סיפור מספר 2
נפלאות חוש המישוש
היא הגיעה רבע שעה לפני סגירת הספריה, מגששת עם המקל לפניה עד לפינת הכורסאות. היא מצאה כורסא פנויה והתיישבה עליה, מקפלת את מקל הגישוש ומניחה אותו על הכורסא לצידה. במתינות הניחה את תיקה על ברכיה, פתחה אותו והוציאה מתוכו ספר בעל עטיפה תכלכלה. באצבעות ארוכות ומטופחות מצאה את הסימניה, פתחה את הספר והניחה אותו הפוך על התיק שעל ברכיה והפנתה את פניה את דלפק ההשאלה.
אלכס כבר הודיע בכריזה על שעת סגירת הספריה המתקרבת והיה עסוק בסיוע למנויים הספורים שעוד היו במקום לסיים את ענייניהם. ספרנית אחרת באה להחליף אותו בעמדה והוא יצא מאחורי הדלפק ופסע אל עגלות הספרים שהושבו באותו היום והחל למיין את הספרים לפי הקוד שבגב כריכתם.
האשה שבכורסא הסיטה את ראשה לכיוונו אך פניה נותרו חתומות. היא היתה מבוגרת, כבת ששים, לבושה בקפידה. שערה שכבר האפיר, מיסגר את פניה הסגלגלים בתספורת קארה שמזה זמן רב מאוד לא היתה באופנה. צלקת רחבה ודהויה חצתה את מצחה מהצדע השמאלי ועד למשקפי השמש שלה. מאחורי אותם המשקפיים הכהים היו מוסתרות עיניה, ועל אף שלא ראו דבר, עקבו אחר פסיעותיו של הספרן הצעיר עת דחף את עגלת הספרים לפניו בדרכו לסדרם על המדפים.
אחרוני המנויים יצאו ושתי הספרניות הותיקות הצטרפו לאלכס בסידור הספרים. הן חלפו על פני האשה בכורסא, מאיטות צעדיהן לרגע וממשיכות ללכת בניד ראש שאמר את כל שרצו להגיד. הן לא הוציאו מילה מפיהן אבל העיוורת הפנתה ראשה לפנים ופניה הסמיקו.
"אל תשכח לנעול," אמרה אחת הספרניות לאלכס בצאתה.
"תבלו יפה," אמרה השניה ומשכה את דלת הספריה אחריה.
"לילה טוב," קרא אחריהן הספרן הצעיר, ודבריו נחתמו בנקישת המנעול האלקטרוני של הדלת הראשית. הוא הביט בדלת עוד שניה ארוכה ואז כיבה את אורות הספריה והותיר רק את התאורה שמעל פינת הישיבה. בצעדים קלים ניגש אל הכורסא שליד האשה והתיישב בה, ובעת שנטל את הספר מידיה, הוציאה ידו האחרת את הזין ממכנסיו.
"ערב טוב, לאה," אמר בחיוך. "אז איפה היינו?"
הוא היה בן עשרים וחמש בסך הכל. סטודנט להנדסה שעבד בספריה בשעות הערב. הוא תמיד היה נשאר שם אחרי שעת הסגירה בשביל ללמוד, אבל את ערבי חמישי בשבועות האחרונים הקדיש ללאה חזן, והיה מקריא באזניה. בשלושת מפגשיהם האחרונים היה גם מאונן חרש, באיטיות ובעדינות תוך כדי הקריאה.
לאה חייכה בחום והניחה את תיקה לרגליה. "נו, אז מה שלומך אלכס? איך בלימודים?" מעולם לא שכחה לפתוח בשאלות הנימוסין הקבועות. היא התעוורה לפני כחמש שנים בסך הכל, באותה התאונה בה איבדה את בעלה ואת בנה הבכור. בתה הצעירה דאגה לה כעת, כך למד אלכס מפיה. היא אף רמזה לו בעדינות שהיתה רוצה לשדך לה אותו, אבל אלכס העדיף שלא להבין את הרמז. הוא פגש את הבת, שהיתה בגילו, ולמבוכתו גילה שהוא חושק דוקא באמה האלגנטית, המבוגרת.
לאה סרבה להכיר בעובדת עיוורונה ולמדה להתנהל רק עם המינימום ההכרחי לנהל את חייה. היא לא למדה לקרוא ברייל והעדיפה להקשיב לספרי אודיו, עד שיום אחד התעניינה בספר שלא היה קיים בגרסת אודיו ואלכס הציע לקרוא אותו באזניה.
היא תמיד ישבה ברגליים צמודות, ידיה אסופות בחיקה ופניה מופנות לעברו. מידי פעם היתה עוצרת אותו והם היו מדברים על הקטע שקרא. היא הודתה בפניו שקשה לה עם ההקראה האיטית. "תמיד אהבתי לקרוא," אמרה, "והייתי קוראת מהר. שניים-שלושה ספרים בשבוע."
וכל הזמן הזה היה אלכס קורא באיטיות, מנצל את ההפוגות בשביל ללמוד את תווי פניה וחיטובי גופה. היא עקבה אחרי קולו ורחש תנועותיו בדייקנות שגרמה לו לחשוד שמא אינה עיוורת באמת ופעם, בדחף רגעי ביקש שתסיר את משקפיה. היא היססה במבוכה ואלכס מיהר להתקפל בהתנצלות. בשבוע אחר התפתה לנסותה שוב וישב להקריא לה כשמכנסיו פתוחים וערוותו גלויה. היא לא הראתה סימן שחשה בדבר אבל גם לאחר שעברה את 'המבחן' לא מיהר אלכס לכסות את עצמו. הוא הופתע מהריגשה שגרמה לו הישיבה מולה עם הזין בחוץ. בפעם הראשונה הוא לא העז לגעת בו, אבל בסופו של דבר פחדיו התפוגגו ובמפגשם הבא הוא חלץ את איברו כבר בהתחלה וליטף אותו במשך כל ההקראה.
לשבת ככה עם הזין בחוץ ולאונן מול אשה, בלי שתהיה מודעת לזה אפילו. אלכס ראה את עצמו כסוטה נצלן, אבל הגירוי היה חזק כל כך שהוא לא עמד בפיתוי. רק המחשבה על זה הקשיחה אותו עד לכאב. אולי הקולגות שלו שמו לב שמשהו לא תמים קורה אצלו, אחרת לא היו סונטות בו כל כך על ערבי הקריאה האלה. אבל גם הן, מן הסתם, לא העלו על דעתן את מה שעשה.
הוא החל לבוא במכנסי טרינינג שאיפשרו שליפה והחזרה מהירה במידת הצורך, ולא עוררו חשד בשל רחש פתיחת רוכסן.
הסיפור לא היה אירוטי במיוחד, ובעיני אלכס גם לא מעניין במיוחד. אף על פי כן הצטער כשהגיעו לסיומו.
"אז מה נקרא עכשיו?" שאל, וכיסה בידו את הזין, מוכן בכל רגע להכניסו חזרה לאפלת מכנסיו.
"אולי את מאהבה של הליידי צ'טרלי," הציעה.
אלכס נשף באכזבה. "יש לנו אודיו שלו," אמר. "חוץ מזה, לא אמרת לי שקראת אותו כבר? עוד לפני התאונה?"
לאה חייכה.
"הרבה לפני התאונה," אמרה. "כשעוד הייתי גימנזיסטית. אני זוכרת שהתרשמתי עמוקות ממנו." וסומק קל עלה בלחייה.
"אה, זה מהספרים האלה," אמר אלכס וציחקק. הוא תחב את איברו למכנסיו ועמד להתרומם ממקומו, אבל לאה רכנה פתאום קדימה, הושיטה את זרועה אל אלכס וידה פגעה בירכו. מופתע מהסגת הגבול הפתאומית, צנח אלכס חזרה לכורסא ובתנועה אינסטינקטיבית תפס את ידה בידו.
לאה התקדמה אל קצה כורסתה.
"חשבתי שאולי הספר הזה יעזור לך ... אבל אולי אתה לא צריך אותו."
"יעזור לי?" אלכס הביט בה המום.
"עם ... עם ..." פניה בערו פתאום והיא משכה את ידה מידו.
"את ידעת ... " הבין פתאום. "את ראית!" עלה הכעס בקולו.
לאה נענעה את ראשה בתוקף. "אני לא רואה, אלכס. אני מרגישה את החום. אני מריחה את הריח של ... שם. כמה זמן שלא הרחתי את זה ... " ונימה של כאב וגעגוע נמסכה בקולה.
הם נשתתקו. והשתיקה נתלתה ביניהם, סמיכה ודחוסה. שום מילים לא יכלו לחדור אותה יותר.
אלכס משך את מכנסיו מטה באיטיות חרישית והזין שלו, קשה ולוהט, ניתר מעלה ורטט כשרביט מנצחים.
לאה חזן הזדקפה בכסאה ונשמה עמוקות, שואפת אל קרבה את הגל הטרי של ניחוח חלציו. באיטיות זהירה רכנה קדימה ושלחה את ידה שוב, אבל לא אל האיבר הגלוי כי אם אל פניו של הספרן הצעיר.
אלכס פלט קריאה קלה כשנגעה ברכות בלחיו. הוא עצם את עיניו והתמסר למגע הידיים העדינות שעברו על תוי פניו, מחליקות בעדינות ממצחו אל אפו ולחייו, מלטפות את אזניו פנימה וחוץ, מרפרפות על פיו.
שפתיו של אלכס נפערו קלות ונשימתו הואצה. בעיניים עצומות שלח את ידיו אליה ופגע במשקפיה.
"סליחה," מלמל.
"זה בסדר," אמרה חרישית. היא משכה את ידה הימנית ממנו, הסירה את משקפיה, והובילה את ידו על פניה שלה. אלכס חשב שהיא תחזיר את ידה לפניו אבל הפעם היא הורידה אותה אל חלציו והניחה אותה על איברו.
אצבעות יד ימינה של לאה עברו על עורו הרגיש מילימטר, מילימטר, ואלכס רעד תחת המגע המלטף. היא לא 'הביאה לו ביד'. היא למדה אותו השקיקה, חוקרת כל שקע וכל בליטה, חופנת ומשחררת, מושכת ומרפה, לוחצת וסוחטת את אותן הטיפות הצלולות שהן הנביעה טרם בוא השיטפון, ומושחת אותן על איברו כנביאה המושחת מלך. וכל אותה העת היתה ידה השמאלית נטועה על פניו של אלכס, אצבעה המורה על שמורת עינו וזרתה בזוית פיו, וכל זיע של רגש זורם מפניו אליה.
הזמן עמד מלכת. ענן דחוס של ניחוח חלציים ובושם אשה עדין התאבך סביב הכורסאות ורחש נשימות כבדות ואנחות דקות הרעיד את האויר.
אלכס החל לגנוח וראשו נשמט לאחור. לאה משכה את ידה השמאלית מפניו ותחבה אותה אל בין ירכיו של הספרן הצעיר, מעסה את העור המתוח שבין האשכים לפי הטבעת.
"אני גומר ... " קרא לפתע. כל גופו של אלכס התקשח, אגן ירכיו התרומם והוא צעק בקול. ידה של לאה היתה על כיפת איברו ואצבעה כיסתה את הנקב. הנוזל הצמיג התפרץ בכוח וניתז לצדדים, ניגר על חלציו של אלכס, על ידה של לאה ועל הכורסא שתחתיו.
אלכס פקח את עיניו. לאה עוד היתה רכונה מולו כשהיא מתנשמת בכבדות וידה עוד לפתה את איברו. עיניה היו פעורות ודמעות גדולות גלשו מהן על קמטי לחייה אל זויות שפתיה. באותו הרגע היתה לאה חזן האשה היפה ביותר בעולם. באותו הרגע ידע אלכס שלא הוא זה שהיה בתודעתה.
"אני עושה ארוחת שבת לחברים שלי בשישי," אמרה לו אחרי שהסתדרו והוא ליווה אותה אל הדלת. "וניצה שלי תהיה. תבוא גם אתה, אלכס. אתה מוצא חן בעיניה."
אלכס לא יכול היה להתיק את עיניו מהאשה שמולו. מה עוד היה צפון בה? איזה עוד מעיינות חיכו תחת פני השטח למישהו שיסיר מעליהם את הגולל?
"אנ
