עדיין צופה מהצד...

[רוח ים נושבת]

עדיין צופה מהצד...

מידי פעם מבקרת ומתעניינת שמחה לראות את הדמויות הפעילות שלעולם אינם נעלמות את הרצון היכולת והכח להתמיד..... אני "בסדר" אם אפשר לאמר... על פניו הזוגיות השתפרה והיחסים יפים טובים וזורמים.... אבל, למה בפנוכו בפנוכו אני מרגישה מעין ריקנות מעין חוסר מעין חלל... כאילו בן זוגי הוא לא החבר הטוב שלי איש האמון שלי??? האיש עליו אוכל לסמוך תמיד?? הרי עכשיו אנחנו צוחקים יחד מבלים יחד נהנים יחד ומנסים גם לשתף אחד את השני ברגשות... (מנסים...) למה??? ולמה כשדעותניו חלוקות , קשה לו לשמוע אותי (ואני אפילו לא מדברת על להקשיב...) אז איך אלוהים , איך ???? איך חיים עם דעות חלוקות כאשר מדובר למשל בחינוך הילדים??? והתקשורת קצת צולעת ????

 

[איש המערות]

עשית דרך ארוכה מאז היית כאן לראשונה

וייתכן שיש לך עדיין על מה לעבוד. העלית נושא של ניהול מחלוקות. טבעי שתהיינה מחלוקות בין בני זוג, לפעמים בענינים עקרוניים. לפעמים המחלוקת, שהיא לגיטימית וטבעית, הופכת למאבק כח. זה נובע בעיקר מעמדה אישית של "להיות צודק", מן הטבעה של דפוס ילדותי של התעקשות על טעות ואי ויתור, שקשורה אולי בחוסר ביטחון ורצון לא להיראות "טיפש". זה הופך את בני הזוג ליריבים במקום לשותפים המחפשים פיתרון משותף לבעיה משותפת. עניין האמון קשור בכך כי הרי בפני אדם שיש לנו בו אמון מוחלט נעיז להודות בטיפשותנו ולעולם לא נראה בו יריב - אפילו לא בעת מחלוקת. נעיז גם לשתף אותו ברגשות הכי כמוסים שלנו. הגעת למצב שאת מתארת היום ממשבר אמון עמוק יותר. הצלחת לקלף המון קליפות של ניכור, חשש וחוסר אמון ולהמירן בתוכן של חיוך, בילוי והרגשת "ביחד". אתם עדיין בתהליך. נותרו עוד פערים שיש לסגור. למשל ללמוד טכניקות של דיון שבאופן מובנה נדרשת בהם הקשבה ומתן מרחב ביטוי לכל צד. כמוכן יש לדעת כיצד לסיים ויכוח בהחלטה משותפת מבלי לתת לאחד הצדדים הרגשה שיצא מנוצח. זה יכול להיות צעד חשוב בהעמקת האמון ביניכם. יש ספר שתהתרשמתי ממנו שיכול להתאים לעניין זה. "להתווכח ותמיד לנצח" מאת ג'רי ספנס (הוצאת מטר). הגישה המרכזית בו היא גישת Win - Win. יש אסכולות המציעות להוסיף שלב סיכום לדיון שנקרא "תהליך נקיון". בשלב זה מדברים על הרגשות בעקבות הדיון, היכן בדיון הרגשנו טוב, היכן בדיון הרגשנו רע ומה אנחנו מרגישים כעת עם סיום הדיון (מבלי לפתח דיון על כך - זהו סיכום בלבד). אפשר לסיים את הדיון גם בחיבוק. גם אם זה נראה מלאכותי, זה עובד. אני בטוח שתקשורת משופרת בנושאים שבמחלוקת יכולה לשפר את אפקטיביות הדיון והויכוח ביניכם, לחזק את הרגשת השותפות במקום הרגשת היריבות ובסופו של דבר להעמיק את החברות והאמון ביניכם. הייתי מציע לך להעיז ולהתחיל בכך שתדברי עם בעלך בדיוק על מה שהבאת בהודעתך. אולי אפילו תתני לו לקרוא אותה. נכון לעכשיו זהו כנראה נושא הדיון המהותי ביותר בחייכם. בהצלחה.

 

[שובר הגלים]

התעלמות??!!

נראה לי שבתגובתך את ה מתעלם מנקודה אחת שאולי היא לא מודגשת אבל חשיבותה רבה לאין שיעור - הריקנות. תגובתך היא לוגית ושכלתנית, והבעיה שהוצגה היא רגשית, וכל דיון עם בן הזוג לא יוכל לפתור בעיה שכזו, אלא רק עבודה עצמית של הכותבת.

 

[איש המערות]

ריקנות = ריחוק

אכן רק עבודה עצמית של הכותבת תפתור את בעייתה, ומעדותה שלה לאורך זמן כאן היא עבדה עם עצמה ועשתה צעדים של מממש לשיפור הזוגיות שלה ולהתקרבות, אבל עד גבול מסויים - הגבול בו עדיין (לדבריה בהודעה כאן) נותר חוסר אמון מסויים ומקנן עדיין ספק שלא הוסר. עדיין לדעתי הבעייה הינה של תקשורת, כאשר בבסיס מקנן זיכרון של היפגעות מתקשורת לא טובה ונשארו שרידי חומות שנבנו פעם כדי להגן מפגיעה. חומות אלו יוצרות מחסום אמון שעדיין קיים וזה מצידו משאיר לדעתי את הכותבת בהרגשת ריחוק ובדידות כאשר מדובר בדברים רגישים ממש. כך לפחות אני מבין את מהות הריקנות עליה מדברת הכותבת. מכיוון שהכותבת פעלה בצורה יוצאת דופן כדי להכניס שיפורים של ממש בזוגיות שלה עד היום (והיא זו שמעידה עד כמה השינוי גדול), קיים סיכוי להתגבר גם על המחסומים האחרונים, כמו דיון במחלוקות על גידול ילדים, שהכותבת ציינה בכאב גדול. כנראה שבנושא הטיפול במחלוקות יש עדיין מה לשפר ואני מאמין שהכותבת מעוניינת לשפר ופתוחה ורגישה מספיק כדי לבחון דרכים לעשות זאת, קודם כל עם עצמה.

 

[מיקי בת המקורית]

כשהריקנות נמצאת שם בפנוכו...

זה רק עניין של זמן... אחרי ארועים וקשיים שעברנו בזוגיות, היתה לנו תקופה שעל פני השטח הכל היה נחמד וכייף וצחקנו ונהנו יחד אך שם בפנים היתה ריקנות, הריקנות נמצאת שם עדין. פעם מזמן מישהי כתבה לי פה בפורום שאני נמצאת ב"ירח דבש לפני פרידה", וכמה שאני מנסה לשמור ולשפר הריקנות עדיין שם. חושבת שהיא צדקה כשכתבה את המשפט הזה. מאחלת לך שהריקנות הזו תתמלא באושר ובהבנה ולא יהיה מצב של "ירח דבש לפני פרידה".

 

[ציפורדרור]

מתוך הריק מתחילה הצמיחה האישית

רוח -ים נושבת הצעדים שעשית לשיקום מערכת הנשואין שלך הם עבודה פנימית נפשית קשה ביותר-וזה ממש מרגש אותי לקרוא.

היום את עומדת בפני הרגשת ריק מסויים בפנוכו בפנוכו

זו מתנה. כאן היא נקודת המבחן הגדולה ביותר שלך.(ריק = יקר) -אחרי שעברת מהלך כל כך גדול עם בן זוגך נשאר לך את עצמך. את הריק הזה אף אחד לא יוכל למלא בשבילך זהו המקום שלך זה המקום הכי יקר ששואפים להגיע אליו ברוחניות. המקום שנהיה ריק יכול עכשיו להתמלא בתוכן שאת תתני לו.

(דרך אגב -מכן בא השם לתורת הרייקי, לריק הזה שואפים להגיע במדיטציה) אם תגיעי למצב אמיתי של ריקנות יקרה מפז זו אני מתכוונת ללא כעסים,ללא חשבונות,ללא טינה, סתם ריק מוחלט תוכלי להגדיר לעצמך מה המטרות שלך בחיים, למה הנשמה שלך שואפת, מה עושה לך טוב ( ללא קשר לבן זוגך -גם הוא אשיות נפרדת בעל שאיפות משלו) האם חשבת על כך שמתוך הריקנות מתחילה הצמיחה האישית ? האם חשבת על כך שיש לך כאן הזדמנות למצוא את העצמאות שבתוכך ללא תלות באחר? האם חשבת שאת הריק הזה את יכולה למלא במה שאת תבחרי בעצמך על פי מה שמתאים לך ?ויתכן וכאן תחווי אושר פנימי לעצמך ? לנשמה שלך? משהו שיבוא מבפנים מתוכך ולא ממקור חיצוני? אולי תשובות של היו לך קודם? אולי אומץ למשהוא שלא היו לך קודם? וכו' ולסיום אני רוצה להפנות אותך לספרו של ג'ובראן חליל ג'ובראן-הנביא לקטע בו הוא מתאר את "הנשואין" הוא כותב ...יחדיו נולדתם...וכו' ....אך שימו מרחבים בזה היחד תנו לרוח השמים לחולל בינותכם אהבו זה את זו אך אל תכבלו את האהבה ותהיה ים הומה בין נשמותיכם מזגו איש לכוס רעותו אך אל תשתו מכוס אחת ....וכו' וכו' אך תנו ויהיה כל אחד לעצמו, כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם ביחד. תנו את לבבכם אך אל יהיה איש אחראי ללב האחר ... עמדו יחדיו אך אל תהיו צמודים הן גם העמודים נושאי המקדש ניצבים ולא יגעו ...וכו'

אני מאחלת לך המון אושר והמשך עבודה רוחנית

ציפור דרור