עדכון קצת מביך אבל אמיתי

[tullana]

עדכון קצת מביך אבל אמיתי

אני כאן. כל הזמן. מזדהה עם כל מיני סיפורים, שמחה שאצל רב החברים הדברים מסתדרים באיזשהו אופן. הלואי עלי. קבלתי את עצתכם בזמנו, חזרתי ארצה והתחלתי לאט לאט בתהליך התאוששות שלפי תגובות הסביבה אני בהחלט מצליחה בו לא רע, הקמתי בית לילדים והאמת היא שלפעמים אני חושבת שזה אפילו כיף בלי איש שצריך לכבס לו לבשל לו לסדר ולנקות עבורו ובתמורה לקבל רק את הנכחות החלקית שלו כי הוא שרוע מול הטלויזיה. כמובן שהילדה רואה את זה אחרת, הרוסה מגעגועים והיום אפילו התחוור לי שהיא חושבת שאבא שלה המסכן נותר מאחור לעבוד כדי לפרנס ואנחנו נטשנו אותו!!!!(למי שלא זוכר-חיינו בארץ אחרת, הוא התאהב בבחורה זרה, עזב את עבודתו ונסע לארצה, שולח אותנו לבית הורי בארץ בחוסר וודאות מוחלט!!!) בקיצור עכשו הוא עובד בחו"ל, מתקשר אחת לשבוע ומדי פעם שולח חבילה, בקשר עם ההיא אבל לא ברור מה עתיד הקשר, ומבקש שנתחיל לחשוב ברצינות על חזרה,להיות איתו ולעזור לו לממש חלום להקים עסק משלו. נראה לי שהאיש מרוכז בעצמו, לא מחובר למציאות ולגמרי לא קולט מה עובר עלינו. הבעיה היא שאני- ועכשו הקטע המביך בכל העניין, מרגישה חוסר אונים נוכח הדרישה שלו שנחזור, כאילו אנחנו שייכים לו וסירוב שלי יהפוך אותי ל"אשה מורדת" או משהו כזה, ואז ניכנס לקונפליקטים והוא עלול להפסיק אפילו לשלוח קצבה שכרגע הוא משתדל לשלוח. מאיפה רגש הקטנות הזה, הנחיתות הזו נוכח ה"בעל הכל יכול"??? מה אני עושה? לילדים טוב פה כל כך, לו רק היה בא ועובד כאן, הוא חושש לחזור כי יודע שכולם יכעסו עליו מאד. אין גבול לאנוכיות??? והילדים גדלים בינתיים בלי אב. סליחה יצא ארוך. למרות שמחרישה בדרך כלל שותפה לרגשות החמים שעולים פה כלפי המגיבים והתומכים שמחזיקים את הפורום הזה והופכים אותו לנפלא כל כך.

 

[lstl]

אני לא הייתי סולחת על בגידה

ולפי מה שאני קוראת בין השורות, גם את לא רוצה לסלוח ולא רוצה לקבל אותו חזרה. את רוצה ומבקשת את החיזוקים שלנו להחלטה הזו. אז אני שולחת לך חיזוק ענק, אל תקחי אותו בחזרה. לפי דעתי את לא צריכה לחזור לאותו מקום, עם אותו איש בוגדני - ואם הוא עשה זאת פעם אחת, מאיפה את יודעת שלא יעשה זאת שנית? לעולם לא תוכלי לסמוך עליו, תמיד תחשדי שמתרחשים דברים מאחורי גבך. זה לא בריא לחיות ככה. לפי דעתי הוא ממש לא כל-יכול, הוא איש קטן ומעוט יכולת, שאין לך שום סיבה להתחשב בו . הקשר היחידי שלך אליו הוא הילדים, כדאי לשמור בכ"ז על קשר בסיסי למען הילדים, אבל לא לעשות את מה שהוא רוצה, מה שהוא מחליט ומה שבא לו. אם תחזרי אליו, הוא יחשוב וירגיש שהוא יכול לעשות איתך מה שהוא רוצה! אם הוא רוצה, הוא עוזב, ויודע שיש לו לאן לחזור אם העניינים לא מסתדרים. בקיצור, אל תתני לו לנהל אותך ולנהל לך את החיים. תעודדי את הקשר שלו עם הילדים, אבל גם תסבירי לילדים (אני לא יודעת בני כמה הם) שהוא לא איתכם מבחירה שלו, הוא בחר לעזוב את המדינה שבה חייתם, הוא בחר לא לחיות איתכם. לא בקטע של ליכלוך עליו, אבל שלא ירגישו כעס עליך, שבגללך הם לא חיים עם אבא. אולי דברי נשמעים תמימים ואני לא לוקחת בחשבון את כל הגורמים (אני גם לא מכירה את כל הסיפור) אבל ממה שהבנתי מדבריך, את לא רוצה לחזור אליו, והשיקול היחידי שאולי גורם לך לחשוב על זה בחיוב, הוא הילדים. הילדים יסבלו יותר אם יחיו עם אבא ואמא שסולדים אחד מהשני, מאשר אם יחיו עם אמא אוהבת ומאושרת, גם אם היא לא חיה עם אבא (ואולי בעתיד יכנס לתמונה גבר אחר, שיהיה להם דמות אב?) מכיוון שאתם רחוקים גם גאוגרפית, את יכולה לקחת נשימה עמוקה, לשבת עם עצמך ולהחליט בדיוק מה את רוצה (ואני חושבת שאת יודעת מה את רוצה). בהצלחה בכל מה שתצליחי, ומצטערת עם דברי נשמעים קיצוניים מדי לכיוון אחד. אני בעדך.

 

[זיו ברוך]

גם אני חשבתי פעם כמוך...עד ש...

גיליתי שבד"כ בגידות לא קורות ככה סתם פתאום, באמצע היום....בדרך-כלל, יש להם קרקע פוריה לצמוח בה....ובד"כ, דווקא הצד הנבגד - הוא זה, שקודם כל בגד - אם לא פיזית, אז בוודאי ריגשית... ובכלל, כל דבר לגופו של עניין....קשה להכליל.

 

[tullana]

תודה על התגובה, וסליחה שעונה באיחור

יש המון צדק בדברייך-אמון הוא דבר שקשה לשקם, וזו אולי הבעיה העקרית, אמנם נשמע שאני לא משתוקקת להיות לצדו ברגיל אבל אין לי סלידה מהאיש, אני אפילו מתגעגעת אליו ונמנעת מלהביט בתמונות בשל הרגש הרב שעוד יש בי כלפיו. לכן אולי קשה לי להיות חזקה ולוחמנית כמו שאת מיעצת לי, אבל המון תודה על התמיכה

 

[אחותו של שקספיר]

איפה את בספור הזה?

את ממקום מאד כואב ,פגוע, כועס עליו. ובהחלט ניתן להבין את הבלבול שאת נתונה בו. את רוצה שותף לחיים שלך או אבא לילדים ? את אוהבת אותו ? את מסוגלת לסלוח לו אי פעם? את רוצה לסלוח לו? כל הזמן את כותבת על "הוא " רוצה לחזור, "הוא " דורש לחזור "הוא " חושש לחזור לארץ "הוא" רוצה את התמיכה שלך בבניית עסק שלו ומה איתך? איפה את???

 

[tullana]

שאלה מצויינת, תשובה פחות מוצלחת

האמת היא שאני עדיין מנסה לברר עם עצמי מה אני מרגישה כלפיו, לא הוגן לשפוט אותו על רקע השנה הנוראית שהיתה לנו כי המבחן היה ענקי, אולי מדי, הוא לא עמד בו, והשאלה היא האם בשל החולשה הזו אני צריכה לוותר עליו, הרי לא על הבגידה אני פגועה, אלא על הנטישה, על העובדה שהוא הלך עם זה עד הסוף ולתקופה מסויימת לא היה בסביבה והשאיר אותי באי וודאות מוחלט, השאלה אם אי פעם אוכל לסמוך עליו שוב כפרטנר, האהבה תמיד שם וגם התחושה שבסך הכל נועדנו זה לזה (סליחה על הקלישאה אבל זה קיים) לכל זוג יש תקופות קשות, הלואי שהייתי יכולה להגיד שזה בסך הכל משבר ויש למה לצפות בהמשך, בכל אופן ברור שאני צריכה לעבור תהליך ולבדוק קודם כל אם אני רוצה את האיש בחזרה, או פשוט מרגישה שייכת לו מדי...

 

[זיו ברוך]

כמה נקודות

אני רוצה לייעץ לך משהו - שתחליטי עבוריך האם הוא מתאים לך או לא. קודם כל, אני נורא מבינה על מה את מדברת. נורא. שנית, באמת מאוד-מאוד חשוב שתחליטי בינך לבין עצמך, ועבור עצמך מה את רוצה, ואיך את רוצה שהדברים יתנהלו. ברגע שאת תחליטי עבור עצמך - אף אחד לא יוכל להחליט עבורך. ושלישית, לאחר שהחלטת עבור עצמך - תציבי את הדברים בפניו. בלי לחשוב על "מה הוא יגיד", או "איך הוא יקבל את זה". אלא - בצורה הכי אסרטיבית שתוכלי, תגידי: "אני רוצה שיהיה כך וכך...." וכד´. אם את מרגישה מספיק חזקה בשביל לחזור אליו, בלי שהעבר ההוא יהיה כעננת אבק כבדה מעל ראשכם - אז - אין בכך כל רע, בעיניי. כל עוד תבהירי לו כיצד את רוצה שהדברים יתנהלו מכאן ואילך. תני לו את ההרגשה שאת שולטת במצב - שאינך חוזרת אליו מתוך חולשה או חוסר אונים, אלא - נהפוך הוא - מתוך שליטה במצב, וקבלת החלטה רציונלית, במסגרתה גם תעלי בפניו דברים שאינך מוכנה לקבל במסגרת מע´ היחסים ביניכם. ואם יש צורך - תערכו ביניכם אפילו חוזה כתוב. יש אנשים שכשהם רואים את הדברים "שחור על גבי לבן" - זה מקל עליהם, להבין את גודל המחוייבות שהם נוטלים על עצמם... העליתי כאן כמה נקודות. עשי בהן כרצונך (או שלא) אני איתך. מחזקת את ידייך, ומאחלת לך רק טוב בחיים. זיו

 

[זיו ברוך]

קודם כל,

תודה שזכרת לעדכן. אומנם, לא הייתי כאן אז, כשכל זה קרה, אבל - מאוד מחמיא שהחברים כאן גם זוכרים לעדכן.... מה שהופך את העסק ליותר משפחתי. בכל אופן, קשה סיפורך. ללא ספק. ומורכב עוד יותר כשאת צריכה גם להצטדק בפני ילדייך... אני מוכרחה להודות שקראתי אותו, ואכן - קיבלתי את הרושם, שבמקום מסויים -את עמוסת רגשות אשם, חוסר ביטחון, ותחושת אי-נוחות כאילו - את היא האשמה הבלעדית במצב, אף על פי שלמיטב הבנתי - המצב ניכפה עלייך באופן מוחלט !!! נדמה לי מקריאת הדברים - שבעלך הוא המנווט את העיניינים עפ"י רצונו. הוא המנסה לתמרן את המצב לפי צרכיו, והוא כמעט המחליט עבורך מה תדעי ומה לא (האם אין לך זכות לדעת מה טיב קשריו עם הבחורה ההיא ?!? - מצד אחד, הוא מתייחס אליך כצד בפרשה ואף מבקש שתחזרו, ומאידך - את אינך באה בכל דרישה, ומקבלת, אפילו בהכנעה, את תכתיביו, וביניהם - לא לעדכן אותך בדבר קשריו, עם ההיא, שלטובתה הוא עזב אותך ואת ילדיך. האם אין לך זכות לדעת מה קרה אז ? מה קורה היום ???), מה תעשי ומה לא, באמצעות מניפולציות שונות (מדוע את מפחדת שיפסיק לשלם ?? הרי אלו גם ילדיו, לא רק ילדייך...) קלטתי מדבריך - המון רגשות אשם, חוסר ביטחון, חוסר אונים, והכנעה. וחבל. חבל לי מאוד שלא סיפרת לנו ולעצמך איפה את בכל הפרשה הזאת ? מה את מרגישה ? את לא כועסת ? לא עצובה ? לא מאוכזבת ? לאורך כל מכתבך - במוקד העניין עומדים ילדיך ("כל-כך טוב להם פה..." / "הם בינתיים גדלים ללא אב"....וכו´) ועומד בעלך ("לו רק היה בא ועובד פה..." / "הוא מבקש שנחזור..." וכו´) - ואילו את - מקבלת בהכנעה כמעט תכתיביו. אולי מתוך רגשות אשם. - קיבלת בהכנעה כששלח אותך חזרה לארץ בחוסר ודאות מוחלט. קיבלת בהכנעה את חוסר הידיעה לגבי הרומן עם הבחורה הזרה, וגם עכשיו את כמעט מקבלת בהכנעה את דרישתו להצטרף אליו. ומצד שני, מרגישה שהוא לגמרי אינו מחובר אלייך, לצרכייך, לרגשותייך. וכל כולו מרוכז אך ורק בעצמו.... עד כאן, רציתי להבהיר לך מה קלטתי ממכתבך - הרבה רגשות אשם, חוסר ביטחון, חוסר אונים, הכנעה. אז - קודם כל, לעניות דעתי, מותר לך, ואפילו חובה עלייך - להחליט בינך לבין עצמך - מה את רוצה, ואיפה יהיה לך הכי טוב . זו החלטה מאוד קשה. אבל - את חייבת להחליט אותה. בלי לחשוב על רצונותיו, ובלי לחשוב על ילדייך. ולעניות דעתי, מותר לך גם להציג בפני ילדייך את המצב, ברמה בה הם מסוגלים להבין אותו - ובלי להאשים את בן-זוגך. אחרי הכל, הוא גם אביהם. אבל - אין כל סיבה שהם יגדלו ויראו בך את האשמה למצב. את יכולה להסביר להם את השתלשלות האירועים, בלי להיכנס לפרטים ובלי להיכנס להאשמות. תבהירי להם שהיתה כאן בחירה שלו, ואת כיבדת אותה. זכותם לדעת. וזכותך לעמוד על דעתך ולא לחיות לעד תחת מעטה של רגשי אשמה, ויסורי מצפון. ולשאלתך - אני לא יודעת מאיפה רגש הנחיתות הזה. בטח מהעבר הרחוק אי-שם...כמו אצל כולנו. בכל זאת, אין לו כל בסיס, והוא משולל כל יסוד. את חייבת להתחיל לחשוב על עצמך, ולהפסיק להיות מנווטת ע"י מישהו אחר, שלדעתך - אינו קשוב לצרכיך, לרצונותיך, ועושה בך כברכוש לו !!. תתחילי לחשוב על עצמך - לבנות ולהיבנות. עמדי על זכותך לדעת. על זכותך לכבוד. על זכותך להיות שותפה להחלטות, ולא רק לבצע אותן בלא עוררין, ובחוסר ודאות מוחלט.... עבודה רבה לפנייך. אבל - אמצי לעצמך זכויות בסיסיות אלו. לחיים יותר שלמים, והחלטיים. רק טוב. זיו

 

[opopopop]

אני רואה את זה אחרת...

ואולי את רוצה אותו שוב לידך. מספרת לנו כמה הוא לא בסדר. אומרת שהוא אנוכי. נוח לך לא לכבס לו, לא לבשל לו...לו לו לו. אבל את רוצה אותו לידך. מוכנה לוותר על הכול. לא לבקש כלום. לרקוד לחליל שלו...רק שיבוא.. ועד היום לא מצאת משהו יותר טוב. חיפשת? ועכשיו הוא מצייץ מרחוק. מציע שתבואי לעזור לו. להיות לידו.למרות שהקשר עם הבחורה הזרה עדיין לא ברור (בשבילו או בשבילך?). ועכשיו טוב לילדים (וגם לך? את לא צריכה לכבס...) אבל את אומרת לו רק היה מסכים לבוא לגור ולעבוד כאן (זהו ואז זה היה מושלם?).... ןאני שואל, אם את נכנסת בחזרה לקשר הזה (בטח היה קשה לך הפרדה). את יודעת למה את מצפה, מה את רוצה מהקשר הזה? ואיתו דברת? אמרת לו מה את רוצה. והוא הסכים? התפשר במשהו? הלך צעד לקראתך? מה את רוצה? בעתיד תסכימי לחיות/לסתפק - עם מה שאת מוכנה היום לקבל? דניאל

 

[זיו ברוך]

איש יקר, זה בכלל לא אחרת...

אני חושבת שזה בדיוק כמו שכתבנו כולנו יחד - איפה את בכל הסיפור הזה ? האם את יודעת מה את רוצה ? האם מתקיים ביניכם איזהשהוא דיאלוג לפיו הצרכים של כל אחד מכם באים לידי ביטוי ? נדמה לי שהסכמת איתנו, ןאנחנו איתך. כל טוב, זיו

 

[opopopop]

אני התכונתי שהיא

כבר החליטה לחזור אליו וכאילו אומרת לנו: "תחזיקו אותי או שאני עוברת לגור איתו" והוא ברקע אומר "בואי, לא צריך לחשוב, נעשה את זה עכשיו, אחר כך נצטער...." אופס, אני חייב לענות? אני כותב. אבל אני לא מבין מה אני כותב. אבל אני נורא רוצה לכתוב לך. עכשיו אני דנידין.

 

[זיו ברוך]

דנידין,

איש מצחיק אתה !! תוספת מצחיקה ומבורכת לפורום !!! אוהבת נורא לקרוא את תשובותיך המבודחות/רציניות !!! תמשיך לעשות לנו את הבוקר שמח ומבדייח... זיו

 

[opopopop]

../images/Emo72.gif

 

[איש המערות]

דנידין - הרואה ואיננו נראה

ואיך קוראים לזו השומעת אך איננה נשמעת? אולי גב´ opopopop ?

 

[tullana]

אם הכוונה אלי אז שוב סליחה

לקח לי זמן לשוב לפורום, אני לא מתלוננת חס וחלילה אבל בקושי מוצאת זמן לפתוח מחשב. אתם מקסימים ואני מרגישה כאילו באמת אכפת לכם ממני, הדרישה שלכם שאחשוב קודם כל על עצמי ואגיע לאיזושהי מסקנה לגבי מה שטוב לי. הודעתי לאיש שלא יצפה שאשוב, ושאני זקוקה לזמן, העזתי ואמרתי שאני לא בהמתנה, מה שלא ממש נכון כי הרי איש אינו יודע מה מצבי ואין לי לגיטימציה להיות פתוחה לאפשרויות חדשות, והאמת היא שבשלב זה לא נתקלתי בשום דבר מסעיר שיגרום לי לשנות את דעתי על עצמי ועליו. אני כבר כאן ומטבע הדברים משתקעת יותר ויותר ומתקשה לדמיין עקירה נוספת, וההגיון אומר שפשוט אין לי למה,רק כאן יש לי את הבטחון והשליטה, רק כאן אני עצמאית במידה הרצויה, וכנראה שהאופציה היחידה היא לאתגר את האיש שיבוא, למרות שהוא אומר שאין כאן פרנסה ומאחורי התירוץ הזה עומד הכל. אני יודעת שיש אנשים שקיבלו הזדמנות שניה להתחיל זוגיות מוצלחת, אני פשוט לא יכולה לדמיין מישהו אחר לצידי, לא מעבר לניחומים ותמיכה, מה שכאמור לא אפשרי כי אני לא נחשבת פרודה בכלל. שוב תודה על ההתייחסות,אתם נפלאים. זיו מאיפה הזמן הסבלנות והתבונה להשקיע ככה בכולנו?

 

[tullana]

אה ועוד משהו,

שאלת אם אני לא כועסת ולא עצובה, איך לא? אני כבר שלושה חודשים אחרי אז ברור שהכל פחות דרמטי אבל בעיצומו של הענין ההודעות שלי כאן היו הרבה יותר נואשות, אמנם לא נזקקתי לתרופות הרגעה, בעצם נעזרתי בטיפות הומאופתיות כדי לישון בלילה כי המחשבות לא נתנו מנוח, אבל לא התמוטטתי לרגע, אולי אני לא מספיק נותנת לעצמי להתחבר לרגשות האמיתיים כמו כעס אבל אני כזה טיפוס מטבעי, צער עמוק כן, רגשות אשם מפה ועד הודעה חדשה והמון הלקאה עצמית ודימוי עצמי פגוע ועלוב, אבל זה בהתאוששות. מטלות היום יום שומרות אותי באיזון ואופופופ, אני כן מכבסת,ועוד איך...