עבודה

[so far 100]

עבודה

בת 23 לאחר תואר ראשון מודעת לכך שיש לי בעיה אך לא יודעת מה שמה ואיך לטפל בה.
יש לי בעיה לעבוד, אני מאוד סובלת בעבודה , לאו דווקא במקום ספציפי בכללי עבודה. מחכה שהזמן יעבור ושאצא משם כמה שיותר מהר.
אני עובדת במשרת סטודנט רק כדי לסבול פחות. ובדרך מפספסת הזדמנויות.
אני לא עצלנית כי ללימודים שמחתי ללכת ולא החסרתי אפילו לא הרצאה אחת. אני אובדת עיצות, גם כי אני סובלת וגם זה פשוט הורס לי את החיים סביב כגון זוגיות.
אשמח לעיצה, או כל חומר קריאה אודות כך.

 

[יעל ניסן]

ספציפי מדיי

אין מחלה/הפרעה כזו שבאה לידי ביטוי רק בסבל בעבודה.
גם לא ברור על איזה סבל את מדברת.

עובר עליך משהו - זה ברור.
את רוצה לדעת מה עובר עליך ואיך לעזור לעצמך - אי אפשר בהתכתבות. ניסית ללכת לייעוץ/טיפול כלשהו?

 

[so far 100]

הייתי אצל רופא

המשפחה כדי שאוכל ללכת לפסיכולוג דרך הקופה, אבל חובה לעבור אצל פסיכיאטר קודם ואני לא מעוניינת.
הוא מנסה לעזור בדרך אחרת, אם לא תהיה אופציה אחרת אני אלך לפסיכולוג פרטי מחוץ לקופה.

 

[אלון דובובי]

רחב מדי

גם זו אפשרות, יעל

עבודה זה אכן מונח רחב ביותר. ניתן בנקל לפרקו לאלף רכיבים, והזרוע עוד נטויה: מיקום העבודה, אופי העבודה, הנפשות הפועלות, עומס העבודה או כמותה, תפיסת מהות העבודה, יחס הסביבה לעבודה, ועוד ועוד.

so far 100, נסי לדייק יותר: מה בדיוק בעבודה מסב לך סבל?

 

[so far 100]

אני לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה

אבל כל מקום עבודה שלי עוד אחרי בית ספר, פשוט היה לי רע. תחושה רעה, אי רצון לבוא למקום העבודה לפעמיים גם בכי. רצון שהזמן יעבור מהר.
מבחינה חברתית ומקצועית לא היתה לי בעיה אף פעם, להפך.
המילה עבודה מעוררת אצלי מחשבות ותחושות שליליות.
כרגע אני בבית מחפשת עבודה כי התפטרתי מאוד מאוד סבלתי. אבל במהלך החיפוש כל המחשבות שעוברות לי בראש זה שאני בטוח
ירגיש שוב את אותה הרגשה גם במקום החדש.
אני מאוד רוצה להגיע לעבודה בשמחה ושהיה לי טוב, אבל אני פשוט לא יכולה לחשוב על מצב כזה.

 

[אלון דובובי]

אוקיי, זו כבר התקדמות

אנו יכולים כבר לקבוע, על דרך השלילה, שהקושי לא קשור למיקום, לאופי, לאנשים, ובכלל לעבודה עצמה, ומה שמסב לך סבל בעבודה קשור לתחום התפיסתי - לאיך שאת תופסת עבודות ככלל. ״המילה עבודה מעוררת אצלי תחושות ומחשבות שליליות״. כלומר את מותנה באופן שלילי חזק עם כל הווית העבודה, קצת כפי שילד עשוי להיות עם התניה שלילית כלפי בי״ס, ללא קשר לאיך שיום x או y היו עבורו.

עובדה זו מעוררת אצלי שתי תהיות. האחת, מדוע את מותנה כך כלפי עבודות באשר הן. והתהיה השניה והחשובה יותר - מה לדעתך צריך לקרות כדי שזה ישתנה, ולו קצת.

ככלות הכל, ״זהו הסוד האמיתי בחיים - להיות לגמרי בתוך מה שאתה עושה כאן ועכשיו, אבל במקום לקרוא לזה 'עבודה' להבין שזה בעצם משחק״ (אלן וואטס).

 

[so far 100]

תודה

אני פשוט לא יודעת אם הייתי יודעת הייתי עושה משהו. מנסה לחשוב עם עצמי איפה הבעיה, כי מעולם לא היתה לי בעיה ללכת לבית ספר ולא להחסיר, וכנ"ל לאוניברסיטה זה מתסכל.
אני כבר בבית כמעט חודשיים, וקצת קשה לי לשחזר את מה שהרגשתי את התחושות הלא נעימות.
אני אדם מאוד לחוץ פסימי ופרפקציוניסט חייבת שהכל יהיה מושלם!, הלחץ גרם לי להרגיש לא טוב פיזית מה שבעצם גרם לי לעזוב את מקום העבודה.
בנוסף אני לא מאמינה בעצמי מספיק, אני יודעת שאני מוכשרת ועובדת טובה ומעורכת אבל בכל זאת.
אני מיואשת כי זה פשוט משפיע לי על הזוגיות ועצם זה שאני לא מממשת את עצמי גורם להרגשה של "לא שווה כלום"
טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי להתמודד ולפתור לי את הבעיה?
אין דבר שיעשה לי טוב יותר מזה שאני אלך לעבודה בשמחה, ואהיה מסופקת מעצמי.