עבודה חדשה?
קצת על עצמי... אני בת 25, זריזה - עם תואר, נשואה טריה, עובדת בעבודה טובה כבר כמעט שנה וחצי, גן עדן למתחילים בתחום שלי. העבודה הזו היא התגלמות החלום של כל סטודנט שמסיים תואר בתחומי, כי כששומעים על זה מבחוץ זה נשמע באמת טוב, הבעיה היא שעם הזמן אני מבינה שאין לי כאן לאן להתפתח. אני כאן שנה וחצי ואני לא יודעת במה העבודה הזו תרמה לי. מבחינת השכר - העבודה לא משהו, מבחינת היציבות, התנאים הסוציאלים, האנשים - העבודה נהדרת, מבחינת האתגר והלחץ - לא ברור.אני עובדת המון שעות,10 שעות ביום בממוצע, ובזמן האחרון מתחילה להתעורר אצלי השאלה - למה? למה אני עובדת כ"כ קשה? אני לא מאמינה במה שאני עושה. אני לא מאמינה שיש הצדקה לכך שאני נשארת שעות כל כך ארוכות (וגם התגמול עבורן הוא על הפנים), ואני גם לא רואה קידום באופק או את העתיד שלי כאן. היתה לי שיחת הערכה השבוע, סה"כ מאוד מרוצים ממני, למעט מספר נקודות חולשה (שאני מודעת להם) - אני לא כ"כ אסרטיבית ומצפים ממני שאוכל כבר לנהל ישיבות לבד בלי שהממונה עלי יהיה איתי או לפחות להיות יותר דומיננטית בישיבות. כבר גיבשתי עם עצמי החלטה שאלו תחומים שאני חלשה בהם, שהם לא בשבילי ולא עושים לי טוב. אני אוהבת עבודה משרדית. הנה, אמרתי את זה. טוב לי עם עצמי, עם הוורד ועם האקסל ועם התוכנות השונות. פחות בשבילי להתעמת עם אנשים, לנהל ישיבות ולעמוד על שלי כשכולם או רובם תוקפים אותי (בצורה כזו או אחרת). בעצם, אסכם את דברי במספר שאלות: *האם עלי להשתנות? האם מכיוון שזה האופי שלי, לעולם לא אגיע לתפקידים בכירים ונידונתי לחיים שקטים אולי, אבל כעובדת זוטרה ? *מה לגבי עבודה חדשה? אני מתה מפחד, בייחוד בתקופה הנוכחית של המשבר. האנשים כאן מקסימים, התנאים מצויינים (חוץ מהשכר..) אבל העבודה מתחילה לייאש ולשעמם אותי. אמרתי לעצמי שאחכה עד שאהייה כאן שנתיים ואז אעזוב, אבל מה אז? האם יהייה לי האומץ או ששוב ושוב אדחה את זה? ומי אמר שבמקום אחר יהיה לי יותר טוב? *מה לגבי לעזוב ולנוח קצת? אני בת 25 לעזאזל, ולא נחתי ישר מהאוניברסיטה לעבודה תובענית במשרה מלאה. מה יקרה אם אעזוב, ואחפש לי עבודה בחצי משרה אפילו, סתם מזכירה, לאיזו תק' קצרה של כמה חודשים? אבל מצד שני עכשיו אני נשואה, וכל שקל חשוב... מתרוצצות לי בראש אלפי מחשבות. ואני לא יודעת מה ההחלטה הנכונה. אני מפחדת.
קצת על עצמי... אני בת 25, זריזה - עם תואר, נשואה טריה, עובדת בעבודה טובה כבר כמעט שנה וחצי, גן עדן למתחילים בתחום שלי. העבודה הזו היא התגלמות החלום של כל סטודנט שמסיים תואר בתחומי, כי כששומעים על זה מבחוץ זה נשמע באמת טוב, הבעיה היא שעם הזמן אני מבינה שאין לי כאן לאן להתפתח. אני כאן שנה וחצי ואני לא יודעת במה העבודה הזו תרמה לי. מבחינת השכר - העבודה לא משהו, מבחינת היציבות, התנאים הסוציאלים, האנשים - העבודה נהדרת, מבחינת האתגר והלחץ - לא ברור.אני עובדת המון שעות,10 שעות ביום בממוצע, ובזמן האחרון מתחילה להתעורר אצלי השאלה - למה? למה אני עובדת כ"כ קשה? אני לא מאמינה במה שאני עושה. אני לא מאמינה שיש הצדקה לכך שאני נשארת שעות כל כך ארוכות (וגם התגמול עבורן הוא על הפנים), ואני גם לא רואה קידום באופק או את העתיד שלי כאן. היתה לי שיחת הערכה השבוע, סה"כ מאוד מרוצים ממני, למעט מספר נקודות חולשה (שאני מודעת להם) - אני לא כ"כ אסרטיבית ומצפים ממני שאוכל כבר לנהל ישיבות לבד בלי שהממונה עלי יהיה איתי או לפחות להיות יותר דומיננטית בישיבות. כבר גיבשתי עם עצמי החלטה שאלו תחומים שאני חלשה בהם, שהם לא בשבילי ולא עושים לי טוב. אני אוהבת עבודה משרדית. הנה, אמרתי את זה. טוב לי עם עצמי, עם הוורד ועם האקסל ועם התוכנות השונות. פחות בשבילי להתעמת עם אנשים, לנהל ישיבות ולעמוד על שלי כשכולם או רובם תוקפים אותי (בצורה כזו או אחרת). בעצם, אסכם את דברי במספר שאלות: *האם עלי להשתנות? האם מכיוון שזה האופי שלי, לעולם לא אגיע לתפקידים בכירים ונידונתי לחיים שקטים אולי, אבל כעובדת זוטרה ? *מה לגבי עבודה חדשה? אני מתה מפחד, בייחוד בתקופה הנוכחית של המשבר. האנשים כאן מקסימים, התנאים מצויינים (חוץ מהשכר..) אבל העבודה מתחילה לייאש ולשעמם אותי. אמרתי לעצמי שאחכה עד שאהייה כאן שנתיים ואז אעזוב, אבל מה אז? האם יהייה לי האומץ או ששוב ושוב אדחה את זה? ומי אמר שבמקום אחר יהיה לי יותר טוב? *מה לגבי לעזוב ולנוח קצת? אני בת 25 לעזאזל, ולא נחתי ישר מהאוניברסיטה לעבודה תובענית במשרה מלאה. מה יקרה אם אעזוב, ואחפש לי עבודה בחצי משרה אפילו, סתם מזכירה, לאיזו תק' קצרה של כמה חודשים? אבל מצד שני עכשיו אני נשואה, וכל שקל חשוב... מתרוצצות לי בראש אלפי מחשבות. ואני לא יודעת מה ההחלטה הנכונה. אני מפחדת.