הקשב המפקדת
New member
עבר עליי שבוע מדהים!
יצאתי לשבוע גדנ"ע.... לפני שבוע הייתי לגמרי אובדת עצות ולא ידעתי אם לצאת או לא..... בזכות שיכנועים החלטתי לצאת , ועכשיו אני לא יכולה להפסיק להגיד תודה! היה לי את השבוע הכי מדהים שהיה לי בחיים..... ומי שהיה גם בגדנ"ע בטח יודע את זה. היינו בבסיס צלמון. שמעו על אחד נס.... בהתחלה, כשהגענו והסתדרנו בשלשות, אז אחת המפקדות שם התחילה לבחור לצוותים. זה היה ממש באקראי, זאת משם וזאת משם. אז אני והחברות שלי חשבנו שהלך עלינו ושאין מצבש נהייה ביחד כי עמדנו אחת ליד השנייה. ואז התחילו לבחור צוות חדש ובחרו את 3 החברות הטובות שלי אליו. אז הייתי בטוחה שהם יהיו יחד באותו צוות ואני אהיה לבד. אבל לא.... בחרו אותי גם לאותו צוות שלהם, וככה יצא שהייתי עם החברות הכי טובות שלי. אח"כ כשהגענו למגורים אז חילקו אותנו לחדרים. אני עמדתי עם שתיים מהחברות שלי באותו טור וקיוויתי שנהיה באותו חדר. המפקדת (המדהימה... פרטים בהמשך) שלנו אמרה לכל הבנות שהיו לפני בטור (כולל החברות שלי) ללכת לחדר אחד. כשהיא הגיעה לזאת שהייתה לפני, שהיא אחת הפקצות הכי גדולות בשכבה היא פתאום אמרה לה ללכת לחדר שתיים. בא לי למות כי חשבתי שהו, הלך עליי ואני הולכת להיות איתה כל השבוע.... אבל אז כשהמפקדת הגיעה אליי היא אמרה לי ללכת לחדר אחד!!!! לא האמנתי. כנראה שהיא התבלבלה או משהו אבל מזה חשוב. הייתי בחדר עם שתיים משלושת החברות הכי טובות שלי!! ובקשר לחברה השלישית היא גם הסתדרה עם בנות אחלה.... שלא נדבר על זה ש90% מהבנות שהיו איתי בצוות היו ממש מתוקות. הפעם היחידה שהיה לי קצת קשה היה ביום הראשון כי לא הסתדרתי עם המדים והחגורה ונגררתי איתה כל היום אבל אח"כ, כשהכל הסתדר התחיל השבוע באמת. בערב הראשון יצאנו למסע תגיות בחושך. האמת שחשבתי שיהיה קשה אבל בכלל לא. בסך הכל הלכנו קצת ביער וזה הכל. בסוף המסע עשו לכל הפלוגה טקס חלוקת תגיות והיה ממש מרגש. אה ואם אתם לא ממש מבינים מזה מחלקה פלוגה וזה אז אני אסביר. בבסיס הזה קיימות שתי פלוגות של גדנעי"ם. כל פלוגה מחולקת לשתי מחלקות. מחלקת בנים ומחלקת בנות. כל מחלקת מחולקת לארבעה צוותים של 22 איש בכל אחד. היום השני היה קצת יותר תיאורטי והיו לנו כל מיני שיעורים על צה"ל. כומתות, דרגות, פלוגות וכ`ו. פגשנו את המ"מ (מפקדת המחלקה), הסמלת של המחלקה, את המ"פ (מפקד הפלוגה), את הרס"פ (רב סמל פלוגתי) שהיה ממש מעצבן. בערב היה לנו שיעור שבויים ונעדרים שהיה ממש מרגש ומעורר מחשבה. גרם לי לחשוב על המשפחה ועל כמה מזל שיש לי. ירדו לי כמה דמעות באותו שיעור. ביום השלישי היה לנו יום שדאות שבו סגרו אותנו בשטח פתוח ולא יכולנו לצאת. המפקדת שלנו עשתה לנו שיעור מדהים..... זחלתי על האדמה, על אבנים, נפלתי, התגלגתי, מרחתי על עצמי בוץ, עשיתי דברים שבחיים שלי לא חשבתי שאני אעשה ונהנתי כמו שלא נהנתי בעולם!!! המפקדת שלנו סיפרה לנו סיפורי גבורה על חיילים שהקריבו את עצמם בשביל החרבים שלהם ובכלל בשביל המדינה. מאז ועד עכשיו בעצם אני לא מפסיקה לחשוב על זה שאני רוצה ללכת לקרבי..... אני! שהייתי בטוחה שאני אשבר וזה.... אין לכם מושג כמה שהיום הזה היה משמעותי בעיניי. אח"כ המפקדים שלנו נראו להו איך משתלטים על מחבלים וזה... הכי אדיר. בערב לצוות שלי הייתה תורנות מטבח. איזה צחוקים היה..... המפדקת שלנו שאלה מי יכולה לסחוב דברים כבדים. התנדבתי, כאילו מזה כבר יכול להיות.... בסוף התברר לי שאני תריכה לסחוב איזה 70 ליטר פטל מהשטח למטבח ובחזרה.... חחח.... מכל הדברים שעשיתי כל השבוע הזה... זה היה הכי כואב.... בלילה ישנו באוהלים בתוך שקי שינה. למרות שהיה ממש לא נוח ישנתי כמו תינוקת כל הלילה.... היום הרביעי היה יום הכנה למטווח. הסבירו לנו על נשק, איך יורים וכאלה. בצהריים עשו לנו בוחן פלוגתי. זה היה מן תחרות כזאת של כל הפלוגה והצוות שלנו זכה מקום ראשון!!!!!!!!!!!!!! האמת שכל הצוותים היו פחות או יותר אותו דבר אבל ניצחנו בעיקר בגלל המורל שעשינו. והכל היה בשביל המפקדת שלנו... אין, היא הייתה פשוט המפקדת הכי מדהימה שיכולנו לבקש. אחרי זה צבענו את המגרש בבסיס.. חח היה צחוקים, עד עכשיו הצבע לא ירד לי מהידיים חחחחח...... בערב הורידו לנו את התגיות ועשו לנו טקס השבעה... זה היה ממש מרגש וחצי מהבנות בכו. היום החמישי כולו הוקדש לאריזה ולמטווח. היה כ"כ שווה..... אין לכם מושג איזה אדרנלין זה! פשוט חוררתי למטרה שלי את כל המפשעה.... עשיתי אותו עקר..... בסוף עשו לנו הכרת מפקדים וחזרנו הבייתה..... אתם לא יודעים כמה קשה זה היה לחזור... כ"כ רצינו להשאר שם.... במיוחד הצוות שלי שהתאהב קשות ונואשות במפקדת שלנו. אף צוות לא אהב את המפקד/ת שלו בכלל חוץ מאיתנו בגלל שהיא הייתה כזאת מדהימה. אין לנו מילים לתאר אותה אפילו. אפילו כתבנו לה מכתב מאולתר (לא תאמינו כמה קשה למצוא עט בבסיס) ועשינו לה מין מתנה, כל הבנות בצוות הביאה כל אחת ממה שהיה לה ממתקים, שוקולדים וזה... אפילו הפרחות שהלכו איתה ראש בראש נתנו דברים.... אתם לא מאמינים. אתם בטח סתם חושבים שאני חופרת עליה אבל לא... אתם בכלל לא יודעים כמה שאני וכל הבנות בצוות שלי נקשרנו אליה והערצנו אותה. מה גם שהיא הייתה ממש יפה.... חחח סוטות שכמותנו... אפילו התחלנו לקרוא לה מאמא (לא לידה כמובן). כל פעם שהיא הלכה או משהו והיינו תחת השגחה של מפקדים אחרים פתאום קלטנו כמה שאנחנו מתגעגות.... בסוף כל הבנות בכו שנפרדנו ממנה.... אף צוות לא הגיב ככה.... כולם אמרו שהמפקד/ת שלהם היו דפוקים. אחרי שהבאנו לה את המתנה היא הייתה חייבת ללכת אבל ראינו שהיא קראה את מה שכתבנו לה מרחוק וראיתי שהיא בכתה!! אוף אני ממש מתגעגעת אליה.... מישהי מהצוות שלי אמרה שאנחנו מקרה קלאסי של התאהבות בסמכות... חחחח .... דוגרי צודקת. מה גם שלמדתי המון על עצמי ועל חברות שלי. עד עכשיו הייתי בטוחה שאני לא אחזיק מעמד בצה"ל, שהפעילות הגופנית תהיה לי קשה וזה... אבל ממש לא... למדתי שאני יכולה להסתדר ושאני ממש לא מפונקת כמו שחשבתי שאני. למדתי גם מזה אומץ. הייתה לי מישהי בצוות שהיינו די חברות אבל לא משהו ממש קרוב. אותה אחת סבלה כל הזמן מכאבי תופת בברכיים וממש ראיתי איך קשה לה והיא סובלת אבל היא לא אמרה כלום כל השבוע. לא ביקשה פטורים, לא לשבת, אלא נשכה שפתיים ועשתה הכל כמו גדולה. ממש הערצתי את הנחישות שלה.... ממש התקרבתי אליה השבוע..... היא באמת אחלה של בחורה. מה גם למדתי על חברה אחרת שלי שהיא ממש לא מה שחשבתי שהיא.... כל השבוע לא הפסקתי לשמוע אותה מתלוננת כל כמה קשה לה וזה.... אני יודעת שהיה לה קשה כי כם לה הייתה בעיה רפואית אבל באיזשהו שלב זה הפך להיות ממש בלתי נסבל. בסופו של דבר היה לי שבוע פשוט מדהים. אני לא מאמינה בכלל ששקלתי לא לצאת, ואני יודעת כמה שהייתי מתחרטת.... היה לי כ"כ מדהים ועכשיו כ"כ מוזר לי לחזור לשגרה של הבית וזה ולא לעשות הקשב המפקדת כל 3 שניות...
יצאתי לשבוע גדנ"ע.... לפני שבוע הייתי לגמרי אובדת עצות ולא ידעתי אם לצאת או לא..... בזכות שיכנועים החלטתי לצאת , ועכשיו אני לא יכולה להפסיק להגיד תודה! היה לי את השבוע הכי מדהים שהיה לי בחיים..... ומי שהיה גם בגדנ"ע בטח יודע את זה. היינו בבסיס צלמון. שמעו על אחד נס.... בהתחלה, כשהגענו והסתדרנו בשלשות, אז אחת המפקדות שם התחילה לבחור לצוותים. זה היה ממש באקראי, זאת משם וזאת משם. אז אני והחברות שלי חשבנו שהלך עלינו ושאין מצבש נהייה ביחד כי עמדנו אחת ליד השנייה. ואז התחילו לבחור צוות חדש ובחרו את 3 החברות הטובות שלי אליו. אז הייתי בטוחה שהם יהיו יחד באותו צוות ואני אהיה לבד. אבל לא.... בחרו אותי גם לאותו צוות שלהם, וככה יצא שהייתי עם החברות הכי טובות שלי. אח"כ כשהגענו למגורים אז חילקו אותנו לחדרים. אני עמדתי עם שתיים מהחברות שלי באותו טור וקיוויתי שנהיה באותו חדר. המפקדת (המדהימה... פרטים בהמשך) שלנו אמרה לכל הבנות שהיו לפני בטור (כולל החברות שלי) ללכת לחדר אחד. כשהיא הגיעה לזאת שהייתה לפני, שהיא אחת הפקצות הכי גדולות בשכבה היא פתאום אמרה לה ללכת לחדר שתיים. בא לי למות כי חשבתי שהו, הלך עליי ואני הולכת להיות איתה כל השבוע.... אבל אז כשהמפקדת הגיעה אליי היא אמרה לי ללכת לחדר אחד!!!! לא האמנתי. כנראה שהיא התבלבלה או משהו אבל מזה חשוב. הייתי בחדר עם שתיים משלושת החברות הכי טובות שלי!! ובקשר לחברה השלישית היא גם הסתדרה עם בנות אחלה.... שלא נדבר על זה ש90% מהבנות שהיו איתי בצוות היו ממש מתוקות. הפעם היחידה שהיה לי קצת קשה היה ביום הראשון כי לא הסתדרתי עם המדים והחגורה ונגררתי איתה כל היום אבל אח"כ, כשהכל הסתדר התחיל השבוע באמת. בערב הראשון יצאנו למסע תגיות בחושך. האמת שחשבתי שיהיה קשה אבל בכלל לא. בסך הכל הלכנו קצת ביער וזה הכל. בסוף המסע עשו לכל הפלוגה טקס חלוקת תגיות והיה ממש מרגש. אה ואם אתם לא ממש מבינים מזה מחלקה פלוגה וזה אז אני אסביר. בבסיס הזה קיימות שתי פלוגות של גדנעי"ם. כל פלוגה מחולקת לשתי מחלקות. מחלקת בנים ומחלקת בנות. כל מחלקת מחולקת לארבעה צוותים של 22 איש בכל אחד. היום השני היה קצת יותר תיאורטי והיו לנו כל מיני שיעורים על צה"ל. כומתות, דרגות, פלוגות וכ`ו. פגשנו את המ"מ (מפקדת המחלקה), הסמלת של המחלקה, את המ"פ (מפקד הפלוגה), את הרס"פ (רב סמל פלוגתי) שהיה ממש מעצבן. בערב היה לנו שיעור שבויים ונעדרים שהיה ממש מרגש ומעורר מחשבה. גרם לי לחשוב על המשפחה ועל כמה מזל שיש לי. ירדו לי כמה דמעות באותו שיעור. ביום השלישי היה לנו יום שדאות שבו סגרו אותנו בשטח פתוח ולא יכולנו לצאת. המפקדת שלנו עשתה לנו שיעור מדהים..... זחלתי על האדמה, על אבנים, נפלתי, התגלגתי, מרחתי על עצמי בוץ, עשיתי דברים שבחיים שלי לא חשבתי שאני אעשה ונהנתי כמו שלא נהנתי בעולם!!! המפקדת שלנו סיפרה לנו סיפורי גבורה על חיילים שהקריבו את עצמם בשביל החרבים שלהם ובכלל בשביל המדינה. מאז ועד עכשיו בעצם אני לא מפסיקה לחשוב על זה שאני רוצה ללכת לקרבי..... אני! שהייתי בטוחה שאני אשבר וזה.... אין לכם מושג כמה שהיום הזה היה משמעותי בעיניי. אח"כ המפקדים שלנו נראו להו איך משתלטים על מחבלים וזה... הכי אדיר. בערב לצוות שלי הייתה תורנות מטבח. איזה צחוקים היה..... המפדקת שלנו שאלה מי יכולה לסחוב דברים כבדים. התנדבתי, כאילו מזה כבר יכול להיות.... בסוף התברר לי שאני תריכה לסחוב איזה 70 ליטר פטל מהשטח למטבח ובחזרה.... חחח.... מכל הדברים שעשיתי כל השבוע הזה... זה היה הכי כואב.... בלילה ישנו באוהלים בתוך שקי שינה. למרות שהיה ממש לא נוח ישנתי כמו תינוקת כל הלילה.... היום הרביעי היה יום הכנה למטווח. הסבירו לנו על נשק, איך יורים וכאלה. בצהריים עשו לנו בוחן פלוגתי. זה היה מן תחרות כזאת של כל הפלוגה והצוות שלנו זכה מקום ראשון!!!!!!!!!!!!!! האמת שכל הצוותים היו פחות או יותר אותו דבר אבל ניצחנו בעיקר בגלל המורל שעשינו. והכל היה בשביל המפקדת שלנו... אין, היא הייתה פשוט המפקדת הכי מדהימה שיכולנו לבקש. אחרי זה צבענו את המגרש בבסיס.. חח היה צחוקים, עד עכשיו הצבע לא ירד לי מהידיים חחחחח...... בערב הורידו לנו את התגיות ועשו לנו טקס השבעה... זה היה ממש מרגש וחצי מהבנות בכו. היום החמישי כולו הוקדש לאריזה ולמטווח. היה כ"כ שווה..... אין לכם מושג איזה אדרנלין זה! פשוט חוררתי למטרה שלי את כל המפשעה.... עשיתי אותו עקר..... בסוף עשו לנו הכרת מפקדים וחזרנו הבייתה..... אתם לא יודעים כמה קשה זה היה לחזור... כ"כ רצינו להשאר שם.... במיוחד הצוות שלי שהתאהב קשות ונואשות במפקדת שלנו. אף צוות לא אהב את המפקד/ת שלו בכלל חוץ מאיתנו בגלל שהיא הייתה כזאת מדהימה. אין לנו מילים לתאר אותה אפילו. אפילו כתבנו לה מכתב מאולתר (לא תאמינו כמה קשה למצוא עט בבסיס) ועשינו לה מין מתנה, כל הבנות בצוות הביאה כל אחת ממה שהיה לה ממתקים, שוקולדים וזה... אפילו הפרחות שהלכו איתה ראש בראש נתנו דברים.... אתם לא מאמינים. אתם בטח סתם חושבים שאני חופרת עליה אבל לא... אתם בכלל לא יודעים כמה שאני וכל הבנות בצוות שלי נקשרנו אליה והערצנו אותה. מה גם שהיא הייתה ממש יפה.... חחח סוטות שכמותנו... אפילו התחלנו לקרוא לה מאמא (לא לידה כמובן). כל פעם שהיא הלכה או משהו והיינו תחת השגחה של מפקדים אחרים פתאום קלטנו כמה שאנחנו מתגעגות.... בסוף כל הבנות בכו שנפרדנו ממנה.... אף צוות לא הגיב ככה.... כולם אמרו שהמפקד/ת שלהם היו דפוקים. אחרי שהבאנו לה את המתנה היא הייתה חייבת ללכת אבל ראינו שהיא קראה את מה שכתבנו לה מרחוק וראיתי שהיא בכתה!! אוף אני ממש מתגעגעת אליה.... מישהי מהצוות שלי אמרה שאנחנו מקרה קלאסי של התאהבות בסמכות... חחחח .... דוגרי צודקת. מה גם שלמדתי המון על עצמי ועל חברות שלי. עד עכשיו הייתי בטוחה שאני לא אחזיק מעמד בצה"ל, שהפעילות הגופנית תהיה לי קשה וזה... אבל ממש לא... למדתי שאני יכולה להסתדר ושאני ממש לא מפונקת כמו שחשבתי שאני. למדתי גם מזה אומץ. הייתה לי מישהי בצוות שהיינו די חברות אבל לא משהו ממש קרוב. אותה אחת סבלה כל הזמן מכאבי תופת בברכיים וממש ראיתי איך קשה לה והיא סובלת אבל היא לא אמרה כלום כל השבוע. לא ביקשה פטורים, לא לשבת, אלא נשכה שפתיים ועשתה הכל כמו גדולה. ממש הערצתי את הנחישות שלה.... ממש התקרבתי אליה השבוע..... היא באמת אחלה של בחורה. מה גם למדתי על חברה אחרת שלי שהיא ממש לא מה שחשבתי שהיא.... כל השבוע לא הפסקתי לשמוע אותה מתלוננת כל כמה קשה לה וזה.... אני יודעת שהיה לה קשה כי כם לה הייתה בעיה רפואית אבל באיזשהו שלב זה הפך להיות ממש בלתי נסבל. בסופו של דבר היה לי שבוע פשוט מדהים. אני לא מאמינה בכלל ששקלתי לא לצאת, ואני יודעת כמה שהייתי מתחרטת.... היה לי כ"כ מדהים ועכשיו כ"כ מוזר לי לחזור לשגרה של הבית וזה ולא לעשות הקשב המפקדת כל 3 שניות...
