עדכונים מהשטח
אז ככה- הייתי היום בתל השומר לקבלת חוו"ד שניה. תרשו לי רגע של התבכיינות.... לא פשוט להגיע לשם מהצפון בתחבורה ציבורית! שלא לדבר על ההליכה מקצה אחד לקצה השני של בית החולים.. לא חשוב, הגענו בסופו של דבר (הגענו=אני ובעלי שיחיה), חיכינו מליון שנה בערך. רק -9 וחצי נכנסה הבחורה שהוזמנה ל-8 וחצי (משום מה, זו השעה בה הרופא הגיע (סוריאנו).. הבנתי שזו לא פעם ראשונה) בינתיים הספקתי לשמוע חוו"ד על סוריאנו ב"חדר ההמתנה" ונפלתי על שתי בנות שלא ממש מסמפטות אותו....אמרו שהוא קצר רוח ולא כ"כ נעים.. היה למה לחכות
בשעה טובה הגיע תורי ונכנסתי, בעיניי הוא היה בסדר גמור, כאילו, לא שופע חום וחיוכים, אבל סה"כ חביב ומקצועי מאוד (וסליחה.. איך אף אחת פה לא הזכירה כמה הוא חתיךךךךך??). עד כאן ההקדמה.. הקיצר, יצאתי מהפגישה עוד יותר מבולבלת! כאמור, הגינקולוג שלי בדק אותי ואיבחן ציסטת שוקולד בשחלה השמאלית בגודל של 6 ס"מ והמליץ לעשות בהקדם את הניתוח, כי אחרת, לדבריו, הציסטה תמשיך לגדול ו"תאכל" את השחלה. סוריאנו, לעומת זאת, אמר שהציסטה בשחלה הימנית, בגודל של 5 ס"מ ולגבי הניתוח- הוא פרש בפנינו את כל האופציות. ממנו הבנתי שהעניין הוא לא גודל הציסטה ושס"מ לפה או לשם זה לא מה שמשנה, אלא עצם העבודה שציסטת שוקולד מעידה על אנדו'. הוא דיבר על הקושי, שקרוב לוודאי נחווה כשנרצה הריון ועל כך שהאנדו' צריך להכנס למערכת השיקולים שלנו. לא קיבלתי ממנו את הרושם שיש לעשות את הניתוח בהקדם. אין לי שום סימפטומים ושום כאבים או פגיעה באיכות חיים. המימצא היחיד הוא הציסטה והבנתי שבד"כ עושים את הניתוח בגלל סימפטומים שמפריעים לתפקוד נורמלי- כאבים וכו'. ממש לא יודעת מה לעשות..... להמשיך בינתיים עם הגלולות (לא ברצף) ועוד x זמן, כשנרצה הריון, לעשות את הניתוח, להיות כמה חודשים על גלולות ברצף ואז לנסות להכנס, או שאולי לעשות כבר בעוד חודש-חודשיים את הניתוח.... שלא לדבר על הסתירה בין דברי 2 הרופאים והמלצותיהם, מה שקרוב לוודאי יוביל אותי לחוו"ד שלישית.. 
(אני נוטה יותר לסמוך על סוריאנו בגלל המומחיות שלו בתחום,אבל בכל זאת....) בכלל, הרגשנו במין סרט הזוי... בעלי אמר לי שכל הפגישה הידהד לו המשפט: "האדם מתכנן, אלוהים צוחק...." כאילו, אנחנו מדסקסים לנו בנחת עיתוי נוח להבאת ילדים- אולי עוד שנה, שנתים, לא בוער לנו, ופתאום העניין הזה של בעיות פוריות אפשריות נכנסות לתמונה.... אז להתחיל לנסות או להמשיך בתכנון המקורי בתקווה שנצליח להכנס להריון מהר יחסית? בקיצור, אפילו יותר מבולבלת ממקודם..
אז ככה- הייתי היום בתל השומר לקבלת חוו"ד שניה. תרשו לי רגע של התבכיינות.... לא פשוט להגיע לשם מהצפון בתחבורה ציבורית! שלא לדבר על ההליכה מקצה אחד לקצה השני של בית החולים.. לא חשוב, הגענו בסופו של דבר (הגענו=אני ובעלי שיחיה), חיכינו מליון שנה בערך. רק -9 וחצי נכנסה הבחורה שהוזמנה ל-8 וחצי (משום מה, זו השעה בה הרופא הגיע (סוריאנו).. הבנתי שזו לא פעם ראשונה) בינתיים הספקתי לשמוע חוו"ד על סוריאנו ב"חדר ההמתנה" ונפלתי על שתי בנות שלא ממש מסמפטות אותו....אמרו שהוא קצר רוח ולא כ"כ נעים.. היה למה לחכות
(אני נוטה יותר לסמוך על סוריאנו בגלל המומחיות שלו בתחום,אבל בכל זאת....) בכלל, הרגשנו במין סרט הזוי... בעלי אמר לי שכל הפגישה הידהד לו המשפט: "האדם מתכנן, אלוהים צוחק...." כאילו, אנחנו מדסקסים לנו בנחת עיתוי נוח להבאת ילדים- אולי עוד שנה, שנתים, לא בוער לנו, ופתאום העניין הזה של בעיות פוריות אפשריות נכנסות לתמונה.... אז להתחיל לנסות או להמשיך בתכנון המקורי בתקווה שנצליח להכנס להריון מהר יחסית? בקיצור, אפילו יותר מבולבלת ממקודם..
