עדכון »
קודם כל ממש תודה רבה לכולם על התגובות החמות... חיממתם לי את הלב! זה בדיוק הפורום שחיפשתי... היום הייתי אצל הפסיכיאטרית עם ההורים שלי. פעם ראשונה שהם באים, לאור ההתקף חרדה שעברתי. כמו כן היועצת של המכללה שלי מאוד דואגת לי והיא דיברה בעצמה עם הרופאה כדי לסייע לה להבין שהמצב לא יכול להימשך ואני סובל. זה באמת עזר, היא אמרה שאפשר לנסות תרופה אחרת במקום ה-Cipramil אם אני רוצה. היא נתנה לי להחליף לתרופה אחרת (בהדרגה) ששכחתי את שמה, אתרגל לשם עם הזמן. בנוסף היא אמרה שעיקר העבודה זה הטיפול הפסיכולוגי והיא, ההורים שלי ואני הסכמנו שהפסיכולוג הנוכחי, כמה שיש לו רצון לעזור, לא מצליח לסייע לי להוריד את הרגישות והשנאה העצמית. היא הציעה לי לנסות טיפול דיאלקטי התנהגותי DBT. (לא להתבלבל עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT). אציין שהיא הציעה לי את זה לפני מספר חודשים. הלכתי לשתי פגישות ניסיון, ולא התחברתי למטפל בכלל, הוא היה קר ורציני כזה, לא הרגשתי בנוח אצלו ואפילו בכיתי מרוב לחץ, הרגשתי שאני בראיון. הוא התייעץ עם הפסיכולוג הנוכחי שהמליץ לו שלדעתו יש שינויים לטובה, וככה זה נגמר, והמשכתי עם הפסיכולוג הרגיל. הרופאה אמרה לי היום שכנראה המטפל החדש שראה אותי לשתי פגידות ניסיון לא הכיר אותי מספיק והתייעץ עם הפסיכולוג, והפסיכולוג חושב שדווקא הטיפול שלו כן מקדם אותי. הרופאה אמרה שאם אני מרגיש שאני תקוע במקום אני צריך להגיד ולנסות בכל זאת DBT עם מטפלת אחרת מאותו מכון כדי שארגיש יותר בנוח. אני רוצה להסביר - כל מטפל בשנים האחרונות אכן קידם אותי בדברים שהם הסימפטומים, אבל הבעיה של רגישות היתר והשנאה העצמית נותרה בעינה. אז מה אתם אומרים? שמעתם על DBT? אתם יכולים להסביר לי על זה קצת? זה נדיר בארץ יחסית, ועולה הרבה כסף ללכת לפרטי או שצריכים לחכות שנה בתור של מרכזי בריאות הנפש של קופות החולים. ההורים שלי יעשו הכל ויממנו את זה, הם רוצים שיהיה לי טוב, אבל אתם חושבים שזה מתאים? הבנתי שיש גם טיפולים קבוצתיים וגם הדרכה למשפחות של המטופלים - ההורים שלי אמרו שהם רוצים הדרכה כזאת כבר הרבה זמן וגם הדרכה בשביל האחים והאחות שלי שמתקשים להכיל אותי ובגלל זה המצב רק מחמיר. ואיך אומר לפסיכולוג הנוכחי שאני רוצה להפסיק? לא נעים לי, אני מפחד להגיד לו, למרות שאני יודע שהוא לא יתעצבן. אני כחלק מהרגישות יתר שלי פשוט מפחד מפרידות ולא רוצה שהוא ייעלב, הוא בכל זאת עשה הרבה למעני...
ולגבי אתרי היכרויות - מה לכתוב על עצמי ומה לא לכתוב בכרטיס האישי? וקוראים לי אריה...
קודם כל ממש תודה רבה לכולם על התגובות החמות... חיממתם לי את הלב! זה בדיוק הפורום שחיפשתי... היום הייתי אצל הפסיכיאטרית עם ההורים שלי. פעם ראשונה שהם באים, לאור ההתקף חרדה שעברתי. כמו כן היועצת של המכללה שלי מאוד דואגת לי והיא דיברה בעצמה עם הרופאה כדי לסייע לה להבין שהמצב לא יכול להימשך ואני סובל. זה באמת עזר, היא אמרה שאפשר לנסות תרופה אחרת במקום ה-Cipramil אם אני רוצה. היא נתנה לי להחליף לתרופה אחרת (בהדרגה) ששכחתי את שמה, אתרגל לשם עם הזמן. בנוסף היא אמרה שעיקר העבודה זה הטיפול הפסיכולוגי והיא, ההורים שלי ואני הסכמנו שהפסיכולוג הנוכחי, כמה שיש לו רצון לעזור, לא מצליח לסייע לי להוריד את הרגישות והשנאה העצמית. היא הציעה לי לנסות טיפול דיאלקטי התנהגותי DBT. (לא להתבלבל עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT). אציין שהיא הציעה לי את זה לפני מספר חודשים. הלכתי לשתי פגישות ניסיון, ולא התחברתי למטפל בכלל, הוא היה קר ורציני כזה, לא הרגשתי בנוח אצלו ואפילו בכיתי מרוב לחץ, הרגשתי שאני בראיון. הוא התייעץ עם הפסיכולוג הנוכחי שהמליץ לו שלדעתו יש שינויים לטובה, וככה זה נגמר, והמשכתי עם הפסיכולוג הרגיל. הרופאה אמרה לי היום שכנראה המטפל החדש שראה אותי לשתי פגידות ניסיון לא הכיר אותי מספיק והתייעץ עם הפסיכולוג, והפסיכולוג חושב שדווקא הטיפול שלו כן מקדם אותי. הרופאה אמרה שאם אני מרגיש שאני תקוע במקום אני צריך להגיד ולנסות בכל זאת DBT עם מטפלת אחרת מאותו מכון כדי שארגיש יותר בנוח. אני רוצה להסביר - כל מטפל בשנים האחרונות אכן קידם אותי בדברים שהם הסימפטומים, אבל הבעיה של רגישות היתר והשנאה העצמית נותרה בעינה. אז מה אתם אומרים? שמעתם על DBT? אתם יכולים להסביר לי על זה קצת? זה נדיר בארץ יחסית, ועולה הרבה כסף ללכת לפרטי או שצריכים לחכות שנה בתור של מרכזי בריאות הנפש של קופות החולים. ההורים שלי יעשו הכל ויממנו את זה, הם רוצים שיהיה לי טוב, אבל אתם חושבים שזה מתאים? הבנתי שיש גם טיפולים קבוצתיים וגם הדרכה למשפחות של המטופלים - ההורים שלי אמרו שהם רוצים הדרכה כזאת כבר הרבה זמן וגם הדרכה בשביל האחים והאחות שלי שמתקשים להכיל אותי ובגלל זה המצב רק מחמיר. ואיך אומר לפסיכולוג הנוכחי שאני רוצה להפסיק? לא נעים לי, אני מפחד להגיד לו, למרות שאני יודע שהוא לא יתעצבן. אני כחלק מהרגישות יתר שלי פשוט מפחד מפרידות ולא רוצה שהוא ייעלב, הוא בכל זאת עשה הרבה למעני...
ולגבי אתרי היכרויות - מה לכתוב על עצמי ומה לא לכתוב בכרטיס האישי? וקוראים לי אריה...