עדות מהשואה

[פראזניק]

עדות מהשואה

שמעתי מחבר, ששמע מחבר ששמע מבעל המעשה: היה זה בשואה האיומה, באחד ממחנות המוות. קבוצה של חסידי ברסלב נבחרה על ידי אחד הנאצים והועמדה אל הקיר - הוצאה להורג. פנו החסידים לנאצי וביקשו ממנו לעשות "משהו יהודי" לפני שהם מתים. הנאצי, משום מה, הסכים. אנ"ש התחילו לרקוד שם. הנאצי, המום כולו ולא מבין על מה ולמה בדיוק הם רוקדים, עצר אותם ושאל "מה אתם רוקדים? הרי עוד 5 דקות אתם כולכם מתים?" ויענו לו החסידים עוד מעט נמות על קידוש שמו ית'. לפני שאנחנו מתים, אנחנו רוצים לקיים עוד מצווה חשובה - מצוות השמחה הנאצי התעצבן וסילק אותם מעל פניו. הענין הוא לא שהם ניצלו מהמוות. היו אחרים שלא ניצלו. הענין הוא שברסלב'ר, גם עם הוא יודע שעוד חמש דקות הוא מת, עדיין הוא בשמחה. הדאגה האחרונה שלו, היא לקיים עוד מצווה בשלמות. הלוואי שנבין את זה. הלוואי שנפנים את זה.

 

[BaaMan]

הלוואי הלוואי הלוואי! אהבתי

 

[י ה ו ש ע]

עדויות נוספות

נמצאות לרוב בספר "אלו שלא נכנעו" מהסופר ניצול השואה רבי משה פראגר שהיה בעצמו ניצול שואה וחסיד גור . הוא מספר על קבוצה מאורגנת של חסידי גור שהגיעו מקראקא אל בור המוות . הם החלו לשיר ולרקוד וקפצו לבור בשמחה תוך כדי ריקוד על כך שזכו למות על קידוש השם . בסיום ההוצאה להורג ראו היהודים שנשארו ( הנאצים העבידו יהודים רבים בקברנות ובכיסוי הבורות ) כיצד הנאצי - חיית האדם שהפעילה את מכונת הירייה - מוחה דמעה ואומר לחבריו אלו לא היו בני אדם אלו היו מלאכים .

 

[פראזניק]

כמובן, יהושע.

עדויות לא חסרות בכלל. ממש לא. הגבורה היהודית התגלתה שם במלא תפארתה. אבל... חסידי גור זכו לתיעוד עצום, ה'מתיסוביצ'ים' מתועדים הלוך ושוב במספר גדול מאד של ספרים (אלה שלא נכנעו, למשל...). ואחרים גם. לאנ"ש, מעולם לא היה מי שיתעד. סיפורי אנ"ש מפוזרים, אם בכלל, מי בכה ומי בכה בספרים מספרים שונים. לכן, אחת המטרות של הפורום, היא ללקט את הסיפורים האלה ולפרסמם.

 

[י ה ו ש ע]

חבל שאין תיעוד

ומצוה רבה לאסוף ולתעד כל חומר על גדלות הרוח של היהודים במחנות בכלל ושל חסידי ברסלב בפרט . אני רואה בזה עניין של מת מצוה שהכל קרוביו , ואני באמת מציע לפרסם כאן סיפורים רבים ככל האפשר אולי יצא מזה פעם ספר .

 

[פראזניק]

מסכים איתך במאה אחוז

ואשמח אם נעזור כולנו במטרה הזו. הפורום פתוח. (במאמרים יש כבר התחלה. נקווה שהיא תגדל וניתן לה במה במקומות נוספים).

 

[למעלה מן הזמן]

בזכות שמחת הריקוד...

בליל שמחת תורה, הוציאו המרצחים 50 נערים והובילום לתאי הגזים באושוויץ. בעומדם בפתח תאי הגזים אמר אחד מהחבורה: "הרי כעת ליל שמחת תורה! גם אם אין לנון ספר תורה לרקוד איתם הרי הקדוש ברוך הוא נמצא עמנו!! בואו ונרקוד לפניו ברגעינו האחרונים לפני שנמסור את נפשנו על קדושת שמו יתברך..." דברי הבחור חדרו ללבבות ומיד יצאו כולם במעגל אחד "אשרינו ומה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו" המילים הללו התנגנו מעצמן דוקא ברגע גורלי זה... המרצחים לא יכלו להסתיר את זעמם למראה התמונה הלא רגילה התמיהה ניכרה על פניהם- מנין העוז וגבורת הנפש לצאת בריקודי שמחה ברגעים האחרונים לחייהם?! קצין הס.ס ביקש הסבר והנערים השיבו בתמימות - "הלא בין כך הולכים אנו למות להסתלק מעולם בזוי ושפל שאתם מנהלים וקובעים את חוקיו. כאשר אפשר להיפטר מעולם כזה-גדולה השמחה ביותר ואנו גם שמחים שעוד מעט נתראה עם בני משפחתינו הקדושים הנרצחים הנמצאים עכשיו בגן העדן העליון.." לשמע דברים אלה פרץ הנאצי בצריחות זעם הוציא אותם מתאי הגזים והובילם לחדרי העינויים במחנה אך הבחורים- המשיכו ורקדו גם שם... והנה אירע הנס ולמחרת הצליחו כל הנערים להתחמק לתוך קבוצת אסירים שיצאו לעבוד מחוץ לאושוויץ.. זה רק נס קטן אחד מתוך כל כך הרבה... למי שרוצה מומלץ לקנות את הספרים- "כי אש קדחה באפי" ו "אני מאמין"