עד שהגעתי

[אשה שמחלקת ממתקים]

עד שהגעתי../images/Emo178.gif

עד שהגעתי... ובחלום שוב זכיתי לראות פניך זה תעתוע מסוכן, עד שהגעתי למקום שאני בו עומד, עד שזכיתי ביכולת לגבור על כאב אני לא אתן לזה לחזור אליי זו שעת הניצחון שלי זו דרך חדשה בחיי ככה פתאום מתקדם ונגמר לי היום זמן להביט במראה ולשאול שאלות שקר, אמת, מבוכה וספק יופיעו הכי חשוב שזה יצא עד שהגעתי למקום שאני בו עומד עד שזכיתי ביכולת לגבור על כאב אני לא אתן לזה לחזור אליי זו שעת הניצחון שלי זו דרך חדשה.. עד שהגעתי למקום שאני בו עומד עד שזכיתי ביכולת לגבור על כאב אני לא אתן לזה לחזור אליי זו שעת הניצחון שלי זו דרך חדשה בחיי בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי שומעת המון יואב.. [למרות שבלי קשר אני שומעת המון

] אבל ממש יצא לי להקשיב למילים ולא רק לשמוע.. וחלק מהשירים גרמו לי להרגיש דברים ,גרמו לי לחשוב על הרבה דברים.. כאילו פסקאות שלמות נכתבו עליי. ואני מרגישה שעכשיו.. ברגעים אלו. הגעתי..למקום שאני בו עומדת.. זכיתי ביכולת לגבור על כאב.. זו שעת הניצחון שלי

כן חפרתי

.. אתם בטח שואלים איפה אתם בתמונה.. אז אני בטוחה שכל אחד כאן הרגיש רגע של נצחון רגע של התחלה חדשה , דרך חדשה בחיים

אז אתם פה כדי לשתף.. [אם בא לכם] אני התחלתי.. אני אשמח אם תמשיכו. ותודה למוזיקה

שנמצאת איתנו כשצריך ליטוף

 

[amitshilo]

וואי, אתי, סחתיין../images/Emo9.gif

האמת שיש המון, ללא ספק. אבל אני יכולה להגיד על שניים ספציפיים. האמת שאחד מהם הוא די אישי.. זה קשור למשהו רגשי שלי, שעברתי איתו דרך ארוכה ואני מאוד גאה בה. עוד דוגמא היא די בולטת, ועוד מעט תבינו למה. אני במערכת העיתון כבר 4 שנים. בואו נגיד שעברתי דרך רצינית. מלהיות ילדה בת 10 שכותבת מדור חרוזים, הפכתי להיות הרכזת הראשית של העיתון. זו שיודעת הכל על מה שקורה, שאמורה לטפל בכל הבעיות שאף אחד לא יודע מה לעשות איתן, זו שמסתכלת על כל התמונה ורואה איך היא נראית פחות או יותר. מבחינת הכתיבה אני באמת עברתי הרבה; מהחרוזים, דרך מאמרים של פסקה פחות או יותר, דרך דברים מצחיקים וסאטיריים, דרך כתבות סיקור קצרות, דרך כתבות תחקיר יותר רציניות עד ממש מאמרים רציניים שיש בהם הכל. אני למדתי לכתוב בצורה כייפית, בצורה מטאפורית, בצורה רצינית, בצורה בוטה, בצורה רשמית ובצורה עדינה. אני למדתי המון על עשיית עיתון, על מה זה בכלל. אני התמודדתי עם קשיים רציניים, עם מצבי לחץ אמיתיים. השנה ארגנתי סדנת עיתון שכבר כולכן שמעתן עליה. נורא נורא נורא רציתי שהרבה אנשים יבואו אליה, שהרבה אנשים יחוו אותה. היה שלב, לפני שממש נכנסתי לתכנון ורק פרסמתי, שהיה נראה שממש מעט אנשים באים, וזה ממש ממש דיכא אותי. לא ידעתי אם שווה להמשיך, איך להתמודד עם זה. ואז הלכתי למחשב, די סוערת, ושמעתי את "עד שהגעתי". זה פשוט הרגיע אותי, אין לי מילים

אפשר לומר שזה היה כמעט מכריע. הסדנא בסוף התקיימה והייתה מצוינת זהו