עד מתי?
מיהי אותה גילה גמליאל זו? שמכרה את זכויות הסטודנטים בעד נזיד העדשים של השררה והכח. מוכת שכרון גבהות וממרום מעמדה הנוכחי מסמלת גילה גמליאל את תחילת סופה של המדינה המתוקנת. יחד עם עוד כמה כוכבים חדשים שהשתרבבו לרשימת הליכוד לכנסת בדרכים שאך לפני שנים אחדות רק במדינות מסוימות במרכז אפריקה עוד ניתן היה לראות, השתרבבה היא לכנסת. כמובן שאותה גמליאל היא כמשל ודוגמא. מוזר היום לחשוב ואף מפחיד. שבאותו מקום בו עמדו בני בגין, משה ארנס, דוד לוי ומנחם בגין ז"ל עומדת היום גילה גמליאל. אם זה לא מעלה גיחוך אז זה בטח מעציב מאוד. היא דחקה את אביגדור קהלני ורובי ריבלין למקום לא ריאלי ואת אהוד אולמרט לתחתית הרשימה. היא עדיין לא נבחרה לכנסת וכבר נפתחו נגדה שתי חקירות במשטרה. היא פניה של החברה הישראלית. הישראלי המכוער מאוד. שבכיעורו מציב מראה מאוד לא מחמיאה מול פני כולנו ואנו שותקים ונותנים לזה לקרות. לא אין שוני גדול בין מרכז הליכוד למרכז העבודה. או בין מרכז הליכוד למרכז מרצ שאולי שם הדבר נעשה באופן הגון יותר, אבל זה לא נמשך לאורך זמן. יוסי ביילין ויעל דיין (ח"כים מצטיינים) שנפלטו בבושת פנים מרשימת העבודה, הוצנחו לרשימת מרצ בדוחקם את הח"כ הערבי הראשון של מרצ ואת הפרופסור המכובד בעל הנטיות שמרצ כל כך התגאתה בכך שהיא להם שופר. אז גם אם זה לכאורה נראה הוגן, זה לא. אנו נותנים לזה לקרות כי אנו טרודים בבעיות ובטרדות היום יום המסממות אותנו לגמרי ומכהות חושינו. אבל את הסם הזה דואגים להזריק לנו מדי שנה. כאשר המצב הכלכלי והבטחוני הולך ומדרדר ואנו נאלצים להתמודד עם בעיות היום יום. ואין בזה הרי ספק שאת הסם הזה, הניתן חינם אין כסף מזריקים לנו הפוליטיקאים הבינוניים כדי שלא נראה את שקורה שם למעלה. שלא נראה שחלק מנבחרינו הם לא ממש נבחרים. ושאת הכסא הם קנו בשלמונים. וששאלות מהותיות כמו עתיד וגורל העם היהודי מעוררות אף גיחוך בקרבם. את מי מעניין גורל העם כאשר צריך לסדר לכמה דודים עבודה עם פנסיה ותנאים. את מי זה מעניין, אם בעוד 50 או 60 שנה יהיה כאן רוב יהודי, או אם תקום או לא מדינה פלשתינית, או מי בכלל חושב על אפשרות של קליטת עלייה המונית מארצות המערב במידה ויתעורר הצורך. מי נותן דעתו לבעיות בעלות השלכות על גורל העם היהודי וקיומו בעולם? על חינוך יהודי או חילוני, על ערכים יהודיים? זה בכלל לא מעניין. את גילה גמליאל לא עניין לאיזו מפלגה היא תכנס. זו באותה מידה יכולה הייתה להיות מפלגת העבודה או אפילו מרצ. נזדמנה לה ממשלת ליכוד שתגרוף מספר נאה של מנדטים בבחירות הקרובות ונדזמן לה מרכז שהוא כר נח לשטיקים, טריקים, שוחד ושלמונים. אם בבחירות הקרובות חככתי בדעתי להצביע ליכוד אזי היא שכנעה אותי סופית שאין למי להצביע. ואני מודה לך גילה על תובנה זו שבזכותך באה לי. על הפניית הראי הזה של הישראלי המכוער אל מול פני כולנו. ואולי יהיו כאלה שיתחלחלו ממראה פניהם ההולכים ומתעוותים. יקומו ויעשו.
מיהי אותה גילה גמליאל זו? שמכרה את זכויות הסטודנטים בעד נזיד העדשים של השררה והכח. מוכת שכרון גבהות וממרום מעמדה הנוכחי מסמלת גילה גמליאל את תחילת סופה של המדינה המתוקנת. יחד עם עוד כמה כוכבים חדשים שהשתרבבו לרשימת הליכוד לכנסת בדרכים שאך לפני שנים אחדות רק במדינות מסוימות במרכז אפריקה עוד ניתן היה לראות, השתרבבה היא לכנסת. כמובן שאותה גמליאל היא כמשל ודוגמא. מוזר היום לחשוב ואף מפחיד. שבאותו מקום בו עמדו בני בגין, משה ארנס, דוד לוי ומנחם בגין ז"ל עומדת היום גילה גמליאל. אם זה לא מעלה גיחוך אז זה בטח מעציב מאוד. היא דחקה את אביגדור קהלני ורובי ריבלין למקום לא ריאלי ואת אהוד אולמרט לתחתית הרשימה. היא עדיין לא נבחרה לכנסת וכבר נפתחו נגדה שתי חקירות במשטרה. היא פניה של החברה הישראלית. הישראלי המכוער מאוד. שבכיעורו מציב מראה מאוד לא מחמיאה מול פני כולנו ואנו שותקים ונותנים לזה לקרות. לא אין שוני גדול בין מרכז הליכוד למרכז העבודה. או בין מרכז הליכוד למרכז מרצ שאולי שם הדבר נעשה באופן הגון יותר, אבל זה לא נמשך לאורך זמן. יוסי ביילין ויעל דיין (ח"כים מצטיינים) שנפלטו בבושת פנים מרשימת העבודה, הוצנחו לרשימת מרצ בדוחקם את הח"כ הערבי הראשון של מרצ ואת הפרופסור המכובד בעל הנטיות שמרצ כל כך התגאתה בכך שהיא להם שופר. אז גם אם זה לכאורה נראה הוגן, זה לא. אנו נותנים לזה לקרות כי אנו טרודים בבעיות ובטרדות היום יום המסממות אותנו לגמרי ומכהות חושינו. אבל את הסם הזה דואגים להזריק לנו מדי שנה. כאשר המצב הכלכלי והבטחוני הולך ומדרדר ואנו נאלצים להתמודד עם בעיות היום יום. ואין בזה הרי ספק שאת הסם הזה, הניתן חינם אין כסף מזריקים לנו הפוליטיקאים הבינוניים כדי שלא נראה את שקורה שם למעלה. שלא נראה שחלק מנבחרינו הם לא ממש נבחרים. ושאת הכסא הם קנו בשלמונים. וששאלות מהותיות כמו עתיד וגורל העם היהודי מעוררות אף גיחוך בקרבם. את מי מעניין גורל העם כאשר צריך לסדר לכמה דודים עבודה עם פנסיה ותנאים. את מי זה מעניין, אם בעוד 50 או 60 שנה יהיה כאן רוב יהודי, או אם תקום או לא מדינה פלשתינית, או מי בכלל חושב על אפשרות של קליטת עלייה המונית מארצות המערב במידה ויתעורר הצורך. מי נותן דעתו לבעיות בעלות השלכות על גורל העם היהודי וקיומו בעולם? על חינוך יהודי או חילוני, על ערכים יהודיים? זה בכלל לא מעניין. את גילה גמליאל לא עניין לאיזו מפלגה היא תכנס. זו באותה מידה יכולה הייתה להיות מפלגת העבודה או אפילו מרצ. נזדמנה לה ממשלת ליכוד שתגרוף מספר נאה של מנדטים בבחירות הקרובות ונדזמן לה מרכז שהוא כר נח לשטיקים, טריקים, שוחד ושלמונים. אם בבחירות הקרובות חככתי בדעתי להצביע ליכוד אזי היא שכנעה אותי סופית שאין למי להצביע. ואני מודה לך גילה על תובנה זו שבזכותך באה לי. על הפניית הראי הזה של הישראלי המכוער אל מול פני כולנו. ואולי יהיו כאלה שיתחלחלו ממראה פניהם ההולכים ומתעוותים. יקומו ויעשו.