המחלוקת בינינו קצת יותר מורכבת.
מותו של נידאל אבו מוחסיין מטובאס לא משנה אצ העובדה שאלו אינם מגנים אנושיים אלא מתווכים. אף לא אחד מהמקרים המובאים הם של מגן אנושי. אין מקרה שדל אדם שהגן בגופו על חילים מאש אויב, או נדרש לסלק מטען חבלה או החשוד שכזה בידיים חשופות.מותו של מוחסיין נבע ממגון גורמים, כולל שיקולים מוטעים של המפקד בשטח, אבל הוא עדיין לא היה מגן אנושי. אני לא מכופף הגדרות, אני מגדיר אותן במדויק, בניגוד לבצלם, שמרחיבים הגדרות אלו. על אותו אדם שנורה על גג ביתו, הנסיבות ברורות, קשיים בזיהוי כתוצאה מתנאי השטח והלילה החשוך. על מקרה הירי על גדעון לוי שמעתי בטלויזיה, צה"ל הודה שהיית כאן טעות בזיהוי של חייל שלא עודכן. לוחית זיהוי צהובה לא אומרת כלום. האדם שהוכה וישה 5 ימים בביתו יכל להגיע לבי"ח כמו איש שכם אחר שנורה ברגלו. עדות סמוכה בחוברת. בין אם נפגע בעור התוף כתוצאה מהירי או לא, רופא אחרי היה צריך להעביר אותו בדיקות במערכת השמיעה והשיווי משקל. אם הוא נפצע קשה הוא חייב בי"ח. במיוחד אחרי שהותך בקירות, ונבעט ע"י כוח שלם של חיילים. ההיטפלות לעניין האויר לא מתיחסת לעד עצמו, אלא לאופי גבית העדות ממנו. מסיבות כלשהן, אולי אוביקטיביות הוא לא דייק בתאור מה שעבר עליו. חוקר המחפש את האמת חיב לעלות על דברים אלו ולא לקבל דברים כמו שהם. דו"ח HRW מצריך חקירה בפני עצמה של כול אחת מאותן עדויות. עובדה שעליה אין עוררין היא שמתוך 14 אלף או 15 אלף תושבים, לכודים בין כוחות צה"ל למפגעים הפלסטינאיים, נהרגו 22 - 26 אזרחים. זה מספר אפסי בהשואה לשאר האוכלוסיה, פחות מ 0.2%, ורק מאמץ עילאי של צה"ל להימנע מאבידות האזרחים בקרב יכל להביא למספר נמוך כזה. אני לא בטוח שפינוי הפצועים הישראלים היה קל. צוותים רפואים פחות קשירים להסתובב בשדה מוקשים מחיילים.
