עדיין בפרק א...

דונובן

New member
עדיין בפרק א...

מעניין היה להיכנס לפורום זה,בפרט כשמדובר בדעות מגוונות לגבי המין הזכרי,ואין כאן הסתערות חזיתית של אמזונות שלוחות רסן כל מה שחשוד כמין הגברי. כפי שניתן להבין מהכותרת,אני עדיין בפרק א´,משמע נשוי.חי בשלום עם האשה,כיבוד הדדי,אוהב את הילדות,את האשה מחבב,כידידה.מציין לעצמי,שלא זוכר עצמי כחשוד בנאמנות,בכל מה שקשור לקשר עם בנות המין הנשי,לפני הנישואין,ובהתמדה,לאורך כל הנישואין.מעולם לא הצלחתי להבין,איך ניתן להיות בקשר מונוגמי,פשוט לא נראה לי טבעי,אשתי,נאה מאוד,גם סקסית,אבל משהו תמיד היה חסר באוויר,אולי קשור למשיכה המינית אליה,אולי לכך שמעולם לא חשתי משיכה להיות חבוק איתה,סתם כך,אפוף ברצון לינוק מאהבתה,תמיד ריחף בי מעין חלל שלא התמלא ברגש חם ואוהב. כנראה גם קשור בנטייתי להיות מחוץ למסגרת כובלת,וכפראדוקס,אני עדיין במסגרת הנישואין,נוחה לכשעצמה,ודורשת התנתקות מהעצלות כאשר רק עולה אפשרות של ניתוק הקשר,לעזאזאל,זה כרוך בכל כך הרבה מאמץ ! טוב,אז למה בעצם אני כותב את כל זה? אולי כי במידה מסוימת מתקנא במי שעשה את הצעד לפרק ב´. אולי מכיוון שקורא חלק מהדברים שכתבו בפורום,ואתייחס בעתיד,מנקודת מבט של זכר נשוי,ואולי בגלל השחפים באתר...
 

ממתינה

New member
../images/Emo6.gifוהריי אין פה שחף אחר אה..

ודרך אגב הכל טוב שחף? טוב בסדר קח בחזרה (מה אכפת לי גיבורה פה )
 
תמיד אמרתי שהמסגרת נוחה לכם

הגברים (לפחות לרובם יש לאמר).יש משהו נח מאוד בבית חם,מסודר, יש מי שתטפל בכל הדורש טיפול .אין חלוקת רכוש ואין תשלום מזונות, ובחוץ אפשר לעשות ככל העולה על רוחך. זו אולי גם הסיבה שלרב הנשים הן אלו שנוקטות בצעד הראשון.אולי בגלל שאישה נאמנה דבר ראשון לעצמה וכשנגמר לה מאיזו סיבה ,אינה יכולה לחיות בשקר. (איני יודעת רק מהרהרת בקול). אני בכל מקרה לא יכולתי לחיות עם החלל וכצעד נאמן לעצמי,יצאתי הלאה לדרכי. נכון הדרך קשה וכרוכה במאמץ אך לפחות בכל בוקר כשאני מביטה לעצמי בעיניים,במראה אני אוהבת את מה שאני רואה. ניצת
 

galgalit

New member
אני חושבת שזה בגלל שאנחנו

הרבה יותר קשובות ונאמנות לעצמנו. גם אני, כשהרגשתי שכבר לא יכולה לסבול את הרע, כשלא הפסקתי לבכות בלילות, כששאלתי אותו שוב ושוב איך נוכל להמשיך לחיות ככה, והוא ענה לי: "מה את רוצה ממני, לא מתאים לך, לכי...", כשהבנתי שהוא לא אוהב אותי יותר, שיש לנו ילד, שסובל מחילופי הדברים הקשים בינינו... או אז, אזרתי אומץ ועשיתי את הצעד. לקחו כמה חודשים טובים עד שהייתי שלמה איתו. גם היום, אני לא שלמה במאת האחוזים, אבל יודעת שזו היתה הדרך היחידה, עבורי... גלית ולך דונובן, רק שתדע, שסטוצים ורומנים זה לא החיים האמיתיים.
 

*יערית

New member
את רואה?

תמיד יש איפה לשפוך את האינטרגות שלך?
תרגישי חופשי לנקות את הקיבה מאכול מקולקל, תרגישי חופשי להניח ראשך על כתפינו(לא בכל הכובד) תרגישי חופשי בכלל..אל תעצרי דבר... הגיע זמנך לחיות!!!!!! חיבוקי}{ יערית.
 
למעלה