לי מיונים לאחלה תפקידים ופקידה לא בא בחשבון =)
 
אני בת:) השם מטעה

בכל אופן, אגיב גם לך וגם לדבורה3 קודם כל, בהצלחה לך במיונים! ולדבורה3, בסך הכל אני לא חושבת שקבלתי המון מידע מעשי מההרצאה, כי כל העניין עדיין לא רלוונטי לגבי (כי לא קבלתי צו ראשון עדיין) אבל בכל מקרה יש לי את הטלפון של תא מתנדבים בצה"ל אז אם את רוצה, במסרים
ואם יש לך שאלה תשאלי אני אנסה לענות ממה שאני זוכרת.
 
למעלה