עד שאכתוב יותר

[פנס כחול]

עד שאכתוב יותר

לא מצליחה לסדר את המחשבות,
אלו לא הימים הכי טובים שלי.
אבל-
מדהים אותי לראות שאני עוד כאן,
וכן מנסה להמשיך.
ויש נקודות קטנות של אור שפתאום כן מצליחות לעשות לי הרגשה טובה יותר, לדקות או שעות,
ולעשות את הזמן הזה אפשרי.
זה מוזר, זה אפשרי...
כל כך הרבה פעמים מרגישה כמו נכה שלומדת להפעיל את הרגליים לראשונה, לא יודעת איך, ולא מכירה את התחושה.
ובכל זאת הולכת...

 

[coral37]

הי פנס

ממש מזדהה אתך. גם ממעט אפשר להבין המון. נקודות האור שאמרת, אפילו אם הן לא רבות..זה שהן צצות גם אם זה מדי פעם לקצת..אני בטוחה שזה נותן לך קצת הפוגה ואוויר לנשימה,לגבי התחושה של נכות, תחשבי על זה, כשנכה מתחיל להפעיל את רגליו, אפילו תזוזה אחת קטנה תספיק לגרום לו להבין שהוא מסוגל, זה יעודד אותו..שמכאן הוא יכול רק להתקדם, שהפעם זאת רק תזוזה אבל פעם הבאה זה יכול להיות צעד ואז בסופו של דבר זה יגיע להליכה רגילה. זה אפשרי, באמת. מקווה שנקודות האור יתרבו וישארו,שלא ישאירו לך ספק, כמו שאמרת..זה אפשרי. בהחלט שאפשרי..ומגיע לך. שולחת חיזוקים וחיבוק

 

[levshavur]

פנס

שלום לך,
ככל שתפעילי את ה"רגליים" ה"הליכה" שלך תהיה יציבה יותר וטובה יותר...זה בדיוק מה שקרה איתי...הייתי צריכה לעשות מה שהדיאטנית אמרה, אבל זה עבד!!! אחר כך בהוסטל, הייתי צריכה להרגיל את עצמי לאכול, וזה לא היה פשוט, אבל ככול שנלחמתי עם המחשבות הרעות, כך גם ניצחתי אותן!!! ואותו הדבר עם הדיכאון והפגיעה העצמית...בקיצור הכול זה עניין של תרגול...
אז תחזיקי חזק ותמשיכי בכיוון החיובי

- כי זה הכיוון הנכון...
מחזיקה לך את כול האצבעות,
לבשה.

 

[תמרה45]

איתך בנצחון!
ריגשת אותי

 

[פנס כחול]

רחוקה מנצחון

והתרחקתי עוד יותר מאז שכתבתי.
רק אולי מנסה.

 

[תמרה45]

אבל תמיד זה ככה

את יודעת שיש הרבה פעמים משהו מפחיד בלשמוח בדברים שהצלחנו להשיג, בחוויות שחווינו, או ברגשות מסויימים שחווינו (ושלעולם לא חשבנו אולי שנצליח לחוות אותם..)
כי אנחנו מדמיינים את הנפילה...
זה בדיוק הסיבה שאומרים "אל תצפו כי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה". נשמע לי שאת קצת במקום הזה, שאת מאוד מנסה לשמור ולהגן על ההישגים שלך.
הכי מובן.
זה לא אומר שאני כבנאדם חיצוני לך, שרואה צעדים שלך באור אחר אולי, לא יחמיא לך עליהם, או לא יראה דברים קטנים כביכול אפילו דברים שהם נסיון להחזיק,
כמשהו גדול ומשמעותי.
כי זה חלק מהדרך שלך, וזה לא מובן מאליו..
שאני אומרת נסיון אין כוונתי להגיד או לומר שהדרך הסתיימה או נגמרה,
אלא ניצחת משהו, קרה לך משהו טוב, התגלה בתוכך כוח.
אני מאמינה בזה, ולכן אני גם מאמינה בך.
הלוואי שתצליחי לקבל...
חיבוק

 

[פנס כחול]

כנראה שזה נכון

וליפול זה חלק מהדרך
אבל זה כל כך חרא לקלוט שיום אחד קשה יכול להפיל אותך כל כך למטה,
למקומות שכבר שכחתי שאני מסוגלת ליפול אליהם.

וזה אחרי יום מייאש קצת, לקלוט שהתרופות שאני לוקחת לא באמת עוזרות,
רק לא כדאי להוריד אותן כי יכול להיות יותר גרוע בלעדיהן. כיף.

זהו, סתם קצת חרא שיכול לעבור. אולי

 

[תמרה45]

את צודקת..

זה באמת מייאש, ובאמת יש מקומות כאלה שאנחנו לא רוצים להיות בהם יותר ומתסכל להרגיש שאנחנו בהם שוב.
על עצמי אני יכולה לומר לך, שאם צפות בי תחושות מוכרות מפעם, שמבחינתי ומבחינת ההתקדמות שלי ומבחינת איפה שאני שואפת להיות, הן לא נכונות, לא אמיתיות, לא רלוונטיות ולא מועילות,
אז אני מחזקת את העבודה הקוגניטיבית שלי,
בהתחלה באמצעות מחשבות אחרות, שמחליפות את התחושה,
ולאט לאט מגיע גם הכח לעשות מעשים אחרים.
הרי בטח גם את יודעת וחווה ומרגישה את זה, שהתחושה הזו מחלישה ממש, לא רק תודעתית ונפשית, אלא היא לוקחת ויונקת כוחות נפש של עשייה חיובית שמחה ומצמיחה עבור עצמנו.
היום, אני במקום הרבה יותר טוב בהתמודדות עם התחושות האלו, ואני בטוחה שגם את תהיי במקום הזה,
אבל זה מתחיל מזה שתגידי לעצמך שאת יכולה, את יכולה!!
התרופות הן לא הפתרון, הן כלי כדי לעזור לך להיות במצב הרבה יותר טוב.. אבל הן לא מעלימות חוויות, זכרונות וכו'...
חיבוק!

 

[פנס כחול]

עשיתי משהו אמיץ

היו לי קודם המון פחדים ולחץ, וגם סיוטים בלילה סביב זה,
ועשיתי את זה כי הבנתי שזה נכון לי עכשו.
והיה קל הרבה יותר משחשבתי, אחרי הרגע הראשון.

 

[תמרה45]

שפיצית! כל הכבוד!

{למרות שאני קצת יודעת שאת לא אוהבת שגאים בך ושמחים בנצחונות שלך

}
אבל זה לגמרי נצחון נוסף לאוסף..
את תראי איך בזמנים קשים, להיזכר בהצלחות האלה, זה כ"כ נותן כוח, תקווה, ופותח דלת ליציאה..

 

[ניק37]

גאה בך!

אני רואה אותך פורחת!
כן, גם ברגעים של הקושי אני יודעת שזה תקופה אצלך ואת תתעלי על זה!