אישה בסגול
New member
עד לפני זמן לא רב
גם אני חפשתי את עצמי בפורמים כמו הפורום הזה, גם אני קראתי המון מאמרים וחשבתי על עצמי ועל ההמצאות שלי בעולם הזה. והיה לי רע. לא תמיד הבנתי, לא תמיד קלעתי, כל הזמן ניסיתי רק ללמוד יותר וכל הזמן קברתי את עצמי יותר ויותר למטה. החיים הפרטיים שלי הפכו לגיהנום. ואני ניסיתי להביא את התשובה מתוך הלימודים, מתוך הרוחניות מתוך חזרה בתשובה. עד שיום אחד עייפתי, ושלושה ימים בכיתי, חשבתי שאני כבר לא יפזסיק, התחשק לי למות ונותרתי בלי כוחות. הלכתי לישון. וקמתי, חסרת רוח, סחרת כוח, סוחבת את עצמי מהמיטה. אבל רגועה. העצבים והמחלמה עזבו אותי. והחלטתי לקחת את החיים יום ביומו. התפילה לאל הפכה לתפילה ליום טוב יותר. הגרתי רגלי מכל מה שדיבר על תהליך ארוך יותר. למרות שתהליך פיזי כמו דיאטה התחלתי באותו היום בדיוק ועד עכשיו אני מקפידה וחושבת דיאטה. אבל מתהליכים נפשיים אמרתי די. חיפוש עצמי שמשאיר אותי עם עצמי בלבד הוא מיותר, והוא הורס והוא לא מתאים כלל לחיי. להכריח את עצמי לעשות מדיטציה ולחוש רגועה כשהחיים קורסים לי מול העיניים זו לא התשובה. היום אני עומדת בפני השינוי - של המעבר מלחיות כליום וכל דבר בפני עצמו ללנסות לקחת פיקוד עלהחיים שלי ולבנות אותם מההתחלה. יש כבר הרבה שבוני, הרבה שהוא שם מבחינתי ורק אני צריכה למצוא את הכוח לפהוך את מי שאני למישהי שעומדת בזכות עצמה - לא כל יום בנפרד אלא כל יום הוא יום בדרך מסויימת גבוה יותר, ומביא עימו חוויות של יום חדש. ושוב מוצאת את עצמי כאן, בפורום הזה, לא יודעת למה. היום אני יודעת שאין כאן תשובות בשבילי ובאתי פשוט לחקור אם יש כאן דברים שאוכ לקחת איתי הלאה.. לשקם את מאגרי הכוח שבי. ולהתחיל לחיות בשביל עצמי.
גם אני חפשתי את עצמי בפורמים כמו הפורום הזה, גם אני קראתי המון מאמרים וחשבתי על עצמי ועל ההמצאות שלי בעולם הזה. והיה לי רע. לא תמיד הבנתי, לא תמיד קלעתי, כל הזמן ניסיתי רק ללמוד יותר וכל הזמן קברתי את עצמי יותר ויותר למטה. החיים הפרטיים שלי הפכו לגיהנום. ואני ניסיתי להביא את התשובה מתוך הלימודים, מתוך הרוחניות מתוך חזרה בתשובה. עד שיום אחד עייפתי, ושלושה ימים בכיתי, חשבתי שאני כבר לא יפזסיק, התחשק לי למות ונותרתי בלי כוחות. הלכתי לישון. וקמתי, חסרת רוח, סחרת כוח, סוחבת את עצמי מהמיטה. אבל רגועה. העצבים והמחלמה עזבו אותי. והחלטתי לקחת את החיים יום ביומו. התפילה לאל הפכה לתפילה ליום טוב יותר. הגרתי רגלי מכל מה שדיבר על תהליך ארוך יותר. למרות שתהליך פיזי כמו דיאטה התחלתי באותו היום בדיוק ועד עכשיו אני מקפידה וחושבת דיאטה. אבל מתהליכים נפשיים אמרתי די. חיפוש עצמי שמשאיר אותי עם עצמי בלבד הוא מיותר, והוא הורס והוא לא מתאים כלל לחיי. להכריח את עצמי לעשות מדיטציה ולחוש רגועה כשהחיים קורסים לי מול העיניים זו לא התשובה. היום אני עומדת בפני השינוי - של המעבר מלחיות כליום וכל דבר בפני עצמו ללנסות לקחת פיקוד עלהחיים שלי ולבנות אותם מההתחלה. יש כבר הרבה שבוני, הרבה שהוא שם מבחינתי ורק אני צריכה למצוא את הכוח לפהוך את מי שאני למישהי שעומדת בזכות עצמה - לא כל יום בנפרד אלא כל יום הוא יום בדרך מסויימת גבוה יותר, ומביא עימו חוויות של יום חדש. ושוב מוצאת את עצמי כאן, בפורום הזה, לא יודעת למה. היום אני יודעת שאין כאן תשובות בשבילי ובאתי פשוט לחקור אם יש כאן דברים שאוכ לקחת איתי הלאה.. לשקם את מאגרי הכוח שבי. ולהתחיל לחיות בשביל עצמי.