עד מתי

galia1962

New member
ואם את בחרת והוא עדיין לא

את בשלה להגיד זה האיש עבורי. ואם טוב לו וכייפ אבל הוא עדיין לא נעול סופית. מה קורה אז? (ושוב זה נכון לשני הצדדים) אם תצפי ממנו עכשיו למחוייבות יקרה אחד משלושת התרחישים, או שהוא יגיד לחוצה מדי וגם אם כייפית אני הולך או שהוא לא ירצה לאבד אותך ואז או שיגיד אוקיי, אבל זה משהו שנגזר עליו מבחוץ לא ממנו, אאו שיגיד כן וישקר... אני בקשר כל עוד טוב לי, ומדברת רק על מישהו שבחרתי בו, לא בודקת בציציות שלו , לדוגמה, אם הוא סגר את הכרטיסים שלו באתרי ההכרויות או לא.. לא בולשת ולא מחפשת נהנת מהביחד. ואם הביחד יהיה טוב וכייפי לשניכנו, המחוייבות תבוא לבד מממנו, בלי להצהיר ובלי כפיה. ואם הביחד לא יהיה טוב, או יפסיק להיות טוב, זה יגמר, אם או בלי הצהרת מחוייבות ובלעדיות. אבל אני מראש מסלקת את זה כתנאי ממנו. רק מעצמי.
 

d a n i e l s 5

New member
או.קי

רק שזה נוגד את כל מה שכתבת למעלה לערס על המקום שאת נמצאת בו היום :) שום מערכת יחסים בין שני אנשים לא יכולה להקיים ממקום של לחץ ! בזה אני מסיכמה איתך.
 

galia1962

New member
למה זה נוגד?

להכיר בכך שלאנשים יש קצב שונה? ולהיות נאמנה לקצב ולתחושות שלך, ולאפשר לבנ הזוג להתקדם בקצב שלו? זאת כאמור כאשר יש כבר את המשיכה וההתאמה בכל התחומים. ונותנת הפעם דוגמה קונקרטית לדרך ההתנהלות שלי. ברגע שהבנתי שבו אני בוחרת ורוצה לבנות קשר, סגרתי את הכרטיס (הכרנו דרך אתר הכרויות) לא סיפרתי לו על זה אפילו. לא שואלת אותו אם ומתי הוא מתכוון לסגור. זה שלו.. אני שלמה עם עצמי, זו החלטה ובחירה ומחוייבות שלי. ממני. וכל עוד טוב לי איתו, והביחד שלנו מדהים וגם כשלא ביחד , הקשר הוא של הדדיות מבחינת הצרכים והמרחב, לא שואלת ולא מתכוונת לשאול מה הוא עושה בעניין.
 

d a n i e l s 5

New member
כפרה ....

הבלעדיות שלי היא הרבה הרבה הרבה יותר עמוקה מאשר כרטיס באתר כזה או אחר. כרטיס באתרים, ממש אבל ממש לא מהווה בעיני אינדיקציה למחויבות או לא מחויבות. נראה לי שקצת נתקענו בנושא הבלעדיות. חושבת שאת לא ממש הבנת אותי.... אני דווקא כן הבנתי אותך......בכל מקרה השורה התחתונה שלנו היא אותה שורה. איפה שלא נעים לא נמצאים ! וזה מה שחשוב.
 

יערית

New member
כמה שפחות

כמה שפחות דייטים כמה שפחות כאבי ראש,פחות בררנות,פחות אכזבות. ואולי אין צורך במרדף-אין צורך בפגישות משמימות,לא יודעת מה לומר לך, אבל אני מראש פוסלת לצאת למירוץ הזה,לא בררנית {מידיי}ודיי גמישה לצ'אנסים, ולא מסוגלת לצאת לים הפגישות האלו.
 
5 שנים אחרי..

ואני עדין יכולה עוד לספור.... את כמות הדיטים..את כמות הסטוצים..את כמות האכזבות..את כמות המאוכזבים... את הפעם שהתאהבתי..את הפעם שנדמה לי שאהבתי..את הפעם שרציתי שיאהב אותי..את הפעם שרציתי שרק יקח הבגדים וילך.. את הפעם שכלכך ביקשתי שישאר.. חושבת.. שברגע שאגיע לשלב השאלה עד מתיי....כנראה שזה היה יותר מידי ממה שיכולתי להכיל..
 

מזל חי

New member
ספרתי וספרתי וכלום לא השתנה

דוקא ב-3 וחצי האחרונות התחלתי בכלל לספור כמו שצריך, לחוש כמו שצריך, ולהבין כמו שצריך ש..אפשר לחדול ואפשר פשוט להמשיך לספור. את התחושות, את האכזבות, את המועקות, את התפילות, את הרצונות..ואפילו את הפרפרים! והיום
מודה ומתוודה וצר לי לאכזב חברים שמכירים מזל אחרת! אהבה אחת היתה לי ותמיד תישאר בתוך ליבי. אהבת אחרת התחדשה לי נגמרה לי ונשארה אף היא בתוך ליבי. אהבות אחרות עברו בי, ליבלבו בי, חדרו, דקרו, וחלקם הרב האיר את הדרך האחרת. דרך בה אני נמצאת היום גם אם במקרה או בכונה. חדלתי מלאהוב עד כלות, חדלתי מלבכות עד יבוב, חדלתי לתת עד ריקנות. וחדלתי אף להאמין במשמעות ארורה קטנה שהיא מילה אחת גדולה. אך לא חדלתי להאמין שקשר/אהבה, דרך או רצון משותף, יכולים להיות לרגע דבר מדהים וברגע אחר כלום אחד גדול. אז תספרי את מי שבא לך ותמספרי את מי שלא בא לך אך תמיד תהיי היכן שמתאים לך.
 

r e d head

New member
אולי כבר כתבו את זה לפני

אני לא עושה דברים שעושים לי לא טוב. כשדברים גורמים לי להפסיק להאמין, הרגשת תעוקה או שיעמום . אז אני לא שם. כנראה שהמערכת הזאת עובדת פחות או יותר כמו שכתבת, ויש מי שמספיק מחוסן להמשיך בה ויש מי שלא מתאים לו. לא חייבים לצאת לדייטים, יש כל כך הרבה דברים נעימים ומספקים לעשות בחיים.
 
בכמה מילים..

הכל נדמה לי שאלה של מינון, סינון.. סינון. שבי את עצמך, ועשי ניתוח של כל הדייטים שנכשלו.. נסי לזהות ולבדוק למה הדייטים נכשלים והיכן הבעיה/יות.. למה למשל את מגיעה לדייטים משמימים כדברייך. בטוח שתגיעי למסקנות בקשר אלייך ובקשר לגברים שפגשת.. ו....החורים במסננת חייבים להיות קטנים, אך היזהרי שלא יהיו קטנים מידי.. מינון.. מזמן כבר למדתי שמתוך רעב, מתוך צורך, אסור לעשות כלום.. כמעט תמיד זה לא יוצא טוב.. מה גם שהתחושות אחרי הם לרוב פונקציה של ההרגשה לפני.. דייט לוקחים בצורה קלילה, ולא מפילים "עליו" את כל השאיפות/רצונות שלנו.. דייט לא אמור לפתור לנו את הצרות בחיים, וצריך לראות בו בסה"כ בילוי לערב.. מציאת בן זוג היא דרך ארוכה מאוד, מפרכת ומייגעת.. ובלא מעט פעמים היא רצופה גם כשלונות אכזבות ותסכולים.. אני חושב שהרבה מאוד תלוי הגישה שלנו לדברים.. וגם מ"סתם" יציאה לדייט אפשר להנות ולהרויח.. למשל כל דייט יהיה במקום אחר, בצורה אחרת, בעיר אחרת..או לא יודע מה.. בהצלחה
אולי אפילו תוכלי גם
 

Ima Adama

New member
אני קוראת ומודה

שאני לומדת משהו על העולם הזה, גם מגליה ומדניאלס. ניתוחים מעניינים ומשכילים את "הבורים"
 

d a n i e l s 5

New member
עלק כמה מילים.....

כל מילה בונבון ! רוצה לקנות איתי יחידת דיור ב"אחוזת ראשונים" :)
 

R a c h e li

New member
אז זהו שעשיתי חישוב ......./images/Emo6.gif

ויצא לי בערך 7.5 שנים, של מתי.... ועכשיו להגיע לתוצאה כזו זה דיי מאכזב ותאמיני שאני יודעת בדיוק על מה אני מדברת חחחחחחחחחחחחחחחח כשהייתי סטודנטית גם עשיתי חישוב ויצא לי בדיוק 18 שנה ובאלוהים שכך היה....חחחחח ואסביר לך למה ......כי היום אחנו בטיסה והטייס המשנה עזב והטיסה נעשת בטיסה אוטומטית .....כי פשוט הטייס הראשי שהוא את אני , הולכים להסביר לנוסעים שאנחנו לבד חחחחחחחחחחחחח ולכן לדעתי ...... עדיף לדעת לצנוח
זהו להיום, ניסתי להכנס למוזה של הודעה זו
 
גם אני הגעתי לשם

חיה את ההרגשה. גם 3 שנים אחרי הפרידה. גם לקחתי זמן רב לריפוי. גם מרגישה מחוזקת ומוכנה נפשית. אך, הניסיון למצוא את התאום הנפשי שלי גורמים לעוגמת נפש. אומרים שלא צריך לחפש, שזה יגיע לבד. הכיצד? לילדתי שבגן יש חיי חברה פעילים יותר משלי. אוהבת להיות לבד, אוהבת להיות עם חברות / חברים / ידידים / משפחה / אמהות אחרות. נהנתנית ויודעת להינות. אך, נמאס מהריקנות בתחום האהבה - רוצה גם את ההסחפות, את האהבה האמיתית והכנה ולא רק את הריגושים. צריכה את האושר שבזוגיות חמה ושלווה. לא מתאימה לי מערכת יחסים מוגבלת בימים שהילדים לא שם - סוג של להיט עכשיו. נמאס מההזדמנויות ומהניסיונות להצליח וליפול שוב ושוב על שטויות, על אי-הבנות, על אי-התאמות, על אי-תיאום ציפיות. זה כל כך קשה לא להכנע - להתפשר ולנסות שלא לחזור על אותה תבנית קלוקלת. לא יאומן כמה זה קשה למצוא את ההתאמה ברמה המנטלית, האינטלקטואלית, הרגשית והפיזית בו זמנית, והכי חשוב גם את העיתוי והמוכנות והבשלות אחרי שהשאר התאים. ואחרי זה הילדים, המשפחות, הרקע הכללי, ההתאמה החברתית. לרוב, כבר לא יודעת אם לסמוך על האינסטינקים או להחניקם: האם הם סוג של פחד שמתבטא או איתותי אזהרה אמיתיים. וגם כאשר נסחפים ומגלים רגע אחרי שזה לא שציירת בדמיונך והאמת רחוקה מאוד מהפנטזיה. כן, נמאס להתאכזב שוב ושוב. אבל, אומרים שצריך לשדר אמונה, אופטימיות ואנרגיות חיוביות. והרי אין ברירה - כי בלי זה - נפסול מראש וללא אמונה אי אפשר. אז, חייבים להאמין שזה יגיע והלוואי ויהיה שווה.
 
למעלה