עדכון

[שרונה2]

עדכון

אפרת, דליה, יוני ושאר המתעניינים, אני שמחה לספר שנרגעתי מהלחץ בו הייתי שרויה בשבועיים האחרונים, ושבעקבותיו פניתי לעזרה דרך הפורום. המודעות לכך שיש לי הפרעות בקשב וב ריכוז והבנת המשמעויות שלהן בפועל ושמלוות אותי מזה שנים רבות, היתה השלב החשוב ביותר מבחינתי בחודש האחרון. חבל לי שגיליתי זאת רק עכשיו, אך את הנעשה אין להשיב. אז מה השתנה ? ככה, לאט לאט הבנתי שאני צריכה לחשוב פחות ולעשות יותר, אני מנסה להפחית בפעילויות הגוזלות ממני זמן ואנרגיות שאינם עומדים לרשותי כעת, ומנסה להתרכז בזמן עשיית דבר מה יותר מקודם. נפגשתי עם מטפל מוסמך ממכללת רידמן המטפל בעזרת הרפואה משלימה, צעד שכבר עזר לי לפרוק מתחים שצטברו, והסב לי מעט שלווה סוף סוף. אני אפגש גם עם המאמנת שתכוון אותי באופן ספציפי יותר כיצד לתפעל את עצמי בצורה נכונה ומתאימה לצרכיי ולמגבלות הקיימות. כרגע זה נראה לי בהחלט מספק, ואני מרגישה שאבן נגולה מעל ליבי. היה לי קשה מאוד להגיע אפילו לרגע הזה. ממש תודה לכולם על התמיכה, העזרה וההכוונה. פניתי לפורום כי כבר לא ידעתי מי יוכל להבין אותי ולעזור לי. תודה לכולם. שרונה 2

 

[ניב המגניב]

היי לכולם../images/Emo39.gif

הנני כאן. לא כותב ,אבל מעיין אקטיבי בפורום. עיצות קיבלתי ממכם ותודה על כך. אבל יש לי שאלה שמציקה לי זה זמן מה. אז ככה (בראשי פרקים)בני בן 7 אובחן והתחלנו בראטאלין ,הוראה מתקנת, וטיפול פסיכוטראפי.יש תהפוכות חיוביות וזה אחלה. שאלתי היא, מה עושים עם אישה עצבנית ,שכמה שתסביר שהתנהגות הילד נובעת מהבעיה שיש לו, שהוא לא תמיד שולט על פיו,מעשיו וזה יקח זמן עד ש..... כל הזמן צועקת עליו,על כל דבר שהוא עושה.הביטחון שלו גם כך מעורער (מאד) ופשוט רחמנות על הילד,כואב לי שהוא סופג צעקות כל הזמן.מרגע ההשכמה ועד שהוא הולך לישון,היא גוערת בו, לא סובלנית עצבנית בגללו. אני יותר סבלן רגוע שקט באופי,הוא יותר איתי כי כך טוב לכולם. אבל זה ילד הוא מחפש את קירבתה והיא בתגובה "די, אל תציק, מספיק אל תצעק וכו´". מה עושים? הלב שלי מתפוצץ!!! כמה אדם יכול לספוג?אני לא מהמתפרצים אבל...אין לי כבר כוחות אליה. אולי מישהו שעובר וחווה את זה יתן לי פתרון, למרות שאין פה הרבה גברים. תודה ניב(שמתחנן לפתרון פראקטי) אפשר גם למייל הפנימי פה בפורומים.

 

[דליה.ד]

ניב ממש קשה

לי לשמוע מה שאתה אומר, יכול להיות שאשתך פשוט רואה את עצמה בילד.... הרבה פעמים כאשר אחד ההורים לוקה בהפרעות קשב בעצמו הוא מגיב בעצבנות ותוקפנות לילד... כי הרי adhd הוא תורשתי. למה אישתך מתנהגת כך? אני באמת מופתעת, אולי היא מרגישה שהיא "ניכשלה" בתפקיד האימהי, שהיא אמא לא טובה, שהיא לא הצליחה עם הילד... ולכן היא מתוסכלת... זו אפשרות נוספת. אני הייתי מציעה ל"הפציץ" אותה בחומרים בנושא: ספרים, מאינטרנט, ללכת לטיפול פסיכולוגי. וגם בגלל שהיא אדם בוגר לומר לה באופן חד משמעי שאתה לא מוכן שהיא תדבר כך אל הילד! לפעמים אני צריכה להזכיר גם לבעלי שהוא יותר הנרגן מביננו ויותר העצבן (אם כי הוא נשמה!) שיזכור שהילדים נהדרים וטובים ורק יש להם קשיים. לפעמים אני צריכה להזכיר גם לעצמי....טוב, אני לא מושלמת

וצריך לנשום עמוק ולהעביר אותה.... אני משוכנעת שרע לאישתך ולכן היא מגיבה כך...דבר אליה, אל תשתוק! תומר שאתה מבין שיש בעיה ושקשה לה ואולי היא צריכה לעבוד על עצמה... וכו´... ואם לא יעזור אז נדבר שוב!

 

[ניב המגניב]

למגיבים המקסימים../images/Emo24.gif

תודה על העיצות. אבל ישנם המון דרכים שכבר ניסיתי. כשחוזרים מהעבודה , המון פעמים היא רוצה להתאוורר ואין לי בעיה עם זה, ממש לא.שתנקה את הראש,חברה,קניות,סתם סיבוב בקניון. כן, יש בה תיסכול על הגידול הלא מוצלח (כהגדרתה)אבל,מי שאשם בזה לטענתה זה אני(נו...איך לא?

). וגם ליוני,שלא ישתמע מדבריי אחי שאני פאסיבי או ששתקן בלתי נלאה(חנון בלשון העם?),כשצריך אז מגיב ומגונן . מה שכן יעזור ,נראה לי מה שדליה (המקסימה?!)אמרה ,להפציץ בחומר על הנושא.זה נראה לי יעזור,אולי רק לטווח הקצר אבל בכל זאת. בכל זאת חיבוקים ונישקוקים לכם אנשושים יקרים ניב

 

[דליה.ד]

ניב?!

למה הסימן שאלה אחרי ה"מקסימה" ?! תאמין לי...אני מה זה מקסימה !!!!!!!

סתאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאם

 

[@זהר@]

אני חושבת שאפשר גם להתחשב באמא

אני לא מכירה אותכם אבל אני משערת שמי שמקבל את הילד מב"ס ונמצא איתו כמה שעות עד שאתה מגיע מהעבודה זאת היא, שמי שמקבל את כל הטלפונים מהורים זועמים וממורים זאת היא. אם היא מאשימה אותך סביר להניח שככה היא מרגישה, גם אם זה לגמרי לא מוצדק, וגם את זה צריך להבין וצריך לדבר על זה בשעה ששניכם רגועים. אני גם בתור ADHD בעצמי שיודעת שהבן שלי ADHD שכמותו לא שולט על חלק מהדברים שהוא עושה, לא תמיד מסוגלת להתאפק והוא בכל זאת מסוגל להוציא אותי מדעתי. הם לא עושים את זה בכוונה אבל לפעמים הידיעה שהם לא עושים את זה בכוונה לא עוזרת ליאוש שמרגישים, אלא רק מרעה אותו, כי אז יש הרגשה שזה לא עולם לא יפתר כי הרי זה לא נשלט. אני בטוחה שהיא מרגישה יותר ויותר מתוסכלת עם הזמן ויותר ויותר מתוסכלת ככל שהיא לא מצליחה לשלוט על עצמה וצועקת על הילד. זה כדור שלג מתגלגל שקשה מאוד לעצור אותו. יש הרבה סיבות וצריך להבין גם אותה. אני חושבת שמאוד מומלץ שגם אתם בתור הורים תפנו לעזרה פסיכוטרפית כדי ללמוד איך להתמודד עם הילד ועם עצמכם ביחסכם לילד. אני מקווה שאני לא נשמעת תוקפנית, עבר עלינו יום קשה, הילד החליט לטייל ונעלם לכמה שעות טובות בלי לספר לאף אחד ורק בעזרת המשטרה מצאנו אותו בסוף, כך שאני עוד די בסערת רגשות, אחרי כל התרחישים הנוראיים שעברו לי בראש. אבל אני מבינה נורא את אשתך, היא בטוח יודעת שזאת לא הדרך אבל קשה לה לשלוט על זה. תיסכול.

 

[יוניא]

לניב עצה מאד מועילה שלמדתי

מידיה יקרה שלי שכל הזמן היתה אומרת "פסק זמן זה לא רק שוקולד" הכוונה שלח אותה עם חברה לסרט לקפה או סתם לקניות (מנסיון תגביל תקציב

) משהוא שירחיק אותה מהילד בהתחלה אל תוותר תשלח בכוח (לא פיזי) אח"כ זה יבוא לבד וכשהיא מתחילה לצעוק תעיר בלי לפחד ובנוסף אני מאד ממליץ על סדנא להורים שנותנת המון כלים שווה לברר באיזור מגוריך אם יש סדנא כזאת (בתי ספר להורים של העיריות ,דרך בית הספר של הילד, השרות הפסיכולוגי, וכו´) אצלי זה עבד יופי עכשיו אישתי עוברת רפלקסולוגיה הוליסטית וזה בכלל מרגיע שווה יוני

 

[sshoshan]

ניב שלום../images/Emo142.gif

אני גם מורה ללקויי למידה וגם אמא של אחד כזה. אין לי בעיה עם בן הזוג אך ,לעומת זאת,קיימת בעיה של מורות אשר התלמידים שלי מוציאים אותן מדעתן.גם הן לא תופסות איך הילד לא משתלט על הדברים ולמה הוא מרגיז בכוונה,כביכול. שנים הייתי מתוסכלת מהמצב עד שעלה בדעתי להביא כוחות מקצועיים והם פתרו את הענין. אני מציעה שתציע לאשתך ללכת לייעוץ,שכן הנזק יכול להיות קשה ביחסים שלה עם הילד,ולפעמים אומרים או עושים דברים במצבים כאלה-שאין מהם דרך חזרה. בהצלחה.

 

[אפרת@הבית]

ניב - תקופת האבל....

ניב היקר - אני קוראת את המילים שלך ומבינה מאוד מה עובר על אשתך. התופעה נקראת "תקופת האבל", הורים שקיבלו חדשות רעות לגבי הילד, עוברים תקופה של דיכאון זמני, כחלק מהפנמת השינוי שהתרחש בחייהם. בסך הכל, מדובר פה על שינוי לא קל, הרי אף אחד לא הולך לבית היולדות עם תפילה קטנה בלב "הלוואי ויהיה לי ילד היפראקטיבי....", הורים בונים על הילדים חלומות ותקוות, וחלק מהעניין האבחון הוא התנפצות החלומות האלה, אם במודע ואם לא, אני מציעה לך לקיים שיחה "אחד על אחד" עם אשתך, להסביר לה שאתה מבין את מה שעובר עליה, ולהציע לה להסתייע בטיפול פסיכולוגי, אני רק יכולה להבטיח לך שעם הזמן, גם התקופה הזו תחלוף וככל שתקבלויותר כלים ותוצאות הטיפול ימשיכו לבלוט בשטח, גם היא תיכנס לשיגרה של חיים ותבין שהשד אינו נורא כל כך. עד אז - אתה יכול להזמין גם אותה אלינו לפורום, לקבל קצת תמיכה והבנה ולראות שהיא לא לבד. תהיו חזקים. אפרת

 

[יוניא]

שרונה2 הרבה מברוק והרבה הצלחה

בדרך החדשה אנו פה בשביל לעזור ולהעזר

יוני

 

[דליה.ד]

שמחנו לעזור../images/Emo24.gif

שמרי על קשר! מדליה.

 

[אפרת@הבית]

שרונה, שיהיה רק טוב

ואת מוזמנת לחזור אלינו תמיד, עם כל עניין וכל דבר. תמיד שמחים לעזור. אפרת