HAPPY GO LUCKY
New member
עבר שבוע קשה
יום ראשון על הבוקר התחיל כ- PERFECT DAY. הצלחתי לקום מוקדם, הילד אכל והתלבש בלי בעיות ועיכובים ויצאנו לדרך ב7 הוא בא איתי לקופ"ח לבדיקות דם וב7.45 היה בגן. הייתי מאושרת ובראש שלי התחלתי לשיר JUST A PERFECT DAY. באותו רגע הילד הלך להגיד משהו לסעיית (הגאון מוילנה) בדיוק שקישקשה עם איזו אמא ( הנודניקית) שכל היום מעסיקה את גננת ואת הסעיית. הוא רץ אחוצה ואני (פולין) אחריו. לא ראיתי את המדריגות ונפלתי. אני בחודש שביעי, הריון יקר מאוד, אז יצאו כל האמאות והתחיל דיון בינהן כן למיון לא לקופ"ח. ואני קפואה במקום. משם רצתי לקופה לעשות US שלא עשו לי כי הייתי צריכה הפניה. אז הייתי צריכה למצוא רופא, נסעתי לרופא, בדק אותי והכל היה בסדר אבל אמר עדיף לעשות מוניטור וחזרתי לקופה. במוניטור ראו פעילות ברחם ואמרו ישר למיון. חזרתי הביתה והכנתי תיק. ההורים שלי הגיעו. מצחיק על מה שכל אחד חושב במקרה חירום. מילאתי את תיק באיפור, קרמים לא יודעת על מה חשבתי, אמא שלי לקחה מילון ספרדית-עברית. ונסענו לתל השומר. חיכינו שעות על שעות ובסוף שיחררו אותי הביתה עם איפור והמילון. רק צחקנו על התיק והאיפור. יום שני נחתי, וביום שלישי חזרתי לעבודה ולחץ אטומי, גם היתה המחליפה שלי ולא הספקתי כמעט כלום. אתמול הביאו ארון שהזמנו וכמובן רבתי עם מרכיב שהתעצבן כי המעלית הייתה קטנה והחלקים לא נכנסו. כמובן שאני תיכננתי אותו. כל הזמן קילל ומילמל ואמרתי לו שאצלי לא מקללים (לפחות הזרים). לא אהב את זה. כשהלך נשארתי מלאת כעס וזעם. ואמרתי רגע, אני צריכה להיות מאושרת עכשיו כי קילבתי את הארון שרציתי, הבית נראה יפה, על מה בדיוק אני מתעצבנת. אני מוצאת את עצמי בריצות ובעצבים בתקופה שאני צריכה להיות רגועה ולא להיכנס ללחץ.
יום ראשון על הבוקר התחיל כ- PERFECT DAY. הצלחתי לקום מוקדם, הילד אכל והתלבש בלי בעיות ועיכובים ויצאנו לדרך ב7 הוא בא איתי לקופ"ח לבדיקות דם וב7.45 היה בגן. הייתי מאושרת ובראש שלי התחלתי לשיר JUST A PERFECT DAY. באותו רגע הילד הלך להגיד משהו לסעיית (הגאון מוילנה) בדיוק שקישקשה עם איזו אמא ( הנודניקית) שכל היום מעסיקה את גננת ואת הסעיית. הוא רץ אחוצה ואני (פולין) אחריו. לא ראיתי את המדריגות ונפלתי. אני בחודש שביעי, הריון יקר מאוד, אז יצאו כל האמאות והתחיל דיון בינהן כן למיון לא לקופ"ח. ואני קפואה במקום. משם רצתי לקופה לעשות US שלא עשו לי כי הייתי צריכה הפניה. אז הייתי צריכה למצוא רופא, נסעתי לרופא, בדק אותי והכל היה בסדר אבל אמר עדיף לעשות מוניטור וחזרתי לקופה. במוניטור ראו פעילות ברחם ואמרו ישר למיון. חזרתי הביתה והכנתי תיק. ההורים שלי הגיעו. מצחיק על מה שכל אחד חושב במקרה חירום. מילאתי את תיק באיפור, קרמים לא יודעת על מה חשבתי, אמא שלי לקחה מילון ספרדית-עברית. ונסענו לתל השומר. חיכינו שעות על שעות ובסוף שיחררו אותי הביתה עם איפור והמילון. רק צחקנו על התיק והאיפור. יום שני נחתי, וביום שלישי חזרתי לעבודה ולחץ אטומי, גם היתה המחליפה שלי ולא הספקתי כמעט כלום. אתמול הביאו ארון שהזמנו וכמובן רבתי עם מרכיב שהתעצבן כי המעלית הייתה קטנה והחלקים לא נכנסו. כמובן שאני תיכננתי אותו. כל הזמן קילל ומילמל ואמרתי לו שאצלי לא מקללים (לפחות הזרים). לא אהב את זה. כשהלך נשארתי מלאת כעס וזעם. ואמרתי רגע, אני צריכה להיות מאושרת עכשיו כי קילבתי את הארון שרציתי, הבית נראה יפה, על מה בדיוק אני מתעצבנת. אני מוצאת את עצמי בריצות ובעצבים בתקופה שאני צריכה להיות רגועה ולא להיכנס ללחץ.