*עדכון
*שוחחתי שוב עם מרכז טיפולי-
ישבתי להם "על הווריד כשבוע", הם אמרו שוב ושוב שיחזרו אליי, בסוף המקשרת במרכז חזרה, אמרה שתחזיר לי תשובה.
*אני נמנעת תקופה לקבוע תור לפסיכיאטר.
העברתי רשימה של פסיכיאטרים לרופא שאני סומכת עליו.
ואני מבקשת תמיד המלצות כאן ושם- ואף פעם לא קובעת.
לפני זמן מה כבר קבעתי, בכוחות מחודשים- ושוב.
ברחתי.
לא הגעתי.
אז אתמול שוב התחלתי לעשות טלפונים.
ושוב חלק לא ענו, חלק אמרו שאחזור אליהם מאוחר יותר.
שוב "שכחתי" מזה.
בתשע בערב לקחתי את עצמי בידיים והתקשרתי לקבוע.
הראשונה שוחחה איתי כחצי שעה, הסתבר שהיא עבדה במרכז לה"א, והיא התעקשה שאין לה מקום לקבל אותי(לא מבחינת תורים, אלא מפני שרופא פסיכיאטר יכול רק לרשום כדורים-
וזה מקרה שיותר מאים לפסיכולוג.
ומי ממליץ על כדורים? לא, פסיכולוג לא יכול להמליץ, נכון. אבל רופא משפחה יכול. היא מבינה שיכול להיות שאין לי כסף- אבל דרך הקופה זה זול יותר (ברור ש200 שקלים זה זול יותר, כמובן..)
אני אומרת לה שמשפחה- ממליץ על פסיכיאטר. נוירולוג ממליץ על פסיכיאטר. והיא לא ממליצה על פסיכיאטר? לא. ממש מעגל סגור.
אז מי נותן אבחנה, מי שומע את הדברים, מי נותן המלצה על כדורים? שתיקה.)
בקיצור- נשמתי עמוק, הודיתי לה, ובמקום להוציא על זה כוחות ועצבים מיותרים התקשרתי לאחרת וקבעתי תור.
*אותו הסיפור עם לבקש המלצות, להתקשר, לקבוע ולברוח
עם מרכזים וריחות- לגבי תזונאים.
אתמול התקשרתי וקבעתי שוב תור.
קבעו לי להיום.
הרמתי את עצמי בכוח(וחשבתי לברוח וללכת להרדם ושאני לא מרגישה טוב וכואב לי כאן ושם ושם וכאן 20 פעם בדרך)- והלכתי לרופאת משפחה להוציא הפנייה.
ועוד מעט בדרך
*שלחתי אימייל לבעל הבית, בקשר להארכת חוזה(שהסתיים לפני שבועיים, אבל הוא לא יצר איתי קשר). את החוזה אני צריכה בשביל ההסכמים, העזרה בשכ"ד וכו')
הוא ביקש שאשלח לו את מספר הטלפון שלי (?), אבל הוא ל א רואה בעיה.
אחת הבעיות היא שאני לא יודעת כמה טוב ונכון לי לגור בגפי, אבל אין לי עם מי להתייעץ.
אבא שלי נחרד רק למחשבה שאני ארצה לעבור. אני חושבת שהוא נחרד מהמחשבה שאני רוצה לדבר או להתייעץ איתו, בכלל.
ובעיניו כל דבר שאני עושה הוא טפשי, נמהר, הורד את החיים שלי. לא חכם ולא מחושב.
שלחתי אימייל, אבל לא שלחתי את המספר בערב(טוב, אז את זה לא עשיתי).
(עשיתי כמה דברים לא בריאים, שאני לא יודעת האם הם פתח לנפילה. מקווה שלא.)
ובינתיים זהו
אה, כן.
וקראתי את כל ההודעות, התגובות והמילים שלכן.
ושתקתי.
והפנמתי.
ו.. תודה שאתן כאן, תודה על המקום.
שבת שלום
*שוחחתי שוב עם מרכז טיפולי-
ישבתי להם "על הווריד כשבוע", הם אמרו שוב ושוב שיחזרו אליי, בסוף המקשרת במרכז חזרה, אמרה שתחזיר לי תשובה.
*אני נמנעת תקופה לקבוע תור לפסיכיאטר.
העברתי רשימה של פסיכיאטרים לרופא שאני סומכת עליו.
ואני מבקשת תמיד המלצות כאן ושם- ואף פעם לא קובעת.
לפני זמן מה כבר קבעתי, בכוחות מחודשים- ושוב.
ברחתי.
לא הגעתי.
אז אתמול שוב התחלתי לעשות טלפונים.
ושוב חלק לא ענו, חלק אמרו שאחזור אליהם מאוחר יותר.
שוב "שכחתי" מזה.
בתשע בערב לקחתי את עצמי בידיים והתקשרתי לקבוע.
הראשונה שוחחה איתי כחצי שעה, הסתבר שהיא עבדה במרכז לה"א, והיא התעקשה שאין לה מקום לקבל אותי(לא מבחינת תורים, אלא מפני שרופא פסיכיאטר יכול רק לרשום כדורים-
וזה מקרה שיותר מאים לפסיכולוג.
ומי ממליץ על כדורים? לא, פסיכולוג לא יכול להמליץ, נכון. אבל רופא משפחה יכול. היא מבינה שיכול להיות שאין לי כסף- אבל דרך הקופה זה זול יותר (ברור ש200 שקלים זה זול יותר, כמובן..)
אני אומרת לה שמשפחה- ממליץ על פסיכיאטר. נוירולוג ממליץ על פסיכיאטר. והיא לא ממליצה על פסיכיאטר? לא. ממש מעגל סגור.
אז מי נותן אבחנה, מי שומע את הדברים, מי נותן המלצה על כדורים? שתיקה.)
בקיצור- נשמתי עמוק, הודיתי לה, ובמקום להוציא על זה כוחות ועצבים מיותרים התקשרתי לאחרת וקבעתי תור.
*אותו הסיפור עם לבקש המלצות, להתקשר, לקבוע ולברוח
עם מרכזים וריחות- לגבי תזונאים.
אתמול התקשרתי וקבעתי שוב תור.
קבעו לי להיום.
הרמתי את עצמי בכוח(וחשבתי לברוח וללכת להרדם ושאני לא מרגישה טוב וכואב לי כאן ושם ושם וכאן 20 פעם בדרך)- והלכתי לרופאת משפחה להוציא הפנייה.
ועוד מעט בדרך
*שלחתי אימייל לבעל הבית, בקשר להארכת חוזה(שהסתיים לפני שבועיים, אבל הוא לא יצר איתי קשר). את החוזה אני צריכה בשביל ההסכמים, העזרה בשכ"ד וכו')
הוא ביקש שאשלח לו את מספר הטלפון שלי (?), אבל הוא ל א רואה בעיה.
אחת הבעיות היא שאני לא יודעת כמה טוב ונכון לי לגור בגפי, אבל אין לי עם מי להתייעץ.
אבא שלי נחרד רק למחשבה שאני ארצה לעבור. אני חושבת שהוא נחרד מהמחשבה שאני רוצה לדבר או להתייעץ איתו, בכלל.
ובעיניו כל דבר שאני עושה הוא טפשי, נמהר, הורד את החיים שלי. לא חכם ולא מחושב.
שלחתי אימייל, אבל לא שלחתי את המספר בערב(טוב, אז את זה לא עשיתי).
(עשיתי כמה דברים לא בריאים, שאני לא יודעת האם הם פתח לנפילה. מקווה שלא.)
ובינתיים זהו
אה, כן.
וקראתי את כל ההודעות, התגובות והמילים שלכן.
ושתקתי.
והפנמתי.
ו.. תודה שאתן כאן, תודה על המקום.
שבת שלום
