עדכון ממני...
היי בנות יקרות שלי
הרבה זמן לא כתבתי אבל אני תמיד קוראת את ההודעות, ותמיד פה.
לצערי אין לי עדכון טוב לתת לכן ממני, אבל מכיוון שאתן מרגישות לי כמו אחיות שלי ומלוות אותי כל הזמן, אני מרגישה צורף לשתף.
כמו שהרבה מפה יודעות אני בטיפולי פוריות כבר הרבה זמן, עם הרבה אכזבות ומפח נפש בדרך, ועכשיו שאני אחרי הניתוח (יותר מ - 7 חודשים), היינו יותר אופטימיים להצלחה. כמעט הייתי שם, כלומר הייתי שם, אבל...
בטיפול האחרון שלי נקלטתי. כן כן, נכנסתי להריון. היתה בטא שעלתה יפה ואפילו ראו שק הריון, והאמת שבמפגש אנדו האחרון עם חלק מהבנות פה, כבר הייתי בהריון...
אבל לצערי כמו שבטח כבר ניחשתן, ההריון לא התפתח כמו שצריך, וגם בשבוע 8 עדיין לא ראו עובר ולא ראו דופק, כלומר שק ההריון היה ריק...
זה היה ממש קשה לעכל ולקבל. לפני יותר משנה הייתי בדיוק באותו המצב, הריון שנקלט ולא התפתח, ונאלצתי לעבור גרידה, והפעם שוב... זה כל כך כל כך קשה, אין לי איך לתאר את זה אפילו... מהרגע שידענו על זה, לא הפסקתי לבכות, הייתי יכולה להיות במחשבות עם עצמי לאיזה דקה ופתאום להתייפח בבכי בלי יכולת להירגע, הייתי ממש בדיכאון...
עדיין מאוד קשה לי עם זה, אבל עכשיו קצת יותר טוב. אני אחרי הגרידה (עברה בשלום תודה לאל) ומחכה לפני תקופת התאוששות מבחינה פיזית, פלוס עוד מלא בדיקות שאני צריכה לעבור כדי לראות אם יש משהו לא בסדר (עוד משהו לא בסדר...) שאפשר לחזות מראש ולהימנע ממנו בפעם הבאה. וכמובן שאם כבר תקופת הפסקה מהטיפולים, אני אעשה גם ביקורת אנדו לראות אם המצב לא החמיר בינתיים. אז לא רק שאני צריכה להתאושש מהאכזבה הנוראית הזאת, מההלם הנפשי והפיזי, אני צריכה גם עכשיו להמתין עוד לפחות חודשיים לפני שאני יכולה לחזור לטיפולים, שזה הכי קשה כי הבזבוז זמן הזה משגע אותי (נוטה לקרות אחרי 3+ שנים של טיפולים...)
הדבר היחידי שאני יכולה להתנחם בו, ושבא לי כהפתעה ממש טובה, הוא שעכשיו אחרי הגרידה התחיל לי דימום של כמה ימים שממש פחדתי ממנו ומהכאבים שיבואו איתו, ולשמחתי לא חוויתי בכלל כאבים, לא כאבים "נורמליים" ולא של אנדו. וזה ממש הישג. לא יודעת אולי סוף סוף הגוף שלי קצת מתחיל לחזור לשפיות, או שהוא בסהכ מרחם עלי בצורה זמנית ונותן לי חופש מהכאבים... לא יודעת אבל אם זה ככה לא אכפת לי לדמם גם חודש
כבר שכחתי מה זה מחזור בלי כאבים בכלל.
בכל מקרה, אני יודעת שההודעה קצת יוצאת מהקונטקסט של האנדו, ואולי פחות מדברת פה לחלק מהבנות, אבל כמו שאמרתי, הרגשתי צורך לשתף אתכן...
וחוץ מזה, שרק אתן תבינו כמה הריון של בת אנדו הוא עוד יותר קשה לאיבוד, עד שמגיעים בכלל למצב של הריון בצורה שפויה (בלי עוד ועוד ניתוחים והורמונים), זה אפילו עוד יותר בלתי נתפס שאני צריכה לעבור את זה שוב מחדש... וכל העידודים האלה של "לא נורא בפעם הבאה זה יצליח" ממש לא עוזרים כשזה בא ממישהו שלא מבין שכל טיפול כזה עושה עוד יותר נזק לגוף שלי בחשבון הסופי...
זהו, תודה על ההקשבה ושיהיה שבוע טוב לכולן
היי בנות יקרות שלי
הרבה זמן לא כתבתי אבל אני תמיד קוראת את ההודעות, ותמיד פה.
לצערי אין לי עדכון טוב לתת לכן ממני, אבל מכיוון שאתן מרגישות לי כמו אחיות שלי ומלוות אותי כל הזמן, אני מרגישה צורף לשתף.
כמו שהרבה מפה יודעות אני בטיפולי פוריות כבר הרבה זמן, עם הרבה אכזבות ומפח נפש בדרך, ועכשיו שאני אחרי הניתוח (יותר מ - 7 חודשים), היינו יותר אופטימיים להצלחה. כמעט הייתי שם, כלומר הייתי שם, אבל...
בטיפול האחרון שלי נקלטתי. כן כן, נכנסתי להריון. היתה בטא שעלתה יפה ואפילו ראו שק הריון, והאמת שבמפגש אנדו האחרון עם חלק מהבנות פה, כבר הייתי בהריון...
אבל לצערי כמו שבטח כבר ניחשתן, ההריון לא התפתח כמו שצריך, וגם בשבוע 8 עדיין לא ראו עובר ולא ראו דופק, כלומר שק ההריון היה ריק...
עדיין מאוד קשה לי עם זה, אבל עכשיו קצת יותר טוב. אני אחרי הגרידה (עברה בשלום תודה לאל) ומחכה לפני תקופת התאוששות מבחינה פיזית, פלוס עוד מלא בדיקות שאני צריכה לעבור כדי לראות אם יש משהו לא בסדר (עוד משהו לא בסדר...) שאפשר לחזות מראש ולהימנע ממנו בפעם הבאה. וכמובן שאם כבר תקופת הפסקה מהטיפולים, אני אעשה גם ביקורת אנדו לראות אם המצב לא החמיר בינתיים. אז לא רק שאני צריכה להתאושש מהאכזבה הנוראית הזאת, מההלם הנפשי והפיזי, אני צריכה גם עכשיו להמתין עוד לפחות חודשיים לפני שאני יכולה לחזור לטיפולים, שזה הכי קשה כי הבזבוז זמן הזה משגע אותי (נוטה לקרות אחרי 3+ שנים של טיפולים...)
הדבר היחידי שאני יכולה להתנחם בו, ושבא לי כהפתעה ממש טובה, הוא שעכשיו אחרי הגרידה התחיל לי דימום של כמה ימים שממש פחדתי ממנו ומהכאבים שיבואו איתו, ולשמחתי לא חוויתי בכלל כאבים, לא כאבים "נורמליים" ולא של אנדו. וזה ממש הישג. לא יודעת אולי סוף סוף הגוף שלי קצת מתחיל לחזור לשפיות, או שהוא בסהכ מרחם עלי בצורה זמנית ונותן לי חופש מהכאבים... לא יודעת אבל אם זה ככה לא אכפת לי לדמם גם חודש
כבר שכחתי מה זה מחזור בלי כאבים בכלל.בכל מקרה, אני יודעת שההודעה קצת יוצאת מהקונטקסט של האנדו, ואולי פחות מדברת פה לחלק מהבנות, אבל כמו שאמרתי, הרגשתי צורך לשתף אתכן...
וחוץ מזה, שרק אתן תבינו כמה הריון של בת אנדו הוא עוד יותר קשה לאיבוד, עד שמגיעים בכלל למצב של הריון בצורה שפויה (בלי עוד ועוד ניתוחים והורמונים), זה אפילו עוד יותר בלתי נתפס שאני צריכה לעבור את זה שוב מחדש... וכל העידודים האלה של "לא נורא בפעם הבאה זה יצליח" ממש לא עוזרים כשזה בא ממישהו שלא מבין שכל טיפול כזה עושה עוד יותר נזק לגוף שלי בחשבון הסופי...
זהו, תודה על ההקשבה ושיהיה שבוע טוב לכולן
