עדיין לא שבועיים
עדיין לא שבועיים כאן, כתבתי הרבה יחסית, התלהבות של התחלה כנראה,
אני בתקופה חרמנית במיוחד יחסית לעצמי, משהו עובר עלי
בשנים האחרונות אני בתהליך חיובי של להתרפא מפצעי נפש רציניים, להשתחרר, להתחבר לחיים ולאנרגיות, להרחיב גבולות, לגעת בחומות ומעצורים, להתמודד ולגעת ולחפש איך להתחבר נכון גם לחלקים שהתרגלתי להדחיק כי הם נדמו לי חייתיים או מכוערים ומבישים, סוג של "צד אפל" שבנפש, שאני מרגיש שהוא גם חלק ממני וצריך לקבל מקום והתייחסות וביטוי
זה בכל התחומים וכמובן גם בסקס.
זה קורה בשלבים, פורץ קצת קדימה ואז קצת נח או נסוג ושוב מתקדם יותר. כעת זה הביא אותי לכאן, יש כאן הרבה כתיבה יפה ומחרמנת, חלק קלילה ועם קריצה שזה מעולה, וחלק יותר כבד ואישי.
*
קראתי די הרבה בבלוגים של חברים (ואפלו של חברות...) בפורום וגם קצת של אחרים (באותם נושאים...),
שמעתי פעם אמרה חכמה, שלפעמים קוץ הכי קטן באצבע הרגל הכי קטנה, שנכנס עמוק וגורם כאב קיצוני, הכאב הזה יכול למלא את כל הגוף ולהטריף עד הרמה הכי גבוהה שבכלל אפשר. ומישהו שנדרס מאוטובוס או התפוצץ עליו רימון וכולו התרסק לגמרי לא יחווה כאב יותר חזק מזה, כי זה כבר המקסימום. כלומר נזק הכי גדול ונזק הכי קטן יכולים להביא עד שיא סף הכאב שיותר ממנו אי אפשר ולמלא את כל הגוף והנפש בחווייה.
מבחינתי גיליתי שאצלי גם בסקס זה ככה. ראיתי שיש תיאורים כתובים יפה וניכר שמבוססים על מציאות גם אם מתובלת בפנטזיות, שמדברים על דברים מאוד נועזים וקיצוניים. ויש תיאורים על אשה סולידית ושקטה שעברה ברמזור של הולכי רגל ומולה עבר מישהו והיא הסתכלה עליו במבט מיני וזה עורר בה משהו בגוף, או הסתכלה בראי איך נראה הגוף שלה, וכו', וגם תיאור כזה וגם תיאור כזה יכולים לחרמן אותי חזק במידה שווה (או לא לחרמן בכלל), בלי כל קשר לסוג המעשה ורמת הנועזות.
יש משהו בפנים שרוצה לחוש חזק בלי מחיצות את החווייה והטעם והמגע והרגע, להתמלא מזה, להשתחרר ממעצורים שמכבים ומנתקים את הבן אדם מהחווייה שלו וממיתים אותו.
המשהו הזה יכול להוביל לחפש מעשים גדולים וקיצוניים, אם אין איזשהי התכוונות נכונה, היפתחות נכונה, אומץ לגעת באמת, להיות פגיע, אז אפשר לרדוף אחרי עוד ועוד מעשים נועזים ביותר וזה לא ימלא ויכול גם להגדיל את תחושת הריקנות והניתוק. ואם מצליחים להתכוונן, להיחשף באמת, לאזור אומץ להיות פגיעים, אז דבר הכי קטן ופשוט, מילה, מבט, יכול לעורר חווייה חריפה פורצת גבולות ומגיעה לקצה שלא היה מוכר מקודם.
*
לי אישית יש קצת הסתבכות, יש לי נטייה לרכות ועדינות ורגש וחיבור. זה מצד אחד נפלא וממלא, ומחזק מאוד את העונג והחווייה, אבל מצד שני יש עם זה בעיה. סקס טוב בעיני כשהוא מחבר רובדים שונים ביחד, יש את הרובד של התשוקה החייתית של לזיין וזהו, ויש את הרגשות העדינים האנושיים של חיבור ברוך של לב עם לב. כל אחד מהם לבד לא מעניין בעיני. אצלי החלק החייתי קצת סובל, כשאני עם אשה אני אוטומטית מרגיש מה היא מרגישה ונעשה רך וקשוב אליה, והחלק הפראי החייתי נכנס למצב של איפוק וסבלנות ועדינות והוא בעצם לא מתבטא במלואו כמו שהוא וכמו שהיה רוצה. גבר שתמיד עדין ורך ורומנטי ואף פעם לא מזיין חזק בסופו של דבר ישעמם למוות את עצמו ואת אשתו. אולי בגלל זה פינטזתי על סקס עם גבר, גבר לא מעורר אצלי עדינות רגש שכזו. מבחינתי הכתיבה כאן בחלקה היא גם סדנה טיפולית בשבילי לעניינים כאלה.
עדיין לא שבועיים כאן, כתבתי הרבה יחסית, התלהבות של התחלה כנראה,
אני בתקופה חרמנית במיוחד יחסית לעצמי, משהו עובר עלי
בשנים האחרונות אני בתהליך חיובי של להתרפא מפצעי נפש רציניים, להשתחרר, להתחבר לחיים ולאנרגיות, להרחיב גבולות, לגעת בחומות ומעצורים, להתמודד ולגעת ולחפש איך להתחבר נכון גם לחלקים שהתרגלתי להדחיק כי הם נדמו לי חייתיים או מכוערים ומבישים, סוג של "צד אפל" שבנפש, שאני מרגיש שהוא גם חלק ממני וצריך לקבל מקום והתייחסות וביטוי
זה בכל התחומים וכמובן גם בסקס.
זה קורה בשלבים, פורץ קצת קדימה ואז קצת נח או נסוג ושוב מתקדם יותר. כעת זה הביא אותי לכאן, יש כאן הרבה כתיבה יפה ומחרמנת, חלק קלילה ועם קריצה שזה מעולה, וחלק יותר כבד ואישי.
*
קראתי די הרבה בבלוגים של חברים (ואפלו של חברות...) בפורום וגם קצת של אחרים (באותם נושאים...),
שמעתי פעם אמרה חכמה, שלפעמים קוץ הכי קטן באצבע הרגל הכי קטנה, שנכנס עמוק וגורם כאב קיצוני, הכאב הזה יכול למלא את כל הגוף ולהטריף עד הרמה הכי גבוהה שבכלל אפשר. ומישהו שנדרס מאוטובוס או התפוצץ עליו רימון וכולו התרסק לגמרי לא יחווה כאב יותר חזק מזה, כי זה כבר המקסימום. כלומר נזק הכי גדול ונזק הכי קטן יכולים להביא עד שיא סף הכאב שיותר ממנו אי אפשר ולמלא את כל הגוף והנפש בחווייה.
מבחינתי גיליתי שאצלי גם בסקס זה ככה. ראיתי שיש תיאורים כתובים יפה וניכר שמבוססים על מציאות גם אם מתובלת בפנטזיות, שמדברים על דברים מאוד נועזים וקיצוניים. ויש תיאורים על אשה סולידית ושקטה שעברה ברמזור של הולכי רגל ומולה עבר מישהו והיא הסתכלה עליו במבט מיני וזה עורר בה משהו בגוף, או הסתכלה בראי איך נראה הגוף שלה, וכו', וגם תיאור כזה וגם תיאור כזה יכולים לחרמן אותי חזק במידה שווה (או לא לחרמן בכלל), בלי כל קשר לסוג המעשה ורמת הנועזות.
יש משהו בפנים שרוצה לחוש חזק בלי מחיצות את החווייה והטעם והמגע והרגע, להתמלא מזה, להשתחרר ממעצורים שמכבים ומנתקים את הבן אדם מהחווייה שלו וממיתים אותו.
המשהו הזה יכול להוביל לחפש מעשים גדולים וקיצוניים, אם אין איזשהי התכוונות נכונה, היפתחות נכונה, אומץ לגעת באמת, להיות פגיע, אז אפשר לרדוף אחרי עוד ועוד מעשים נועזים ביותר וזה לא ימלא ויכול גם להגדיל את תחושת הריקנות והניתוק. ואם מצליחים להתכוונן, להיחשף באמת, לאזור אומץ להיות פגיעים, אז דבר הכי קטן ופשוט, מילה, מבט, יכול לעורר חווייה חריפה פורצת גבולות ומגיעה לקצה שלא היה מוכר מקודם.
*
לי אישית יש קצת הסתבכות, יש לי נטייה לרכות ועדינות ורגש וחיבור. זה מצד אחד נפלא וממלא, ומחזק מאוד את העונג והחווייה, אבל מצד שני יש עם זה בעיה. סקס טוב בעיני כשהוא מחבר רובדים שונים ביחד, יש את הרובד של התשוקה החייתית של לזיין וזהו, ויש את הרגשות העדינים האנושיים של חיבור ברוך של לב עם לב. כל אחד מהם לבד לא מעניין בעיני. אצלי החלק החייתי קצת סובל, כשאני עם אשה אני אוטומטית מרגיש מה היא מרגישה ונעשה רך וקשוב אליה, והחלק הפראי החייתי נכנס למצב של איפוק וסבלנות ועדינות והוא בעצם לא מתבטא במלואו כמו שהוא וכמו שהיה רוצה. גבר שתמיד עדין ורך ורומנטי ואף פעם לא מזיין חזק בסופו של דבר ישעמם למוות את עצמו ואת אשתו. אולי בגלל זה פינטזתי על סקס עם גבר, גבר לא מעורר אצלי עדינות רגש שכזו. מבחינתי הכתיבה כאן בחלקה היא גם סדנה טיפולית בשבילי לעניינים כאלה.
