עבודה וטיפולים

[amitali]

עבודה וטיפולים

מאז שהתחלתי את הטיפולים, השתנה סדר העדיפויות שלי בחיים. העבודה תפסה מקום פחות חשוב מאשר קודם (לפני כן, נושא הקידום בעבודה והסיפוק היה חשובים לי מאוד). מאז תחילת הטיפולים מאוד הצלחתי בעבודה - יכולות להיות לכך שתי סיבות: האחת, השקעה מרובה בעבודה על מנת להשכיח את הכאב ולהעביר את הזמן ולא להיות שקועה בספירת השניות עד לבוא המכשפה. הסיבה השניה יכולה להיות כי המיקוד שלי הוא בדבר אחד כל הזמן (גם כשאני מנסה לשכוח) וכנראה דברים מסתדרים כשמניחים להם (אז אולי גם זו דרך להכנס להריון, פוט להניח לכל נושא הטיפולים לפעמים...) אני מרגישה צורך להתייעץ עימכן כי אתמול קיבלתי הצעה לתפקיד חדש מסמנכ"ל הארגון בו אני עובדת (ארגון גדול המכיל כ- 5,700 עובדים). מצד אחד, אני נורא שמחה. מצד שני, אני חוששת לעבור תפקיד מאחר שהדבר יחייב אותי לעבור מהמנהל איתו אני עובדת היום. הוא אינו יודע שאני עוברת טיפולים, אבל יצרתי איתו יחסי עבודה כאלו, שאני יכולה לבוא וללכת מתי שאני רוצה, כך שאני לא צריכה להסביר את האיחורים שהטיפולים יוצרים (בדיקות דם, אולטראסאונד וכו'), גם בנושא האיחורים אני מסודרת איתו. אני חושששת שמנהל חדש לא יהיה כל כך נוח. מה דעתכן? האם כ ל חיי צריכים להסתובב סביב הטיפולים, כלומר, גם ככה כל היום אני בתוך העניין של הטיפולים, אין רגע שבו איני חושבת על כך. מאידך, איני רוצה ליצור קשיים ומתחים מיותרים דווקא בתקופה זו, בה העצה השגורה והרווחת אצל כולם היא "קודם כל את צריכה להיות רגועה"!

 

[s h a a ron]

מאוד מבינה את ההתלבטות שלך

אבל מסכימה שלא כל חיינו צריכים להסתובב סביב הטיפולים, נהפוך הוא, כמו שאמרת, העיסוקים השונים כולל העבודה, משכיחים מאיתנו את המחשבות המטרידות והדאגות בנושא. הרי איננו יודעות מתי טיפולים יסתיימו, כמה זמן ימשך כל התהליך, ולכן לדעתי כדאי להשקיע בדברים האחרים, ואם זו הזדמנות להתקדם בעבודה, אז אני אומרת - קדימה ובהצלחה ! הטיפולים והאיחורים לא אמורים להפריע לנו להתקדם בחיים, וההשקפה שלי היא שבינתיים, עד שנצליח, עד שנהיה בהריון, נשקיע במה שאנחנו אוהבים, נשקיע בעצמנו, נתקדם. זו עוד דרך לראות את הצדדים החיוביים שיש לנושא, ולהשקיע בהתפתחות האישית. אני בהחלט בעד. בהצלחה שרון

 

[פּוֹנְג]

מסכימה עם שרון.

איני יודעת מה אופי התפקיד החדש אבל אולי גם בו תהיה לך גמישות של שעות ואיחורים והעדרויות. אל תעצרי את ההתקדמות של עצמך. ולדעתי - לכי על זה. זאת אומרת שלא שיקול העדרויות והאיחורים יהיה הסיבה ללא לקחת את התפקיד. בהצלחה.

 

[Yosepha]

מחשבה

אין לי מושג מה נכון לעשות. גם אני התלבטתי ועדיין מתלבטת המון בעניין. הנה מה שאני חושבת: אם קבלת הצעה לקידום, זה אומר שמאד מבסוטים ממך למרות האיחורים. ואם זה כך, אז יכול להיות שהתרבות הארגונית אצלכם מאפשרת ומתחשבת בסיבות לאיחורים ואז למה לחשוב שמנהל חדש לא יבין? זה נכון שתפקיד חדש יכול להביא איתו גם מתחים. גם אני כל הזמן התלבטתי בעניין. אבל עכשיו, אחרי כמעט שנתיים של טיפולים, החלטתי שאי אפשר לעצור את החיים לכל כך הרבה שנים. אז החלטתי לקחת תפקידים חדשים, ואם בנקודה מסויימת ארגיש שזה יותר מדי לי ולא עובד - אז אני אשקול ואולי אעשה שינוי אז. אבל בשבילי לא התאים לשבת יותר על הגדר ולחכות להריון. בהצלחה! יוספה

 

[בילבי לוכלום]

כל הכבוד על המנוי!

העבןדה כסמנכ"ל לא דומה לעבודה שאת עושה היות משני הבטים: א. עבודת הניהול גדולה יותר מהעבודה בפועל ופה בגלל הטיפולים הייתי ממליצה לך להקיף את עצמך בסדרת אנשים מצויינים! החל מהמזכירה וכלה במנהלי אגפים וכו'. זה יקל עלייך באופן משמעותי ותוכלי לדסר לעצמך את החיים ולא הפוך. ב. שעות העבודה שלך הן שלך וניכר כי את משקיענית לא קטנה כך שזמן הטיפולים לא יכריע את הכף. את צריכה לעדכן בנושא את המנכ"ל שלך. יכולה להגיד לך מנסיון אישי שהם מקבלים את הנושא בצורה מדהימה ולעיתים הם אפילו עברו את התהליך בעצמם כך שאת מקבלת עוד נקודות גם בתחום הזה. באשר לרגיעה - זו כבר צריכה להיות בחינה מאד סוביקטיבית שלך. האם את מסוגלת להרגע או שאת טוטאלית בDRIVE שלך - מה שמחזיר אותי לנושא הצוות שאת לוקחת לך. בהצלחה.

 

[פּוֹנְג]

ממממממ... העבודה היא מ סמנכ"ל

האירגון ולא כ סמנכ"ל האירגון. אני מניחה שאם היא הייתה מועמדת להיות סמנכ"לית היא לא הייתה מהססת, למה למי הסמנכ"ל/ית צריכה לתת דין וחשבון על איחורים וחיסורים

 

[חגית6]

כל כך מבינה אותך

הייתי במצב הזה כבר כמה פעמים וכל פעם עשיתי את אותה טעות וויתרתי על הקידום "למען הטיפולים", אולי אם לא הייתי מוותרת הייתי גם מתקדמת וגם נקלטת... ממליצה להמשיך בחייך כרגיל ולא "לעצור". בהצלחה!

 

[k o k o p e l i]

לא פשוט...

לפי תיאור הדברים, נראה שקבלת הצעה מהסמנכ"ל אבל עדיין לא נפגשת עם המנהל עצמו. נכון? האם את כבר מחוייבת לתת תשובה או שתהיה פגישה מוקדמת עם המנהל הישיר (מה שנשמע לי סביר). כי אם כן, תוכלי "ללמוד" את המנהל החדש, להתרשם ממנו, לנסות לדלות ממנו את סדרי העדיפויות או להבין את ציפיותיו ממך, וככה יהיה יותר קל. בכל מקרה, כמו שזה נשמע לי , מקומך בטוח, וקשה לי להאמין שמנהל חדש יערים קשיים מיוחדים (למרות שבהתחלה מן הסתם תצטרכי להוכיח את עצמך ולהגיע לאיזשהו קו משווה). מותר לשאול כמה זמן את עוברת טיפולים? האם יודעים מה הבעיה? מה נטיית הלב שלך לגבי התפקיד? והכי חשוב - בהצלחה !

 

[פשושית מהמרכז]

אני אספר לך כי

אני בת 40 נשואה 12 שנה ומתוך 12 שנה עברתי רק 17 הפריות עבדתי במשרד שבו הכנתי 500 תלושי שכר והיה לי לחץ אטומי.מיכוון שאהבתי את העבודה והחבר'ה הייתי עושה אולי 2 הפריות בשנה.התחלתי בגיל 28 והזמן עבר בלי להרגיש. הייתי שקועה בעבודה. יותר מאשר בטיפולים. ואת יודעת מה קרה היום אני זקוקה לתרומת ביצית. מיכוון שלפני 12 שנה לא הסבירו לי ולא חשבתי שאיכות הביציות יורד.אם הייתי יודעת יכול להיות שהייתי עושה רגע חושבים ועושה יותר טיפולים בשנה (לא בטוחה שהייתי מצליחה אבל לפחות יודעת שניסתי)כמובן שעזבתי את העבודה. ואני עובדת כיום במקום שבו הבוס יודע שאני עוברת טיפולים אני באה מתי שאני רוצה ויוצאת מתי שרוצה ולוקחת תמיד כמה זמן שרוצה בזמן טיפול. המסר שלי הוא מנסיון תתמקדי קודם כל בטיפולים אין לך מושג איך הזמן רץ והוא רק לרעתנו. שתכנסי להריון בזמן הקרוב מאחלת לך מכל הלב ותלדי. תוכלי להשקיע יותר בעבודה.

 

[שרוןשלעידו]

מילכוד 21

האמת היא שזה מילכוד שרבות מאיתנו ניצבות למולו... גם אני מתלבטת בסוגייה חדשות לבקרים (!) מחד-חייבת לדבוק בשיגרה, למלא חיי בעשייה, להתקדם ולפרוץ קדימה (גם כדי להשכיח), מאידך-כל הריצות, הלחצים, מוסר העבודה הגבוה והאחריות האישית יוצרים פעמים קרובות חוסר נעימות, מתחים ולחצים מיותרים (שכמובן לא רק שלא תורמים...כי אם,בפירוש מעכבים והורסים). בכל אופן, יקירתי... לדעתי אין לכך תשובה אחת נכונה ובטוחה... מה שבטוח הוא שאם תחליטי אכן ללכת על זה...עלייך לשבת עם סמנכל הארגון וליידע אותו בכוונתך להרות ובטיפולים שאת עוברת לשם כך. כך תאפשרי לו לשקול קידומך על אף האילוצים (!),ובדרך זו לא רק שתנהגי בהגינות כלפיו, אלא שתסירי מעצמך הרבה לחצים מיותרים בדרך אל המטרה החשובה ביותר(!) וארוכת הטוח. לצערי, תקופת הפוריות שלנו קצרה יחסית וברת חלוף...קריירה אפשר גם בגיל 80 (ראי דוגמת שמעון פרס שהולך ומשתבח עם השנים. סליחה שהארכתי, פשוט הייתי חייבת להגיב ולהזכיר אגב כך לעצמי את הדברים! מאחלת לך בהצלחה! שרוןשלעידו

 

[זקיקית]

למה לא לספר לבוס?

אני עצמי סיפרתי לבוס שלי, שבלי שום קשר הוא אדם מדהים ובעצמו סיפר לי שהוא ואשתו עברו הזרעות, כך שהצורך שלי בבדיקות והעדרויות במסגרת הטיפולים מסודר! חוצמזה, יש חוק בעניין, והוא מפורט גם בספר "פוריות מאלף ועד טף". וכך קובע החוק (ציטוט מתוך הספר): עובדת העוברת טיפול הפריה חוץ גופית רשאית להיעדר מעבודתה, אם אישר בכתב הרופא המטפל כי הטיפול מחייב זאת, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש. דין היעדרות זו הוא כדין היעדרות מפאת מחלה (הוראה זו חלה גם על עובד שעובר טיפולי פוריות עם בת זוגו). תקופת ההיעדרות של העובדת לא תעלה בכל סדרת טיפול על המפורט להלן, ובלבד שלא יהיו יותר מארבע סדרות טיפול בשנה: במקום עבודה שבו נהוג שבוע עבודה של 5 ימים - 16 יום במקום עבודה שבו נהוג שבוע עבודה של 5 ימים - 20 יום תקופת ההיעדרות של העובד לא תעלה על 12 יום בשנה. החוק גם אוסר לפטר עובדים העוברים טיפולי פוריות: אין לפטר עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית, או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות לקראת ילדם הראשון או השני, בימי היעדרם מהעבודה או במשך 150 ימים שלאחר תום ימי היעדרות אלהף אלא בהיתר שר העבודה והרווחה.

 

[גוליגל]

אני לא כ"כ בעד לספר לבוס

חוק יבש הוא בסך הכל מה שהוא - חוק יבש. זה שיודעים שאת בטיפולים יכול לגרום להם להתייחס אחרת, לא לשקול אותך לקידום, ועוד מלא דברים. אז צריך לתת לך להיעדר - אבל זה רק חלק קטן מהתמונה. והרי אלמלא הטיפולים, אני חושבת שהרוב לא היו מספרות לבוס על תכניות להכנס להריון. אולי זה לא במקום שאני מתערבת בשרשור הזה, אבל רציתי להגיד - לפני כמה חודשים גם אני קיבלתי הצעת קידום משמעותית, ואמרתי כן למרות הטיפולים - ובדיוק בטיפול הזה נקלטתי. אני לא חושבת שהיו מציעים לי את התפקיד אם היו יודעים על תכניותי. אבל - אם לא הייתי נקלטת, אני חושבת בדיעבד, אחרי כמה חודשים בתפקיד, שהיה לי קשה למצוא זמן לטיפולים בתוך העבודה הרבה יותר. בכל מקרה אמרתי כן מתוך תחושה עמוקה שלא צריך להקדיש את כל החיים לטיפולים, ושזו לא הזדמנות שתחזור. אלה שיקולים מאוד אישיים לכל אחת (ולבן זוגה...). רק רציתי לשתף במקרה שלי.

 

[הוג]

הייתי חושבת פעמיים

הייתי בתפקידים בכירים ותמיד דחיתי את הטיפולים כי העבודה דרשה. היום כבר עברו 4 שנים של התברברויות שבהן אולי יכולתי לחבוק ילד. נראה לי שמישהי פה צדקה, קריירה אפשר לעשות בכל גיל - ילד לא. אני עדיין עובדת בתפקידים בכירים אבל מסרבת לנסיעות שזה מתנגש בטיפולים ואם זה מה שימנע ממני את הקידום אז ממש לא אכפת לי.

 

[אמאשלהם]

באופן מפתיע גם אני הייתי מאד מתלבטת

אני מסכימה עם הוג ושאר הבנות - אני כבר 4 שנים מתמהמהת אם התחלת נסיונות רציניים מה שגרם לי להתחיל רק במאי 2003, אם לא הייתי כל כך שקועה בעבודה ובהצלחה המקצועית הייתי מצליחה הרבה קודם ואין לי ספק שהביציות שלי היו הרבה יותר חביבות.... וכן היום אפילו אני אחרי שסיפרתי והסברתי במשרד אומרת לא לנסיעות ומוותרת כי סדר העדיפויות של ילד ברור לי, וכן גם אני בתפקיד בכיר ואפילו קודמתי...ואם לא מספיק אז זה באמת כרגע לא מעניין אותי - ומי שמכיר אותי המום.

 

[אמאשלהם]

מצליחה=מתחילה

 

[blessed]

זו באמת דילמה

אני מאוד מבינה את ההתלבטות, אני עובדת כבר כמה שנים במקום העבודה הנוכחי שלי ופה כבר הוכחתי את עצמי, סומכים עלי ואף אחד לא בודק מתי אני באה או הולכת. למרות זאת, די נמאס לי והתחלתי לחפש מקום חדש אבל עכשיו כשאני יודעת שאנחנו עולים ל"כיתה הטיפולית" החלטתי שזה הזמן המתאים בשבילי לחפש עבודה. במצב הנוכחי עדיף לי להישאר במקום בו יש לי מקסימום גמישות. לא מתאים לי כרגע לחץ של מקום עבודה חדש, אפילו שאני מבינה שזה יפגע לי בקריירה בסופו של דבר. זו ההחלטה האישית שלי וכמובן שזה לא אומר שזו ההחלטה המתאימה לכל אחת. תחשבי האם את חושבת שתוכלי להתמודד עם הלחצים של התפקיד החדש ומאידך איך תחיי עם התחושה שפיספסת תפקיד טוב. מה שלא תחליטי, שיהיה בהצלחה!

 

[blessed]

התכוונתי "החלטתי שזה לא הזמן המתאים