עברה שנה
היי חמודה, היום (אתמול? מחר?) אנחנו מכירים שנה (שנה!) וסתם רציתי לנצל את האירוע ולכתוב לך, לפני שאנחנו הופכים לטוטאל סטריינג`רס. ראשית, למקרה שלא תזכרי בעתיד, לא ניתקנו קשר כי לא אכפת לי ממך או בגלל שאני כועס עליך. להפך. הייתי חייב להתרחק כדי לחזור לפרספקטיבה נכונה ולצאת מ``הסרט`` שנכנסתי אליו. שנית, אני מקווה שלא אהפוך בזיכרון הקצר שלך לעוד מישהו בעברך שבתחושות הדו ממדיות שלך את כבר אדישה אליהם במקרה הטוב או נגעלת מהם במקרה הפחות טוב. לך תמיד יהיה מקום חם אצלי בלב. שלישית, חשוב לציין כי ``בשנת יעל`` היה לי המון כיף. וגם המון לא. אבל בשורה התחתונה זו הייתה אחת השנים היותר סוערות ומבלבלות בחיי ובמחשבה לאחור לא הייתי מוותר על רכבת ההרים הזו, חווית יעל. למדתי המון וחוויתי המון וזה בעצם מה שאנחנו עושים בחיים, לא? אני מניח שיש שאלה שמציקה לך (אני מניח, כי לעולם לא ממש הנחת לי לעבור את החומה שלך, למעט רגעים בודדים של חולשה, בהם ראיתי את האמת בעיניים שלך והיא הייתה כל כךךךך נעימה)- למה אנחנו לא ביחד לנצח. אז...הממ...מעבר לגורמים האקסוגניים, אני לא יכול לעמוד ברכבת הרים כזו לנצח. ואת רכבת הרים. אז לסיכום, אני עדיין חושב עליך מפעם לפעם ומקווה שאת מאושרת שיש לך סקס טוב וחום וקרבה וחברות כמו שהיו לנו ושאת מגיעה לשלוות הנפש שאני מנסה להגיע אליה. ויותר מקווה ``ששנת עופר`` לא תהפוך לסתם ``הזיון הכי טוב שהיה לי`` (ובטח יהיו לך יותר טובים) אלא לזיכרונות חמים, מצחיקים וסוערים ללילות החורף הקרים. הנה כמה שתמיד תוכלי לשלוף: 4 השעות ``הדלוקות`` אצלי בדירה (כולל מבחן רונן), נשיקת בניין הפלטינום (כמה פעמים נפרדנו, אה?), החיפושים הנואשים אחר יער בן שמן ועמוד החשמל (כולל המשפט המיתולוגי- ``תגביהי את הרדיו``), הנסיכה והבאטלר, שבוע המרתון עם דונה בלה ודון חואן דה מרקו (ולא נמאס לנו!), השבתות שהיינו ביחד בים, שיחות הטלפון הגנובות והארוכות, ``גם אני, גם אני`` במקלחת, ``מותר לידידים לעשות את זה?`` ו- ``Lets go upstairs” הנצחיים , הסרט שראינו ביחד, זיונים של שעות בכל מקום אפשרי ועוד המון (הפכתי נוסטלגי אה? בעצם תמיד הייתי). ו...זהו. אם אני אראה אותך ברחוב בטח נגיד שלום, ובטח נגיד בחגים חג שמח, עוד סוג של בנאליה ידידותית או ידידות בנאלית. ואולי...פעם...נשחזר את אחד המפגשים הלוהטים שלנו (וזה בטח כבר לא יהיה אותו דבר, אז נוותר). וכמה נון``בתים: ד``ש לחברות המשותפות (לשעבר). אם תרגישי צורך בשיחת נפש, אני כאן. אבל בעצם יש לך את ``החתיך`` הזה עכשיו... (לא ציפית שמכתב שלם יעבור בלי שום הערה צינית, נכון?) אה...ומזל טוב לאמיר... וזה עוד שיר, שמשום מה, מזכיר לי אותך... CANT FIGHT THE MOONLIGHT ביי נסיכה
היי חמודה, היום (אתמול? מחר?) אנחנו מכירים שנה (שנה!) וסתם רציתי לנצל את האירוע ולכתוב לך, לפני שאנחנו הופכים לטוטאל סטריינג`רס. ראשית, למקרה שלא תזכרי בעתיד, לא ניתקנו קשר כי לא אכפת לי ממך או בגלל שאני כועס עליך. להפך. הייתי חייב להתרחק כדי לחזור לפרספקטיבה נכונה ולצאת מ``הסרט`` שנכנסתי אליו. שנית, אני מקווה שלא אהפוך בזיכרון הקצר שלך לעוד מישהו בעברך שבתחושות הדו ממדיות שלך את כבר אדישה אליהם במקרה הטוב או נגעלת מהם במקרה הפחות טוב. לך תמיד יהיה מקום חם אצלי בלב. שלישית, חשוב לציין כי ``בשנת יעל`` היה לי המון כיף. וגם המון לא. אבל בשורה התחתונה זו הייתה אחת השנים היותר סוערות ומבלבלות בחיי ובמחשבה לאחור לא הייתי מוותר על רכבת ההרים הזו, חווית יעל. למדתי המון וחוויתי המון וזה בעצם מה שאנחנו עושים בחיים, לא? אני מניח שיש שאלה שמציקה לך (אני מניח, כי לעולם לא ממש הנחת לי לעבור את החומה שלך, למעט רגעים בודדים של חולשה, בהם ראיתי את האמת בעיניים שלך והיא הייתה כל כךךךך נעימה)- למה אנחנו לא ביחד לנצח. אז...הממ...מעבר לגורמים האקסוגניים, אני לא יכול לעמוד ברכבת הרים כזו לנצח. ואת רכבת הרים. אז לסיכום, אני עדיין חושב עליך מפעם לפעם ומקווה שאת מאושרת שיש לך סקס טוב וחום וקרבה וחברות כמו שהיו לנו ושאת מגיעה לשלוות הנפש שאני מנסה להגיע אליה. ויותר מקווה ``ששנת עופר`` לא תהפוך לסתם ``הזיון הכי טוב שהיה לי`` (ובטח יהיו לך יותר טובים) אלא לזיכרונות חמים, מצחיקים וסוערים ללילות החורף הקרים. הנה כמה שתמיד תוכלי לשלוף: 4 השעות ``הדלוקות`` אצלי בדירה (כולל מבחן רונן), נשיקת בניין הפלטינום (כמה פעמים נפרדנו, אה?), החיפושים הנואשים אחר יער בן שמן ועמוד החשמל (כולל המשפט המיתולוגי- ``תגביהי את הרדיו``), הנסיכה והבאטלר, שבוע המרתון עם דונה בלה ודון חואן דה מרקו (ולא נמאס לנו!), השבתות שהיינו ביחד בים, שיחות הטלפון הגנובות והארוכות, ``גם אני, גם אני`` במקלחת, ``מותר לידידים לעשות את זה?`` ו- ``Lets go upstairs” הנצחיים , הסרט שראינו ביחד, זיונים של שעות בכל מקום אפשרי ועוד המון (הפכתי נוסטלגי אה? בעצם תמיד הייתי). ו...זהו. אם אני אראה אותך ברחוב בטח נגיד שלום, ובטח נגיד בחגים חג שמח, עוד סוג של בנאליה ידידותית או ידידות בנאלית. ואולי...פעם...נשחזר את אחד המפגשים הלוהטים שלנו (וזה בטח כבר לא יהיה אותו דבר, אז נוותר). וכמה נון``בתים: ד``ש לחברות המשותפות (לשעבר). אם תרגישי צורך בשיחת נפש, אני כאן. אבל בעצם יש לך את ``החתיך`` הזה עכשיו... (לא ציפית שמכתב שלם יעבור בלי שום הערה צינית, נכון?) אה...ומזל טוב לאמיר... וזה עוד שיר, שמשום מה, מזכיר לי אותך... CANT FIGHT THE MOONLIGHT ביי נסיכה