עדכונים מהשטח...
בעניין ההורים המדכאים, המעצבנים כהרגלם (ע"ע הודעה הנ"ל) נסעתי לבקר היום את סבתי שגרה ברמת אביב ב´, סבתא דווקא לא רעה בכלל, לא מבינה למה התרחקנו.. פעם היינו הרבה יותר קרובות.. טוב, כשאת ילדה קטנה (וחמודה וצנועה) הכי כיף בעולם לישון עם סבתא שמאכילה אותך בממתקים כל היום וכל הלילה, ונותנת להישאר עירה עד לפחות 12-1 בלילה בקלות.. אבל מתבגרים, הזמנים משתנים, האטקרציות גם כן משתנות, ויצא שהתרחקנו.. אז החלטתי שעכשיו שיש לי חופש אני יכולה לבקר אותה ולעשות לה קצת טוב על הלב, ואולי להתקרב אליה יותר, וגם לעבור לגור אצלה בזמן הצבא (לקראת האוניברסיטה במרחק 3 דקות ממנה..) וגם חשבתי, שהיא הרי אימו של אבי, יש לה פור היכרות עליי עימו בלפחות 30 שנה.. אז החלטתי לספר לה מה קורה עכשיו בבית עם העצבים והקריזות (שוב ע"ע הודעה הנ"ל) והדבר הכי לא צפוי קרה. היא הזדהתה איתי! הבן שלה, שסיפרתי לה כמה שהוא פוגע בי וכמה שהוא עצבני ומעצבן, והיא פשוט הבינה אותי לגמרי. היא סיפרה לי שגם הוא צועק עליה ככה, רק על דברים אחרים לגמרי. רק לפני שבוע פרצו לה לבית בזמן שהיא ישנה בחדר שלה, וגנבו לה את התיק (היא בסדר גמור, אפשר להרגע..). אז כשהיא התקשרה אל אבא שלי לספר לו הוא צרח עליה במשך כמה דקות ספורות.. והסכמנו על כך שהוא לא מתכוון לרע, הוא פשוט כל-כך דואג ולחוץ שצעקות זו הדרך היחידה שהוא מכיר להתמודדות עם הלחץ שלו, בגלל זה כל פעם שאני יוצאת הוא צורח עליי כי הוא מת מלחץ שלא יקרה לי כלום, ואותו הדבר הוא עושה לסבתא שלי, על אמא שלו הוא צורח! אמא שלו! אחרי שדירנו על כך במשך איזה שעה היא קמה, חיבקה אותי ואמרה לי שהכל יהיה בסדר, ושחבל לה שכך אני מרגישה. היא אמרה שאני פשוט צריכה להבין שגם הוא וגם אמא שלי מאוד אוהבים אותי ומאוד דואגים ומגוננים עליי, ואבא שלי מאוד לחוץ גם בגלל העבודה ההישגית שלו, ולמרות שזה לא תירוץ וזו לא דרך להתנהג בה, זו הדרך היחידה שהוא מכיר. היא אמרה לי שאני לא צריכה להיפגע, ולחשוב כל הזמן שזה נובע מדאגה ולא משום גורם אחר, ושאני פשוט צריכה להסביר לו שהוא מוריד לי מהבטחון העצמי במה שהוא עושה, אבל עם זאת להבין שהוא לא ישתנה. אני צריכה להפנים בתוכי שהוא לא מנסה לפגוע, ואולי גם להקשיב לו מידי פעם, ושאני לא אתן לצעקות האלה להשפיע עליי.. מי אמר שמבוגרים לא מבינים? אין כמו לינק לעבר של אבא, לגלות קצת סימפטיה.. האמת שלא יודעת ממש למה ציפיתי, אבל היא נתנה לי יותר ממה שחשבתי שאקבל, וזה תמיכה, תמיכה של סבתא, תמיכה, הבנה והרבה אהבה.
בעניין ההורים המדכאים, המעצבנים כהרגלם (ע"ע הודעה הנ"ל) נסעתי לבקר היום את סבתי שגרה ברמת אביב ב´, סבתא דווקא לא רעה בכלל, לא מבינה למה התרחקנו.. פעם היינו הרבה יותר קרובות.. טוב, כשאת ילדה קטנה (וחמודה וצנועה) הכי כיף בעולם לישון עם סבתא שמאכילה אותך בממתקים כל היום וכל הלילה, ונותנת להישאר עירה עד לפחות 12-1 בלילה בקלות.. אבל מתבגרים, הזמנים משתנים, האטקרציות גם כן משתנות, ויצא שהתרחקנו.. אז החלטתי שעכשיו שיש לי חופש אני יכולה לבקר אותה ולעשות לה קצת טוב על הלב, ואולי להתקרב אליה יותר, וגם לעבור לגור אצלה בזמן הצבא (לקראת האוניברסיטה במרחק 3 דקות ממנה..) וגם חשבתי, שהיא הרי אימו של אבי, יש לה פור היכרות עליי עימו בלפחות 30 שנה.. אז החלטתי לספר לה מה קורה עכשיו בבית עם העצבים והקריזות (שוב ע"ע הודעה הנ"ל) והדבר הכי לא צפוי קרה. היא הזדהתה איתי! הבן שלה, שסיפרתי לה כמה שהוא פוגע בי וכמה שהוא עצבני ומעצבן, והיא פשוט הבינה אותי לגמרי. היא סיפרה לי שגם הוא צועק עליה ככה, רק על דברים אחרים לגמרי. רק לפני שבוע פרצו לה לבית בזמן שהיא ישנה בחדר שלה, וגנבו לה את התיק (היא בסדר גמור, אפשר להרגע..). אז כשהיא התקשרה אל אבא שלי לספר לו הוא צרח עליה במשך כמה דקות ספורות.. והסכמנו על כך שהוא לא מתכוון לרע, הוא פשוט כל-כך דואג ולחוץ שצעקות זו הדרך היחידה שהוא מכיר להתמודדות עם הלחץ שלו, בגלל זה כל פעם שאני יוצאת הוא צורח עליי כי הוא מת מלחץ שלא יקרה לי כלום, ואותו הדבר הוא עושה לסבתא שלי, על אמא שלו הוא צורח! אמא שלו! אחרי שדירנו על כך במשך איזה שעה היא קמה, חיבקה אותי ואמרה לי שהכל יהיה בסדר, ושחבל לה שכך אני מרגישה. היא אמרה שאני פשוט צריכה להבין שגם הוא וגם אמא שלי מאוד אוהבים אותי ומאוד דואגים ומגוננים עליי, ואבא שלי מאוד לחוץ גם בגלל העבודה ההישגית שלו, ולמרות שזה לא תירוץ וזו לא דרך להתנהג בה, זו הדרך היחידה שהוא מכיר. היא אמרה לי שאני לא צריכה להיפגע, ולחשוב כל הזמן שזה נובע מדאגה ולא משום גורם אחר, ושאני פשוט צריכה להסביר לו שהוא מוריד לי מהבטחון העצמי במה שהוא עושה, אבל עם זאת להבין שהוא לא ישתנה. אני צריכה להפנים בתוכי שהוא לא מנסה לפגוע, ואולי גם להקשיב לו מידי פעם, ושאני לא אתן לצעקות האלה להשפיע עליי.. מי אמר שמבוגרים לא מבינים? אין כמו לינק לעבר של אבא, לגלות קצת סימפטיה.. האמת שלא יודעת ממש למה ציפיתי, אבל היא נתנה לי יותר ממה שחשבתי שאקבל, וזה תמיכה, תמיכה של סבתא, תמיכה, הבנה והרבה אהבה.
