חגית, מנייסיון ארוך וכואב, אני
חושבת שאת ההכנה לא צריך להעביר לשני אלא להורים שלך. אני משערת שאם החלטתם לעבור להורים שלך אז היחסים שלכם איתם טובים. כדי לשמור עליהם כאלה, כדאי לשבת עם ההורים ולהכין חוזה בעל פה לגבי הציפיות שלכם האחד מהשני. מה אתם מסכימים שהם יעשו עם שני ומה לא. זה נראה כרגע מופרך, אני יודעת. אבל, כשגרים ביחד כל הקלפים נטרפים מחדש. ההורים הכי לא מתערבים בעולם לא יכולים להשאר מהצד והם מתערבים בחינוך, במקומות הכי רגישים מבלי בכלל להיות מודעים שהם עברו את הגבול. אני אספר לך את הסיפור שלנו. כשדני ואני התחתנו והייתי בתחילת ההריון עם אורן (היום בת 6+) גרנו כחצי שנה אצל ההורים של דני. הכל היה מצוין. ההורים של דני הם מהסוג הלא מתערב. עשינו מה שרצינו, באנו יצאנו. הכל היה בסדר. חוויה טובה בסה"כ. אחרי כמה שנים, שבועיים אחרי שילדתי את איתמר (היום, בן שנתיים וחצי) וחזרנו מהמגורים בצפון, למרכז הארץ, נאלצנו שוב להשתמש בשירותי המגורים של ההורים של דני, כי הבית שלנו היה שיפוץ. גרנו שם 3 חודשים. עם יד על הלב - אלה היו שלושת החודשים הגרועים ביותר בחיים שלי. ואני מאוד אוהבת את ההורים של דני, וכאמור הם מהסוג הלא מתערב. אבל (ותדמייני שהוא כתוב בגדול ובאדום) כשחוזרים לגור עם ההורים ועם ילדים בבית דברים משתנים. פתאום מגלים שההרגל הלא מפריע של הילדים לצרוח/לספר סיפור בקול רם בשעה שמונה בערב, בדיוק בשעת החדשות, מפריע מאוד להורים. פתאום מתברר שההורים שומעים טלביזיה בווליום אדיר כזמן שאת מנסה להרדים את הילדה. פתאום מתברר שיש להם דיעה מוצקה בענין האוכל שהילדה מכניסה לפה, הנימוסין שלה ועוד ועוד. תוסיפי על זה לחץ של בית שנבנה/קבלנים שלא עומדים בזמנים ועוד ועוד והרי לך חגיגה מופלאה למשפחה. בסוף התקופה הזו, חשבתי שאני צריכה אישפוז בבית חולים לחולי נפש. לא רציתי לראות את ההורים של דני יותר בחיים (זה עבר לי כמובן
). כעסתי עליהם. והכל, בסופו של דבר - באשמתנו. אם רק היינו יושבים קודם ומדברים על הדברים - על איפה אסור להם להתערב ואיפה מותר. מה הם מצפים שנעשה בשעות מסוימות ומה אנחנו מצפים מהם, סביר להניח שחלק מעוגמת הנפש היה נמנע. פשוט לא חשבנו שזה יקרה לנו - אנחנו הרי ביחסים מצוינים. היום, אחרי שהכל עבר ואני שוב ביחסים מעולים איתם, אני יודעת, שבחיים אני לא אעשה את הטעות הזאת ואחזור לגור עם ההורים (שלי או שלו). יש שלב חיים שזה לא מתאים יותר (למרות שזה מתאים מאוד מבחינת הכיס). אני הייתי הולכת על בית בנפרד למרות שהוא אולי קטן ולא נוח. הבריאות הנפשית חשובה יותר. ולגבי שני - פשוט תספרי לה. אחרי שתחליטו איפה תגורו תקחי אותה לשם לפני המעבר. תראי לה איפה יהיה החדר שלה. תשתדלי לסדר את החדר פחות או יותר עם דברים מוכרים לה מהבית. המעבר יהיה לה קל הרבה יותר ממה שאת מדמיינת. בצלחה.
) לסיכום : איך מכינים אותה למעבר?
