עדיין כותבת כאן

[פנתרית סגולה]

עדיין כותבת כאן

עדיין שוקלת את ההמלצה ללכת לשיחות למרות המחיר הגבוה.
אז הנה: ראיתי סרט בסידרת הטלויזיה "השוטר הטוב", הצגה קומית של שוד בנק. אמנם קומדיה, אבל קיבלתי מכה ישר לבטן: הבנתי שלו הייתי אני בסיטואציה של נשדדת, לא היה בי כל קור רוח, הייתי נלחצת מתכווצת ומשתפת פעולה בדחיפות עם התוקף. כך כנראה בכל סיטואציה של תקיפה פיזית נגדי. והרהרתי גם שאינני מתפקדת בתחומי החיים באופן כללי, לא מבצעת גם דברים יומיומיים שאנשים רגילים מבצעים היטב. העיקר שמישהו חינך אותי שביריונים צריך לנטרל, ופה גדול יש לי.....
ושוב השאלה: שיחות עם פסיכולוג או פסיכולוגית יכולות לשנות אותי???? שמא רק נסיונות חיים, נסיונות קשים, הם שיבנו אותי?

 

[תמר דגן 1]

האם נסיונות חיים קשים בונים או הורסים?

שלום לך פנתרית סגולה,

נסיונות חיים קשים יכולים לבנות, אם מתמודדים איתם בהצלחה.
במקרים של התמודדות מוצלחת, אדם יוצא עם חווית מסוגלות, נצחון, עוצמה וחיזוק הבטחון שלו ביכולת ההמודדות שלו למקרים שיבואו.

אם חלילה תתנסי בשוד, לדוגמא, תתכווצי ותשתפי פעולה עם השודד, לא תלמדי מכך שאת מסוגלת להתמודד בהצלחה עם קשיים, אלא להיפך. תקבלי עוד הוכחה לכשלונך ולחולשתך (אל תקחו את הדוגמא למקרים בהם שיקול דעת רציונלי אומר שכדאי לשתף פעולה עם שודד, כאקט השרדותי נכון, אלא כפי שהוצג על ידי השואלת).

בטיפול אפשר לצייד אותך בכלים להתמודדות, לבנות יחד איתך התנסויות הדרגתיות, וכך אכן תוכלי להתחיל ליצור ולאסוף חוויות הצלחה, לגלות שאת מסוגלת, ולחזק את הבטחון שלך ביכולתך להתמודד.

ב-ה-צ-ל-ח-ה !!

 

[נעמי טאובר]

לחץ מתקיפה פיזית

שלום פנתרית סגולה, תהיתי מה שלומך ואני שמחה לראות אותך כאן באתר ולשמוע שאת שוקלת פניה לשיחות, אני מבינה מדבריך שאת ממשיכה לבחון את עצמך ולנסות להבין מה מקורות הסבל, ושאת מרגישה לא טוב עם מה שאת מגלה..
נראה לי שמרבית האנשים היו נתקפים אימה בסיטואציה של שוד, זה שמהסרט את מיהרת לשים את עצמך בנעלי הנשדדת, וחווית ישר "מכה לבטן" אולי מסמן שאת מתחילה לזהות איזה פיצול, בין מה שחונכת ומה שאת מאמינה שצריך, ובין אזורי חולשה ופחד. יכול להיות שטראומות רבות שחווית מחזקות את הפיצול הזה ומחלישות אותך. להערכתי אין תחליף לטיפול. אני לא יודעת אם אי פעם ניסית טיפול רציני, ואולי גם פה מדבר מגרונך החינוך ש"צריך להיות חזקה" שלא מאפשר לך לפרגן לעצמך עזרה דרך טיפול. אני לא חושבת שנסיונות חיים קשים בהכרח בונים את האדם, לפעמים הם מחספסים אותו וזה נראה כמו חוזק אבל זה לא.
אם יש קושי ממשי לשלם- את יכולה לפנות לטיפול דרך מרפאת בריאות הנפש או דרך קופת החולים שלך, ובחינם. כאן או כאן תעברי פגישת מיון שבעזרתה יתאימו לך את סוג הטיפול המתאים. כמובן שאם יש לך איזושהי אפשרות לגייס את הכסף- הייתי ממליצה לך ללכת למטפל/ת פרטית טובה ומנוסה מאד.

 

[פנתרית סגולה]

אולי את לא האדם המתאים לומר לו זאת, אך:

1. בטיפול מפתחים תלות. ואני, שהייתי בצעירותי בטיפולים כושלים, גם פיתחתי התאהבות במטפלות, והללו לא ידעו בכלל להתמודד עם כך, ולמנף זאת לטובת הטיפול. ומטפלים קיבלו את הרושם המוטעה והמוזר שאני נמשכת אליהם מינית חחחחח..... וניסו להתקרב....
2. טיפול לוקח ממך את האנרגיות שעלייך להשקיע בחיים עצמם, בחיפוש נסיונות חיים. בעיקר כשאין לך כלל חיים.
3. אני זקוקה לחברה חכמה וטובה שתעמוד לצדי כל אימת שאני זקוקה לכך. טיפול בנוי בעקרון עפ"י צרכי המטפל, אף כי מנסים להציג זאת אחרת: תאריכים נוקשים, ואת חייבת לבוא בין אם רצונך בכך אותו יום בין אם לאו. וכמובן - רק 50 דקות, (במקרה הטוב - שעה), סיום מיידי אף אם את זקוקה באותו רגע להמשך השיחה.

 

[פנתרית סגולה]

חיוית דעה שאני סובלת.

אביא לפנייך שיר קצר המראה איך אני הופכת התנסות של בדידות לשעה נעימה:

לעת לילה.
העץ מפלרטט עם הירח.
אבן החן השמימית מציצה בין ענפיו בפנים מאירים.
העץ רושם זרדים ועלעלים בשחור על לוחית האור הזו.
זו שפתו. שפתו לעת לילה.
אני, בודדה על הספסל,
אומרת לעצים בשפתי שלי: אני אתכם.

 

[נעמי טאובר]

שפת העצים והירח ושפת האנשים

שלום פנתרית סגולה,
השיר שלך יפהפה, ונוגע ללב, ניחנת בכישרון ובנפש עם רגישות לטבע וליצירה, ואלה מתנות גדולות. צר כל כך לשמוע שנכווית מטיפולים גרועים, רק חבל שבגללם לא תתני לעצמך לחפש מטפל או מטפלת טובים יותר. אפשר לשער שיכולתך כיום לשפוט ולבחור מטפל/ת טובים יותר מאשר היו כמתבגרת, והחוויה כעת יכולה להיות אחרת לגמרי, באופן שקשה לדמיין לפני שמתנסים.
כפי שתמר כתבה- נסיונות חיים קשים יכולים לבנות את האדם, אני חוששת שיחד עם זה הם עלולים גם לגרום לאדם לפתח שריון שמונע יצירת קשרים ופיתוח אמון עם אחרים. העולם גדול ומלא אפשרויות ואנשים מעניינים, חבל שתמנעי מעצמך ליהנות ממנו!

 

[פנתרית סגולה]

תודה נעמי על ההתרשמות הרגישה מהשיר

ועל ההוכחה כי את פתוחה לעדינות וליופי.
תרגמתי משוררים גדולים, וכתבתי שירים כל חיי (גם הצטיינתי בספרות בביה"ס), גם פורסמתי, אבל הכל נשאר בבחינת תחביב. אחת העובדות בחיי היא כשלוני בלימודים באקדמיה: אי היכולת להשלים אפילו שנת לימודים אחת.

 

[פנתרית סגולה]

אגב, את המטפלים והמטפלות בצעירותי לא אני בחרתי

ואף לא סברתי שאני זקוקה לשיחות עם עו"סית, פסיכולוג או פסיכיאטר. את אלו בחרו בשבילי (אמי, שהלכה למרכז לבריאות הנפש בסביבה וקיבלה אוטומטית וללא עוררין את המלצת הרופא שם - המלצה שכיום אני יודעת שהיתה גרועה מאד.... אח"כ היא חיפשה פסיכיאטר, כנראה עפ"י מידע של אחי, שהוא רופא {אורטופד}. בהמשך הפסיכיאטר הזה המליץ על איזו פסיכולוגית, שהיתה בכלל מטפלת לנוער וסירבה לקבל אותי, אך לבסוף , תחת לחץ מתון, קיבלה. כל המטפלים האלה היו ממש לא טובים ולא הושג כלום בטיפול. שלא לדבר על מטפלות במרכז ההוא לבריאות הנפש עצמו, שהיו לא רק גרועות, אלא אחת מהן היתה ממש עוינת. ושלא לדבר על פסיכולוג שהיה בקשר עם מערכת החינוך, כנראה, ומנהל התיכון ממש הטיל אותי בסוף כתה י"ב ל"זרועותיו" המקצועיות. פסיכולוג גרוע מאד מאד.)

 

[מרתה אולוביץ]

לדעתי

בטיפול את לומדת להכיר את עצמך ואת העוצמות שלך. את לומדת דרכי תגובה בריאות לכל מיני מצבים. הטיפול אינו סותר אפשרות של נסיונות חיים (קשים) בזמן הטיפול או לאחריו, אלא מלמד אותך איך להתמודד איתם נכון.
כשיש טיפול טוב, יש שינוי. השינוי שנוצר הוא סוג של תהליך שאת עוברת עם עצמך.
בטיפול את לא תהפכי מפנתרית סגולה לג'ירפה כחולה. את תישארי אותה פנתרית סגולה, רק עם התמודדות טובה יותר בנסיונות החיים. לפעמים הטיפול אינו קל ואת תרגישי שאת לא מתקדמת, אולם לאט לאט את תרגישי שאת פועלת באופן יותר יעיל, את יותר מתפקדת ויותר טוב לך באופן כללי.
לגבי העלות - אני מוצאת שקופת חולים הוא המקום הכי זול שיש לקבל טיפול. בסך הכל יש להם פסיכולוגים טובים. אני מרוצה.

 

[תמר דגן 1]

האם טיפול גוזל אנרגיה או נותן אנרגיה?

שמחה מרתה, שאת רואה כך את הטיפול שלך, למרות המשברים הקשים שאת חווה, ואת רואה את הטיפול כמסייע לך להתמודד עם אותם משברים. אכן הטיפולים בני זמננו מתמקדים הרבה יותר בהעצמה, חיזוק משאבים קיימים ומתן כלים, מאשר בשקיעה בתוך חוויות עבר קשות ומתן פרשנות למערכות היחסים המוקדמות בחיינו והשפעתם על חיינו הנוכחיים.

צר לי לשמוע, פנתרית סגולה, שחוויותיך מטיפולים קודמים אינן טובות. מבינה עכשיו את התלבטותך הארוכה אם לפנות שוב לטיפול, שהיתה לא לגמרי ברורה לי קודם, לאור התבטאויותיך כאן, המעידות על התחבטויות נפש רבות, שכמו נעמי גם אני מעריכה שלא ניתן להתמודד איתן ללא טיפול טוב.

לצערי, מאז פתחתי את הפורום אני נחשפת דרככם לחוויות רבות מטיפולים לא מייטיבים, ולעיתים אפילו מזיקים. מאוד עצוב לשמוע. בשרשורים קודמים חידדנו קצת איך לבחון אם טיפול מייטיב עימי, לא עושה כלום, או מזיק. נשמח לענות לשאלות נוספות בנידון.

מאחלת לך פנתרית סגולה שתמצאי את המטפל/ת המתאים/ה, ותיהני מטיפול טוב. מגיע לך לחיות חיים עם פחות כאבים והתחבטויות.

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!