עד כמה אני נאיבית?
חמישי נעים לכולם!
אני נמצאת בדילמה גדולה ואשמח מאוד אם תייעצו לי מה אתם הייתם עושים במקומי.
אני יוצאת עם מישהו כבר חודשיים וחצי,מהפגישה הראשונה הפכנו להיות מאוד אינטנסיביים,משמע-כל ערב כמעט ישנים יחד+כל סופ"ש יחד. כיף לנו מאוד,טוב לנו,נעים,הכימיה מעולה ושאר ירקות.
לפני בערך חודש,הייתה לנו שיחה כדרך אגב על העובדה שהוא לא מביע רגשות.פתחתי את הנושא בפניו מאוד בקלילות ואז הוא אמר לי שעם כמה שטוב לו,הוא לא חושב שקיימים בו באמת רגשות אליי. לקחתי את זה מאוד באיזי (מולו) ואמרתי לו שמבחינתי הקשר הזה הסתיים ושאני מאחלת לו הצלחה לרוב. לא עברה חצי שעה והחל מבול של SMSים שמציינים שאני יקרה לו והכי אכפת לו ממני בעולם ולא ייתכן שאין בו רגשות וכו' וכו' . למחרת הוא המשיך לדבר איתי,ניסה וניסה ואחרי יומיים נפגשנו וחזרנו. שבוע לאחר מכן שוב חתכתי,בטענה כי אני לא מסוגלת לשקר לעצמי ולדעת שאני נקשרת ומפתחת רגשות עזים למישהו שבכלל לא יודע מה קורה איתו.בשיחה הזו הוא הסביר לי קצת יותר ואמר שהוא רוצה שמהרגע הראשון יהיו "זיקוקים",ניצוצות,פרפרים ובלה בלה בלה. הוא בן 25 (אני תכף 29) ולדעתי ,ורק לדעתי כמובן, אהבה אמיתית וחזקה לא תמיד מתחילה בזיקוקים ומערבולות בבטן. להפך,מנסיוני, הדברים שקורים הכי מהר מסתיימים אחרי דקה וחצי.
נפגעתי מאוד כי הבנתי שככל הנראה הוא מקובע בדעה הזו,עדיין קצת ילד, ושהוא לעולם לא יראה בי מישהי שהוא מסוגל להתאהב בה באמת. אחרי מס' ימים שוב חזרנו,הוא לא הסכים לוותר ואני כבר מאוהבת כולי,חלשת אופי (מישהו אמר סמרטוט?) - הסכמתי.
מאז אנחנו שוב יחד. חשוב לי לציין שהוא אדם מאוד סגור,איבד את אחיו ואימו לפני מס' שנים ולדעתי זה מאוד משפיע עליו ומקשה עליו להיפתח. אולי הוא מחפש סיפור מהאגדות פשוט כי הוא יודע שלרוב זה לא קיים ונוח לו לחיות בצורה כזו,לא לתת לאף אחד באמת להתקרב,לא להכניס אף אחד ללב שלך.
בשבועיים האחרונים אני מרגישה שהתקרבנו יותר. הוא נפתח אליי יותר,מספר לי וחולק איתי דברים אישיים,חוויות,זכרונות, וזה לא היה קיים קודם. בנוסף,פתאום החל מדי פעם לקרוא לי בכינויי חיבה קטנים,מה שהוא לא עשה מעולם. יוצא איתי ב00:00 בלילה כי אני משתעממת ונמאס לי מהבית, מטפל בי כשאני חולה,רץ לקנות לי נענע באמצע הלילה,כי בא לי שייק... מחבק יותר,מלטף,מסתכל עליי במבטים הרבה יותר עמוקים והסקס נהיה אפילו עוד יותר טוב.
מצד שני- העננה הגדולה של לא-הפלת-אותי-בקסמייך-מהרגע-הראשון עדיין מרחפת בחוזקה מעליי. כל דבר קטן שהוא עושה קצת לא בסדר-ישר מתקשר לזה אצלי בראש ("אם הייתי מישהי אחרת הוא היה מוותר על הכדורגל בשבילי"- ושטויות כאלו..). איך אפשר להמשיך קשר עם מישהו שאומר לי- את לא האחת? (במילים אחרות),זה כל כך כואב /: אני יודעת ומבינה לחלוטין שאני כנראה עושה טעות שאני נשארת,אבל פשוט קיימת בי התקווה הקטנה הזו שלוחשת לי "לא לוותר",ש"זה רק ייקח לו עוד קצת זמן והוא יתאהב בך בגדול" .
עד כמה אני נאיבית?
חמישי נעים לכולם!
אני נמצאת בדילמה גדולה ואשמח מאוד אם תייעצו לי מה אתם הייתם עושים במקומי.
אני יוצאת עם מישהו כבר חודשיים וחצי,מהפגישה הראשונה הפכנו להיות מאוד אינטנסיביים,משמע-כל ערב כמעט ישנים יחד+כל סופ"ש יחד. כיף לנו מאוד,טוב לנו,נעים,הכימיה מעולה ושאר ירקות.
לפני בערך חודש,הייתה לנו שיחה כדרך אגב על העובדה שהוא לא מביע רגשות.פתחתי את הנושא בפניו מאוד בקלילות ואז הוא אמר לי שעם כמה שטוב לו,הוא לא חושב שקיימים בו באמת רגשות אליי. לקחתי את זה מאוד באיזי (מולו) ואמרתי לו שמבחינתי הקשר הזה הסתיים ושאני מאחלת לו הצלחה לרוב. לא עברה חצי שעה והחל מבול של SMSים שמציינים שאני יקרה לו והכי אכפת לו ממני בעולם ולא ייתכן שאין בו רגשות וכו' וכו' . למחרת הוא המשיך לדבר איתי,ניסה וניסה ואחרי יומיים נפגשנו וחזרנו. שבוע לאחר מכן שוב חתכתי,בטענה כי אני לא מסוגלת לשקר לעצמי ולדעת שאני נקשרת ומפתחת רגשות עזים למישהו שבכלל לא יודע מה קורה איתו.בשיחה הזו הוא הסביר לי קצת יותר ואמר שהוא רוצה שמהרגע הראשון יהיו "זיקוקים",ניצוצות,פרפרים ובלה בלה בלה. הוא בן 25 (אני תכף 29) ולדעתי ,ורק לדעתי כמובן, אהבה אמיתית וחזקה לא תמיד מתחילה בזיקוקים ומערבולות בבטן. להפך,מנסיוני, הדברים שקורים הכי מהר מסתיימים אחרי דקה וחצי.
נפגעתי מאוד כי הבנתי שככל הנראה הוא מקובע בדעה הזו,עדיין קצת ילד, ושהוא לעולם לא יראה בי מישהי שהוא מסוגל להתאהב בה באמת. אחרי מס' ימים שוב חזרנו,הוא לא הסכים לוותר ואני כבר מאוהבת כולי,חלשת אופי (מישהו אמר סמרטוט?) - הסכמתי.
מאז אנחנו שוב יחד. חשוב לי לציין שהוא אדם מאוד סגור,איבד את אחיו ואימו לפני מס' שנים ולדעתי זה מאוד משפיע עליו ומקשה עליו להיפתח. אולי הוא מחפש סיפור מהאגדות פשוט כי הוא יודע שלרוב זה לא קיים ונוח לו לחיות בצורה כזו,לא לתת לאף אחד באמת להתקרב,לא להכניס אף אחד ללב שלך.
בשבועיים האחרונים אני מרגישה שהתקרבנו יותר. הוא נפתח אליי יותר,מספר לי וחולק איתי דברים אישיים,חוויות,זכרונות, וזה לא היה קיים קודם. בנוסף,פתאום החל מדי פעם לקרוא לי בכינויי חיבה קטנים,מה שהוא לא עשה מעולם. יוצא איתי ב00:00 בלילה כי אני משתעממת ונמאס לי מהבית, מטפל בי כשאני חולה,רץ לקנות לי נענע באמצע הלילה,כי בא לי שייק... מחבק יותר,מלטף,מסתכל עליי במבטים הרבה יותר עמוקים והסקס נהיה אפילו עוד יותר טוב.
מצד שני- העננה הגדולה של לא-הפלת-אותי-בקסמייך-מהרגע-הראשון עדיין מרחפת בחוזקה מעליי. כל דבר קטן שהוא עושה קצת לא בסדר-ישר מתקשר לזה אצלי בראש ("אם הייתי מישהי אחרת הוא היה מוותר על הכדורגל בשבילי"- ושטויות כאלו..). איך אפשר להמשיך קשר עם מישהו שאומר לי- את לא האחת? (במילים אחרות),זה כל כך כואב /: אני יודעת ומבינה לחלוטין שאני כנראה עושה טעות שאני נשארת,אבל פשוט קיימת בי התקווה הקטנה הזו שלוחשת לי "לא לוותר",ש"זה רק ייקח לו עוד קצת זמן והוא יתאהב בך בגדול" .
עד כמה אני נאיבית?
ושוב כפי שכבר ציינתי- יש גברים שבשלים להקמת משפחה כבר בגיל 24-25 (75% מהשכבה שלי כבר נישאו בגילאים אלו),ויש כאלו שגם בגיל 45 לא יהיו מוכנים לכך .