עד הקצה
כשסגרתי היום את דלת הבית שום חתול לא עמד במרפסת, דומיה מוזרה כזאת
ברקע רצו כמה ארנבים מבוהלים, מתחבאים תחת שיח זהיר.
זה רגע כזה שבו יש לי חשק לתפוס שוט בחוזקה, להצליף בך בכח על הישבן
להותיר שם פס של כאב.
לפעמים אני רוצה לקחת אותך, לקחת אותך כלכך חזק, עד הקצה. עד שהנשימה תלך לאיבוד בתוך הפחד
ואז תבוא גאולה.
פסים אדומים יהיו צרובים בך, פסים של צעקה, אני רוצה להסתכל על הגוף שלך, ערום מולי
להתבונן היטב בכל קימור גוף, בכל תנועת שריר. יש רגע שבו החושים כלכך חדים עד שאיוושת עלים נשמעת למרחוק
רגע כזה שבועיות סודה הקופצות אל מותם בכוס, נשמעות כמו רעש מחריש אוזניים.
רק מילמול שמי בפיך, משאיר אור חמים בלב.
אח"כ נשב בדומיה ורק דנה ברגר תשיר עבורנו
"ועכשיו כשאין שמיים
רק עננים של חוסר ודאות
ונדמה שאין סיבה לחיות
אם אין סיבה למות."
כשסגרתי היום את דלת הבית שום חתול לא עמד במרפסת, דומיה מוזרה כזאת
ברקע רצו כמה ארנבים מבוהלים, מתחבאים תחת שיח זהיר.
זה רגע כזה שבו יש לי חשק לתפוס שוט בחוזקה, להצליף בך בכח על הישבן
להותיר שם פס של כאב.
לפעמים אני רוצה לקחת אותך, לקחת אותך כלכך חזק, עד הקצה. עד שהנשימה תלך לאיבוד בתוך הפחד
ואז תבוא גאולה.
פסים אדומים יהיו צרובים בך, פסים של צעקה, אני רוצה להסתכל על הגוף שלך, ערום מולי
להתבונן היטב בכל קימור גוף, בכל תנועת שריר. יש רגע שבו החושים כלכך חדים עד שאיוושת עלים נשמעת למרחוק
רגע כזה שבועיות סודה הקופצות אל מותם בכוס, נשמעות כמו רעש מחריש אוזניים.
רק מילמול שמי בפיך, משאיר אור חמים בלב.
אח"כ נשב בדומיה ורק דנה ברגר תשיר עבורנו
"ועכשיו כשאין שמיים
רק עננים של חוסר ודאות
ונדמה שאין סיבה לחיות
אם אין סיבה למות."