עבודה פרקטית

[מודטחדש]

תודה שאתה חוזר על מה שכתבתי

ההתחלה קשה. ככל שמתקבל יותר ניסיון ומומחיות, היא נעשית קלה יותר ויותר. עד למצב בו הכל בא לגמרי בקלות ורמת ההישגים היא אינסופית.

 

[ינוקא1]

אני בעד , גם הצ'י גונג בנוי על אותו עיקרון.

השאיפה ל"תנועה לא מאמץ" , או "עשיה ללא עשיה" (Wei Wu Wei).

דהיינו התרגול הוא ללמוד להיות יותר אפקטיבי , פחות להשקיע כח.
ויש אינסוף דרכים ללמוד זאת , לא רק מ"ט.

 

[Mist2]

נשמע לי כמאמץ לא פשוט...

 

[ינוקא1]

בהחלט

נצרך מאמץ אדיר כדי להגיע לחוסר מאמץ.

גם כאן כתבתי יותר מפעם אחת , דברים ברוח זו , כלפי כל ה"מוארים" למינהם שחושבים שכבר עכשיו "הכל מושלם" ואין צורך בכלום.

מעולם לא ראיתי אדם שהגיע ליכולת לנגן סימפוניות , מכך שאמר לעצמו שהכל מושלם.
כנ"ל לא ראיתי אדם שהגיע לרמת "חוסר מאמץ" וטבעיות באומנות כלשהיא מבלי שהתאמץ הרבה.

אז למה שהדרך ל"אומנות הגבוהה מכל" תהיה שונה ?

 

[Mist2]

אבל אי אפשר להגיע

כאשר אתה מגיע לאותו ״יעד״ אתה מגלה שלא מדובר ביעד סופי כפי שחשבת, ואתה רק בתחילת דרכך, וכך מבין שעליך להמשיך ולהתאמץ עוד כדי להמשיך ולהתקדם ליעדך.
ואז שוב כאשר אתה מגיע, אתה מבין שהדרך בהרבה יותר ארוכה ממה שחשבת ושאתה רק בתחילת הדרך...וממשיך במאמציך שכל הזמן משתנים.

 

[ינוקא1]

אני חושב שיש צד כזה

ויש גם צד הפוך.
ושניהם נכונים באותה המידה.

מצד אחד - אי אפשר להגיע !
מצד שני - בכל שניה בה אתה פועל מתוך מודעות כמיטב יכולתך , הגעת !

אותו כנ"ל :
מצד אחד , אי אפשר להגיע אל ההוויה , והיא רחוקה ממך עד אינסוף.
מצד שני , ההוויה נמצאת בתוך כל נקודה ונקודה , והיא הדבר הכי הכי קרוב אליך , ולא משנה היכן אתה נמצא.

רק תפיסה של שני הצדדים הללו בו זמנית היא חוויה שלימה.

 

[Mist2]

כן, וכאן כבר נכנסנו לעומק

כל העניין מבחינתי מסתכם ב - ״בכל שניה בה אתה פועל מתוך מודעות כמיטב יכולתך , הגעת !״

 

[ינוקא1]

סבבה

 

[מודטחדש]

מה שאתה כותב, אותי לפחות

עלול להכניס לדיכאון. אבל אני מאמין שזה לא כך. לא כל החיים הם צעידה בדרך למטרה. יש גם הגעה למטרה. אני צועד בדרך שהיא מאוד נעימה, כיפית, בכל צעד יש בה יותר ויותר - אושר, בריאות וחיים טובים. אני משוכנע שיום אחד אגיע למטרה שממנה אין יותר לאן ללכת - המטרה העליונה והנעלה ביותר של החיים. בינתיים אני נהנה מכל צעד לעבר המטרה.

 

[רועי החושב]

כולכם טועים

אין טכניקה נטולת מאמץ כי היעדר מאמץ אינו טמון בטכניקה כלל, אלא בגישה.
המאמצים הכרחיים רק למי שאין לו אהבה למה שהוא עושה. כשאוהבים את מה שעושים אז אין שום תחושה של מאמץ כי מאמץ זו פרשנות מתוך קונפליקט- של רצון וחוסר רצון בעת ובעונה אחת.
כשהרצון שלם- אין מאמץ, ואין רצון שלם בלי אהבה. אי אפשר להשיג שלמות רצון באמצעות קונפליקט כי רצון הוא היעדר הקונפליקט.
כך שהגישה של ה"דרך הרביעית" היא שגויה, כמו לנסות לכבות אש בעזרת אש.
והגישה של המדיטציה הטרנסצנדנטלית שגויה כי היא מניחה שהטכניקה הנכונה תמנע מאמץ, אבל מאמץ אינו קשור לטכניקה בכלל אלא לאהבת העשיה.
מי שאוהב לצייר, פשוט יצייר. הטכניקה שלו תהיה גרועה בהתחלה, והוא לא יאבק בעצמו כדי לצייר. הוא פשוט יצייר, בלי מאבק, בלי דרמות, בלי טכניקות. אולי הוא ימצא את עצמו מצייר שעות וימים ומדיר שינה מעיניו, אבל זה לא יהיה מאמץ, זו תהיה אכסטזה. אחרי שיצייר תקופה אולי יתעניין בליטוש הטכניקה וילמד אותה.
אבל הכל מתחיל מזה שהוא אוהב לצייר. זה העיקר. לא השטויות שלכם.

 

[מודטחדש]

אז זהו, כעת אתה טועה

שמעתי שנעשו מחקרים, בהם אנשים למדו מדיטציה טרנסנדנטלית והייתה גם קבוצת ביקורת של כאלה שחשבו שהם לומדים והם למדו אבל בפועל הם למדו משהו אחר, איזו שיטה של הרפייה. אני מניח שאצל שתי הקבוצות הייתה "אהבה" לנושא. התוצאות בפועל היו שונות. כמה אתה צריך "לאהוב" מקלחת? צחצוח שיניים? אבל הם נעשים בלי מאמץ ונותנים את התוצאות. לגבי המ"ט, המהות שלה, העיקרון שלה, הוא ביצוע באופן טבעי - לתת לטבע לעשות את שלו. אם מתערבים בתרגול הזה ומכניסים משהו מהאישיות או מהרצון של המתרגל (ואז זה לא טבעי) התהליך הוא פשוט לא מ"ט. כתוב בקשה בנחרצות כזו, על משהו שאתה מכיר שאתה מבין בו.

 

[מודטחדש]

יפה.