אבל זה עניין מאוד סובייקטיבי...
איך את מגדירה מאוזן נפשית מבחינת אופטימיות או פסימיות? אני מכיר אנשים פסימיים שיגידו עליי שאני מאוד אופטימי, ומצד שני אני מכיר אנשים אופטימיים שיעידו עליי שאני די פסימי... בעיניהם הם המאוזנים נפשית
אני מסכים אם מה שהוא אמר בנוגע למציאותיות... זה יכול למנוע ממך להתאכזב. וזה גם ל "מרעיל את הנפש שלך" או דברים כאלה. כי זה עניין של גישה. אם עוברת עלייך תקופה רעה ויש לך מזל רע זה לא אומר שאת צריכה לתת לזה לנצח אותך. זה גם לא אומר שאת צריכה להתכחש לזה ולצפות בכל פעם מחדש שיהיה טוב, כי דווקא אז זה יכול להרעיל אותך ... שנים של קרבה הדוקה מאוד (או הדוקה מדי) למרפי (כן, כן, החבוב עם החוקים...) לימדו אותי שבלא מעט מקרים, הדברים ילכו אצלי על הצד הרע. אבל גם לזה תמיד אפשר למצוא פתרון שיחלץ אותי. בד"כ כשדברים לא תלויים רק בי, הם לא הולכים כפי שאני מתכנן, או מצפה. מצד שני אני לא אומר לעצמי שאין סיכוי שיהיה טוב
אני מכיר בזה שסביר להניח שדברים לא יהיו כמו שאני מצפה מהם להיות... ומניח שהם לא ילכו משהו... ומקסימום אני מפתיע את עצמי לטובה. אבל אני לא עושה את זה פשוט כדי להיות מופתע תמיד לטובה. אני עושה את זה יותר בדברים פרקטיים בחיים. בדברים שטוב להניח שישתבשו, כי אז אני יכול לבוא אליהם מוכן יותר ובסופו של דבר להוציא מהם תוצאה יותר טובה מאשר אם הייתי מצפה שהכל ילך כמו שצריך. מצד שני, למרות שאני מרגיש חסר מזל בהרבה דברים, ושהרבה דברים לאחרונה לא הולכים כמו שאני רוצה, אני מנסה להסתכל על זה מנקודת מבט אופטימית יותר של "נו,טוב, לפחות זה אומר שמכאן נשאר לדברים עוד הרבה לאן להשתפר..."
גם תמיד אמרתי שבסוף יהיה טוב... השאלה היא רק מתי ואיך.. בנוגע למקרה הספציפי הזה, לדעתי אם האלבום החדש יהיה בינוני כזה, אני לפחות אתאכזב, גם אם אני אצפה ממנו להיות כזה, וגם אם אני אצפה ממנו להיות טוב. אתאכזב באותה מידה... ואם הוא יהיה יצירת מופת, אני אהנה ממנו באותה מידה בלי קשר לציפיות המוקדמות שלי. ובכל אופן, אם ליישם את תיאוריית ה"בסוף יהיה טוב" שלי, הייתי אומר שמתישהו צריך לבוא אלבום ממש טוב. אולי זה יהיה האלבום הקרוב, אולי זה שאחריו
שיט חפרתי...