ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
עבודה עברית
למרות הכול.... אני מעדיפה עובדים ישראלים על עובדים זרים. הנה, אמרתי את זה, תלו אותי, תנו לי אות הריאקציונרית האדם הכי לא פוליטיקלי קורקטית שבעולם. אני רוצה לדבר עברית עם השכנים שלי, ושיהיה להם אכפת ממה שקורה ויקרה כאן במדינה בעתיד, מעבר למשכורת של החודש הבא ואולי גם זו של השנה הבאה. אני רוצה שלשכנים שלי יהיה אכפת מתוכנית הלימודים בבית הספר, מתוכנית בינוי העיר, מתוכנית השלום של הממשלה ומגיוס החרדים לצה"ל, כן או לא. בהתאחדות בעלי המוסכים בכו לא מזמן שהם רצו עוד הקצאות לעובדים זרים. "לטובת בעלי המכוניות", "שלא יצטרכו לחכות הרבה זמן לתיקוני פחחות וצבע". אז כמי שמכוניתה נושאת בגאווה סימני נשיקה מרוורס לא ממש מוצלח (מי האידיוט שתקע שם עמוד?), אני מצהירה שאני מוכנה לחכות עד שיתפנה העובד הישראלי לתיקון הבעיה. ונמאס כבר מהמיתוס השקרי הזה שישראלים לא רוצים לעבוד קשה. אם משלמים להם משכורת הוגנת ונותנים להם תנאים הוגנים – הם יעבדו כמו טאטעלך. הנה למשל ברוב ארצות אירופה עובדי התברואה – טוב החלטנו בלי פוליטיקלי, אז עובדי הזבל – הם זרים. בישראל לא, כי כנראה משלמים שכר הוגן. ולחקלאים בענפים האלה, שמגדלים דובדבנים ופיליפינים, או פרחים וסינים או כל מיני גידולים כאלה שכל ניצן בהם מגיע יחד עם עובד זר, שיאמצו את הפיתרון שנוסה בהצלחה בצפון הארץ. אם כבר יש למשל קטיף דובדבנים חוויתי עם המשפחה ברמת הגולן אז למה לא גם פסטיבל בציר ענבים כולל דריכה בגת, קטיף תענוגות של פרחים או גדיר תמרים הרפתקני עם סנפלינג. יותר זול מכל פעילות לילדים. האפשרויות ממש בלתי מוגבלות, ואני יודעת מניסיון, שאיפה שזה רץ, זה מוצלח לשני הצדדים. גם לקיבוצניקים ולמושבניקים שרואים קצת כסף ולא כואבים את הפרי שנושר ומת על הקרקע, ובוודאי לילדינו, שלומדים שהפירות בעצם מגיעים מהעץ ולא מהשקית בהיפר.. ובמוסכים מה עושים?, אה, פשוט מאד, סדנאות ניו אייג´ כמובן, כמו למשל "זן ואומנות פחחות הצבע", רייקי בזמן ההמתנה. ותאמינו לי עדיף רייקי לפני שדוחפים לנו את האלמנט..
למרות הכול.... אני מעדיפה עובדים ישראלים על עובדים זרים. הנה, אמרתי את זה, תלו אותי, תנו לי אות הריאקציונרית האדם הכי לא פוליטיקלי קורקטית שבעולם. אני רוצה לדבר עברית עם השכנים שלי, ושיהיה להם אכפת ממה שקורה ויקרה כאן במדינה בעתיד, מעבר למשכורת של החודש הבא ואולי גם זו של השנה הבאה. אני רוצה שלשכנים שלי יהיה אכפת מתוכנית הלימודים בבית הספר, מתוכנית בינוי העיר, מתוכנית השלום של הממשלה ומגיוס החרדים לצה"ל, כן או לא. בהתאחדות בעלי המוסכים בכו לא מזמן שהם רצו עוד הקצאות לעובדים זרים. "לטובת בעלי המכוניות", "שלא יצטרכו לחכות הרבה זמן לתיקוני פחחות וצבע". אז כמי שמכוניתה נושאת בגאווה סימני נשיקה מרוורס לא ממש מוצלח (מי האידיוט שתקע שם עמוד?), אני מצהירה שאני מוכנה לחכות עד שיתפנה העובד הישראלי לתיקון הבעיה. ונמאס כבר מהמיתוס השקרי הזה שישראלים לא רוצים לעבוד קשה. אם משלמים להם משכורת הוגנת ונותנים להם תנאים הוגנים – הם יעבדו כמו טאטעלך. הנה למשל ברוב ארצות אירופה עובדי התברואה – טוב החלטנו בלי פוליטיקלי, אז עובדי הזבל – הם זרים. בישראל לא, כי כנראה משלמים שכר הוגן. ולחקלאים בענפים האלה, שמגדלים דובדבנים ופיליפינים, או פרחים וסינים או כל מיני גידולים כאלה שכל ניצן בהם מגיע יחד עם עובד זר, שיאמצו את הפיתרון שנוסה בהצלחה בצפון הארץ. אם כבר יש למשל קטיף דובדבנים חוויתי עם המשפחה ברמת הגולן אז למה לא גם פסטיבל בציר ענבים כולל דריכה בגת, קטיף תענוגות של פרחים או גדיר תמרים הרפתקני עם סנפלינג. יותר זול מכל פעילות לילדים. האפשרויות ממש בלתי מוגבלות, ואני יודעת מניסיון, שאיפה שזה רץ, זה מוצלח לשני הצדדים. גם לקיבוצניקים ולמושבניקים שרואים קצת כסף ולא כואבים את הפרי שנושר ומת על הקרקע, ובוודאי לילדינו, שלומדים שהפירות בעצם מגיעים מהעץ ולא מהשקית בהיפר.. ובמוסכים מה עושים?, אה, פשוט מאד, סדנאות ניו אייג´ כמובן, כמו למשל "זן ואומנות פחחות הצבע", רייקי בזמן ההמתנה. ותאמינו לי עדיף רייקי לפני שדוחפים לנו את האלמנט..
