עדכונים מן החזית

[ineni]

עדכונים מן החזית

שלום לכולם, אני כתבתי פה לפני מספר שבועות על תחושתי הקשה בעבודתי, על כך שאני ממש מרגישה צורך בשינוי. בינתיים התחלתי לחפש עבודה, ואני נמצאת בתהליך של מיון במספר חברות. התהליך הזה אורך זמן רב, ובינתיים אני מרגישה שאני הופכת יותר ויותר אפטית - לא רק בעבודה, אלא בכל תחומי החיים: במקביל לעבודה אני לומדת לתואר שני, תחום שמרתק אותי ובכלל תמיד נהנתי ללמוד. פתאום אין לי כוח לפתוח ספר, אני קצרת רוח ולא מסוגלת לשבת על מקום אחד. חברות מזמינות אותי לצאת לסרט, לבית קפה וכו', ולי אין שום מוציבציה לבוא. אפילו למכון כושר כמעט והפסקתי ללכת. אני חוזרת הבייתה מעבודתי (שבה אני מרגישה נורא ורק מתה לצאת משם), מעבירה כמה שעות בבהייה והולכת לישון נורא מוקדם. גם בחיפוש העבודה כבר אין לי כוח להתעסק, וכל מטלה אני רק דוחה עוד ועוד. שאלתי: איך יוצאים מזה? אני מרגישה שהתפטרות מעבודתי הנוכחית (אפילו לפני חתימה על חוזה במקום אחר) תעשה לי רק טוב. האם זה הגיוני ונכון, או שזה יהיה מה שנקרא "לשבור את הכלים"? ושאלה נוספת: אני מאוד דואגת שמא אחזור על טעויות במקום עבודתי החדש. איך אפשר לזהות דפוסים שליליים כדי למנוע את חזרתם? אשמח לקבל תגובות..

 

[אמירדרור]

יש דרך

שלום, חשוב לי להתחיל בהסתייגות כי מה שאני רוצה לומר איננו דבר קל. אני לא מכיר אותך, אין ביננו קשר יעוצי מסודר ואני עדיין רוצה לומר משהו כנה ומדויק. אז אם את מרגישה את דברי מכבידים מעל לעומס האפשרי לך - שלחי את דברי לפח. התחושה שאת מתארת הינה קצה חוט שחשוב להכיר אותו. ללכת למחוזות של קלילות ובידור זאת ממש הבחירה השגויה - להכיר יותר לעומק את החוויה הרגשית שאת מתארת היא ההתמודדות שיכולה לחזק. היא הדרך שתגלה לך מה מניע את חויית האפטיה. לא קל לצלול פנימה ולהכיר את הרובדים העמוקים יותר הנמצאים בבסיס החוויה הזאת ויתכן שתזדקקי לעזרה, אבל שם המפתח. באופן פרדוקסאלי, פעמים רבות, הצלילה אל תוך הקושי היא דרך הצמיחה והשינוי, אין קיצורי דרך ואין קסמים - היכרות עם המשמעות האישית של הרגשות הללו היא העבודה. אז אני חוזר להסתייגות שאיתה התחלתי - לא מתאים - עזבי. מרגישה שאת רוצה לחולל היכרות פנימית משמעותית - זאת הדרך. ברצוני להציע לך לחזק את החלקים המצויים בך. אינטליגנציית ריפוי עצמי – השיעור אחרי אסרטיביות, מודעות עצמית ואינטליגנציה רגשית. זהו מאמר שיתן לך המשך דרך בעבודתך העצמית מקווה שהייתי לעזר וזהיר מספיק בהצלחה אמיר דרור

 

[לילוש וניבוש]

היי לך,

לדעתי אם המצב עד כדי כך זוועתי אז פשוט קומי ולכי... שום דבר רע לא יקרה, השמיים לא ייפלו... איני יודעת בת כמה את? והאם את גרה בשכירות או לא? ומה מצבך הכלכלי? אז קצת קשה לי לתת עיצה קונקרטית. אם ממש רע לך וזה משפיע עלייך בצורה שכזו אז קומי ולכי. אני רק רוצה לומר שיש תסמין כזה לפני שעוזבים מקום עבודה ... אז הופכים לקצרי סבלנות מרוב שרוצים כבר להתחפף ואז מתחילים כאילו לזלזל העיקר להיות במקום אחר... תבדקי עם עצמך האם זו הסיבה? אם את בתהליכי מיון בכל מני חברות אולי כן כדאי להמתין? שוב זה תלוי האם את יכולה להרשות לעצמך קצת חופש... מקווה שתצליחי!!