עבודה וזוגיות

[בופיק]

תודה יוסף יקרי..

אני אנסה לראות את החיובי ואני יודעת שליד הילדים וגם הילדה הספציפית הזאת אני ישחק אותה עסקים כרגיל, אני יודעת להפריד ולהיות מקצועית שצריך, למרות שעכשיו אני מרגישה תיסכול... אולי בגלל שהמצב באופן כללי לא ממש טוב והכל נופל עלי באותו הזמן וכל זבוב נראה לי כמו איזה פיל... צועקת על עצמי להיכנס לפרופורציה ומהר אני עובדת איתם רק פעם אחת בשבוע.. שאר הפעמים אני בבית ספר אחרים.. יש לי עוד 4 בתי ספר, אבל משום מה הילדים הספציפים האלו הכי חדרו לי ללב.. בכל מקרה תודה על התגובה.. כמו תמיד אתה מעלה לי חיוך ענק... וכמובן נותן לי לכיוון חשיבה קצת אחר, קצת יותר רגוע, קצת יותר פרופורציונאלי.... שלך בופיק

 

[yosef 30]

תמיד שמח להעלות חיוך

בופיק נשמה. מדוע את כלכך מתייסרת בקשר הזה

נשמע שממש לא פשוט לך, אז מה בכל זאת גורם לך לרצות להמשיך להישאר שם (אני שואל מתוך מקום של התעניינות ולא ביקורתיות - איך אמרת הבעיה היא במעביר המסר לא במקבל.... משהו כזה נכון

). נשמע לי ש...... לא יודע איך להגדיר, מין...קושי להחליט ואני מנסה להבין מהיכן בא הקושי. אני מאוד מקווה שזה בסדר שאני שואל את זה. את כמובן לא חייבת לענות. משהו לא מסתדר לי

יוסף.

 

[בופיק]

עבודה וזוגיות

האם אפשר לשלב? האם בני זוג יכולים לעבוד באותה עבודה? באותו מקום? איפה המקום של כל אחד? איפה המקום שלי להתפרק מהזוגיות? איפה המקום שלי להתפרק מהעובדה? האם כדאי להשאיר את החברות והזוגיות מחוץ לתחום העבודה והפרנסה? האם לאחד בין סביבת עבודה לחיים הפרטים? ואם להסתכן בכך שיכול להיות שהקשר הרומנטי יסתיים, ואז מה? רואים אחד את השני כל פעם? הכל כבר הופך לסלט אחד גדול ..... בופיק

 

[בופיק]

מקווה שאצליח לעשות לך קצת סדר...

קודם כל אתה צודק... תמיד הבעיה היא אצל מעביר המסר אבל הבנתי אותך ולא לקחתי את זה כביקורת... אני מיוסרת עם עצמי,אני מרגישה שמרוב רצון לשלוט בהכל אני כבר מאבד את הכל, שהתחייבת ליותר מייד עבודות, שלקחתי יותר מיידי קורסים וכל זה פוגע בחיים הזוגים שלי... אני רוצה אותה נורא, אני אוהבת אותה המון, היא הצליחה לגרום לי להרגיש... להרגיש דברים בפנים עמוק בלב....מרוב שאני מנסה לשלוט בכל התחומים האלה אני עושה הפרדות מאוד ברורות... כשאני בעבודה אני בעבודה, כשאני בלימודים אני אני לימודים וכשאני בזוגיות אז בזוגיות, והיא מרגישה שכשאני לא איתה אז אני לא שם, והיא צודקת כי אני כל כך מרוכזת במה שיש לי לעשות שאפילו בהפסקות בין הדברים אני אפילו לא מכניסה אותה. כאילו שאובה לתוך הקרירה שלי... בנוסף לכל זה קשה לי עם העולם הגאה... קשה לי לקבל את זה על עצמי. קשה לי לאבד את הסטריטיות והבלבול שלי יוצר בלבול בקשר כי אז היא מרגישה לא בטוחה. כאילו שאני לא בטוחה שאני רוצה אותה, אבל אני רוצה אותה מאוד, למרות שקשה לי לראות זוגיות של מעבר דירה, ילדים חתונה וכו.. אני פשוט אוהבת אותה. נקודה!!!! הקשר שלי למשפחה שלי היא מאוד הדוק ואני מרגישה שהסוד הזה יוצר אצלי ריחוק מהאנשים שכל כך חשובים לי... אתה יכול לשאול הכל... אולי מתוך השאלות האלה והתגובות אני אצליח לסדר לעצמי בראש את כל מה שקורה... אני מרגישה שאני פשוט שופכת משפטים של קשורים אחד לשני מרוב שהכל עולה לי בום.. חושבת על א' ואז קופץ ב' תודה בופיק

 

[yosef 30]

היי נשמה ייקרה

את יודעת לעשות סדר

). אני יכול לומר לך שאני מאוד אבל מאוד מבין אותך. מכיר את העומס של העבודה הרבה ובמיוחד שזה בכל מיני מקומות ולא במקום אחד, ולכל מקום אופי אחר וצריך להתאים את עצמנו למקום או לערוך הכנה פנימית לפני שמגיעים, וזה אכן לוקח זמן. נשמע שאת מאוד מאוד עסוקה וגם עייפה ולכן לא מוצאת את האנרגיה והזמן להקדיש גם למקום אחר. אני גם מתחבר לבת זוג שלך ולהרגשה שלה, והיא אכן דוברת את האמת שלה. את לא שם בשבילה, ואני מתאר לעצמי שגם זה מבלבל אותה ומערער אותה.(מעורר בה הרבה שאלות לגבי עצמה ומקומה בקשר). אני יודע שכרגע מאוד חשוב לך התעסוקה וההתפתחות האישית שלך ואת לא רוצה להרגיש שאת מפסידה משהו שחשוב לך. מצד אחד זה דיי ברור שכנראה ברחת למקום של להיות עסוקה בשביל לא להתמודד עם הדברים שעולים כרגע, אפילו אם זה בתת מודע הבריחה שלך. והנה החיים מלמדים אותנו כל פעם מחדש שאין דרכי קיצור לשום דבר, ולא משנה כמה שנלך במעגלים, מה שנצטרך ללמוד אנחנו נלמד. במודע או בעקיפין, זה יבוא. מה שאני עשיתי זה הורדתי משעות העבודה שהם גם ככה מטורפות. אמרתי לעצמי שדיי לעבוד עד מאוחר מהבוקר עד הלילה, אני מקבל פחות מטופלים. ומשאיר לעצמי את הזמן להנות גם מדברים אחרים. שנה שעברה לקחתי בלימודים רק קורס אחד כי ידעתי שאני לא מוכן לוותר על טיפולים בקליניקה. השנה לקחתי יותר קורסים, התחלתי ללמד, ואני לוקח פחות בבית. כי אני צריך את זה בשביל עצמי. אני מקווה שגם את תלמדי לתת לעצמך איכות חיים, קצת רוגע ושלווה, גם ככה לא חסר עם מה להתמודד. אז אולי הלימודים ייתארכו טיפה, אבל את תשארי מאוזנת יותר, וזה שווה הכל. הריחוק מהמשפחה גם הוא מוכר, עוד כשהייתי בארון כאילו פחדתי להיות קרוב מאוד כי אחרת יגלו עלי, היום כשאני מסתכל אחרוה אני מבין שהם לא היו צריכים לגלות הם כבר יידעו ממזמן רק חיכו שאני אהיה בשל לצאת מהארון.

זה כאילו אין מה לספר להם, הגילוי שבהבנת המיניות שלי היה כמעט כל עולמי, רק בזה התעסקתי רוצה או לא רוצה, מה יגידו, איך יגיבו, מה יהיה, והמוח לא הפסיק לעבוד. והיום מבין שמרוב שהייתי עסוק במחשבות של עצמי בתוך תוכי לא הייתי פנוי לראות אף אחד. כי זה מאוד העסיק אותי. בדיוק כמו שאת עסוקה היום - רק בדברים אחרים. ואני רואה את זה כאותו משקל בין שתיי הדוגמאות - מה שנקרא "אותה גברת בשינוי אדרת". מה את אומרת? יוסף.

 

[בופיק]

אני אומרת ש...

כן העומס בהחלט לא פשוט ועם כל קבוצת ילדים שאני מאמנת או מלמדת אני צריכה להיות מישהי אחרת ולתת משהו אחר מתוכי וזה הכן לוקח ממני הרבה מאוד אנרגיות וזמן. הבת זוג שלי דוברת אמת לחלוטין אני מאוד מבינה אותה, אני יודעת שהיא מעורערת וקשה לי לראות את זה ולדעת שזה בגללי, אבל לא יודעת איך לצאת מהמעגל שנכנסתי אליו.. כל קבוצת ילדים שלקחתי זה התחייבות, לא רק אל המוסד שדרכו אני עובדת, אלא התחייבות אל הילדים האלה, אל הלב שלהם... אני כאילו אומרת לעצמי שעוד חצי שנה כמעט הם יוצאים לחופש גדול ואז ירד הלחץ ירדו המטלות והכל יהיה יותר רגוע... חלק מההתחיבויות שלי זה בגלל שאני נורא רוצה לצאת בסוף התואר עם ניסיון תעסוקתי טוב ויחד עם זאת אני יודעת שחלק מזה זה בגלל שברחתי לשם, כי שם לא חושבים, לא מתלבטים, שם עובדים! וכנראה שאי אפשר לברוח מזה.. זה מגיע אפילו בסיבוב בלי ששמים לב... ואני יודעת יותר מכל שאני רוצה אותה איתי במסע הזה שאני עוברת עם עצמי, בהתלבטות הזאת.. בקושי הזה... אני אוהבת אותה.. ואם אתה שואל אותי, אז המשפחה שלי יודעת, לפחות אמא שלי שבטח גם דיברה עם אחותי... אני מרגישה שהם יודעים... אולי בגלל הערות שלהם על חבר וכו.. אולי בגלל שבאמת אני יותר סוגרה מולם והם רואים שאני מתרחקת. תודה יוסף, אני מרגישה שכשאני כותבת כאן אני מוציא הרבה וזה משחרר לי את מה שתקוע לי שם בגרון.. בופיק

 

[זקנת השבט1]

אפשרי אבל מסובך מאד

הכרתי מספר רב של זוגות שעובדים יחד שנים, אבל וזה אבל גדול מאד... ישנם הרבה מאד משתנים שצריך לקחת בחשבון. קודם כל האישיות של שני בני/בנות הזוג. האם הם מסוגלים לשים גבולות ולהפריד בין הבית והעבודה, וזה בכלל לא פשוט. קשה לנטרל מריבה למשל שארעה בבית ברגע שנכנסים למקום העבודה. קשה גם להשאיר בעיות, או אפילו סתם ארועים שקרו בעבודה, ולא להביא אותם הביתה. ומה קורה כשרוצים לדבר, לספר, לשתף במה שקורה בתחום אחד כשנמצאים בשני? אין לי לזה תשובות. דבר חשוב אחר, על מה מדובר בדיוק כשאומרים עבודה. האם זה עסק פרטי משותף לשני בני הזוג? אם שניהם עובדים כשכירים במקום עבודה משותף, האם זה באותה מחלקה או לא? האם יש ביניהם קשר עבודה במהלך היום, או שהם רק נמצאים פיזית באותו מקום? ואולי חשוב מכל, האם יש יחסי עובד מעביד ביניהם? בופיק, ניסיתי לתת תשובות, אבל יש לי יותר שאלות מתשובות. בגדול, הזוגות שאני הכרתי היו בעלי עסק עצמאי משותף, במשך היום כל אחד עבד במחלקה אחרת, ולמרות שהיה קשר ביניהם, הוא לא היה רציף. היו כאלה שעבורם להביא את העבודה הביתה היה טאבו, ואיסור בל יעבור ואחרים שלא ראו כל בעיה הזה. פרידה של שני בני הזוג, אכן הופכת את הכל לסלט גדול, קשה מאד להמנע מזה. אני באופן אישי הייתי מעדיפה שלא לעבוד עם בן הזוג. בופיק, אני לא יודעת אם זה משהו שאת עוברת, או רק העלית נושא לדיון, אבל זה נושא שמדבר אלי, מזכיר לי קצת מחקר שעשיתי פעם, על תהליך קבלת החלטה במקרה שלשני בני הזוג יש קריירה ואחד מהם מקבל הצעה לעבור לעבוד בחו"ל.

 

[בופיק]

נשמע מחקר מאוד מעניין

מה יצאו התשבות? מה המסקנות של המחקר? אולי תספרי עליו קצת.... כן, אלו דברים שאני עוברת... הבלבול עוטף אותי בתקופה האחרונה מכל הכיוונים ובכל התחומים בחיים שלי... אני מרגישה שאני רוצה לעצור את הכל, לקחת חופשה של לא יודעת כמה זמן ולחזור כשיהיה לי תשובות ... אבל אני חייבת לתת גז, זאת תקופת המבחנים שלי... לעבודה אני מחוייבת ככה שאי אפשר לעצור ולהגיד דיי... לא עושה חצי תהליך ובחיים האישיים בכלל אין מה לדבר שם יש שקשוקה לא רק סלט.... תודה על התגובה... וכמובן על היחס שלך בופיק

 

[זקנת השבט1]

נשמע שאת עוברת תקופה מאד לא פשוטה

וזה בלשון המעטה. קל מאד לתת עצות כמו, תנסי למדר בין הדברים, להתרכז כרגע בבחינות, שזו לבטח תקופה קצרה יחסית של מספר שבועות, ולאחר מכן לקחת רוורס, לעצור, לחשוב, להתבונן פנימה, ולנסות להבין איך את מרגישה, איפה את נמצאת, ולאן את רוצה להגיע, גם בעבודה וגם בחיים האישיים, ואם הבנתי נכון הם די מתערבבים. לבצע את העצות האלה, הו, כאן זה הופך לקשה....קשה מאד, שכל מה שאת רוצה זה להעלם קצת. אם זה יעזור, קבלי

גדול ממני. אם הייתי יכולה לעזור יותר הייתי עוזרת. לגבי המחקר שעשיתי, הוא התחיל משני זוגות, האחד מהנדס אלקטרוניקה ואישתו עו"ד עצמאית, הוא קיבל הצעה מאד מפתה לעבודה בחו"ל וויתר עליה בגלל הקריירה של אישתו. הזוג השני, היא רופאה והוא טייס בחיל האוויר, היא קיבלה הצעה מפתה להתמחות בחו"ל והוא הפר חוזה על מנת לנסוע איתה. המקום היחיד שאיפשר לי לבצע את המחקר היה או"נ ת"א. המרצים יוצאים לשנת שבתון אחת למספר שנים, ומכל מיני סיבות מחוייבים לנסוע בתקופה הזאת לחו"ל. המחקר כלל רק זוגות הטרוסקסואלים, למרות שפניתי גם לזוגות הומואים ולסביות, ולמרות שהבהרתי להם שזה ממש לא משנה, הם סרבו להשתתף במחקר. התוצאות היו מאד מורכבות (בסה"כ התיזה שלי כללה כ-200 עמודים), אבל בגדול, גברים (מרצים) ויתרו פחות על הנסיעה לחו"ל ופחות התחשבו בקריירה של האישה. הנשים (מרצות) הסכימו יותר לפגיעה בקריירה שלהן כתוצאה מויתור על הנסיעה לחו"ל רק על מנת שהקריירה של הבעלים שלהן לא תיפגע. חשוב לציין שהמחקר נערך ב - 1988, אני מקווה....מאד מקווה שאם המחקר היה נערך היום, התוצאות היו שונות. אני מקווה שהיתה לך סבלנות לקרוא את הכל. אם הצלחתי להסיח את דעתך למספר דקות מהסלט והשקשוקה שבהם את נמצאת, דייני.

 

[בופיק]

הצלחת להסיח את דעתי למספר שניות

תודה רבה על התגובה... ויש לך השערות למה התוצאות יצאו כמו שיצאו? אולי בגלל שנשים בעיקרון מרוויחות פחות מגברים, ולכן הן מעדיפות שהקרירה של בעליהן לא תיפגע ...הן מעדיפות להישאר יציבות כללית ... מאשר להתפתח בעצמן... אלו כמובן השערות שלי, אבל יכול להיות שאני טועה... אני מבינה שקשה לתת עצות... כל מקרה לגופו... אבל נחמד לשמוע מה אנשים אחרים חושבים, מה הם היו עושים במקרים כאלה ואחרים... יש לי בעיה... אני בן אדם מאוד סגור, מאוד דואג לספייס שלו, למרחב שלו.. קשה לי להרגיש שמישהו ואפילו הקרוב ביותר לוקח לי חלק מהמרחב הזה.... אני מבינה שבקשר צריך להתפשר, וצריך לתת מעצמך ואתה כן משתף יותר והכל טוב ויפה... אבל לאחרונה אני מרגישה שבשני מקומות שפעם היו כביכול המקומות שבהם אני מתפרקת... בהם אני לבד, בהם זה רק אני והאנשים שאני עמיתה איתם או עובדת או הילדים שאני עובדת איתם כבר לא ממש רק שלי... וזה קשה לי נורא... אני אוהבת את הזוגיות שלי, אבל יש קצת בעיות לאחרונה... וגם אני לא אוהבת לערבב עבודה וזוגיות ונוצר מכורח הנסיבות מצב שהיא מתחילה לעבוד בתקופה הקרובה עד להודעה חדשה במקום שגם אני עושה את העבודה שלי... אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה... אבל זה קשה מרגיש לי שאפילו שם עם הילדים אני לא יכולה להיות רק אני... והחיבוק והתגובה כמובן מעודד ותמיד עושה טוב... בופיק

 

[זקנת השבט1]

../images/Emo140.gif

יכול להיות שאת צודקת בהשערות שלך. אני חושבת שהתוצאות שיקפו יותר התנייה או חינוך שהקריירה של הגבר חשובה יותר. או נכונות להתפשר ולוותר על הקידום שלהן. למרות שהתוצאות היו מובהקות, ההפרשים לא היו מאד מאד גדולים, ולכן אני משערת שזה תהליך והיום נשים פחות מוכנות להתפשר על הקידום שלהן. אבל זו רק השערה. ולעניינך, אני כל כך מבינה אותך בקשר לצורך (אפילו לא רצון, אלא ממש צורך) במרחב משלך, בהפרדה בין הזוגיות לעבודה. לכן אמרתי קודם שאני מעדיפה הפרדה. אתן תעבודנה באותו מקום עבודה ? או שהעבודה עצמה תעשה בצמידות? "בתקופה הקרובה" הכוונה לשבועות? חודשים? או זמן ארוך יותר? ישנה איזו שהיא אפשרות שאחת מכן תעבור למקום אחר? זה כדאי בכלל? אם זה לתקופה מוגבלת, וכל אחת תעשה את העבודה שלה בנפרד, אולי תוכלי ליצור איזה שהוא מרחק פיזי שבו לא תפגשנה במהלך העבודה, שכל אחת תעבוד בחדר אחר. אני רק מנחשת כאן כי אני לא יודעת את כל הפרטים. אם אתן חייבות לעבוד יחד, תנסי, עם כל הקושי למצוא איזו שהיא נקודה חיובית בעבודה המשותפת. להתחיל לעבוד יחד עם אנרגיות חיוביות, עם רצון לעבור את התקופה הזאת בצורה מוצלחת, שאולי בסופו של דבר תחזק את הזוגיות שלכן. בופיק, המון המון הצלחה בבחינות, בעבודה ובזוגיות. לפעמים הארוחה הטעימה ביותר נולדת מסלט ושקשוקה, אז תהיה אופטימית. אם את רוצה לדבר, אני כאן

 

[בופיק]

תודה על התגובה החמה...

בקשר למחקר, יתכן וזה נכון, עיניין של חינוך של תרבות, ולכן אני חושבת ומסכימה איתך שיתכן שהיום התוצאות היו אחרת.. אבל כמו שאמרת הכל זה השערה.. ולבעיה שלי אם אפשר להגדיר את זה כבעיה.. יש לי צורך במרחב כמו כל אדם ולפעמיים נראה לי שאפילו יותר.. בעיקרון זה פרוייקט, שאני קיבלתי בהתחלה שלו להיות עוזרת למורה וללמד בכיתה שלמה של ילדים והיא קיבלת לחנוך ילדה ספציפית מהכיתה שלי, אבל אחרי הצהריים.. יצא מצב שהיו בעיות בבית ואני אצעתי לה כפיתרון שתבוא לחנוך את הילדה בכיתה שלה, במקום שיהוו בטחון לילדה וגם לה.. אבל ביקשתי שזה לא יהיה ביום שאני באה.. הצעתי את זה כי אני באמת רוצה בטובת הילדה וגם בטובתה של החברה שלי שמאוד סבלה בבית של אותה ילדה... ניסו לשבץ אותה ביום אחר משלי, אבל מסיבות כאלה ואחרות היא תהיה תעבוד ביום שלי.. אני יודעת שזה לא אמור להפריע לי, אבל לא יודעת אני קנאית לילדים האלה.. אני אוהבת אותם נורא, אני מרגישה אני, מרגישה רחוקה מהצרות לידם, מרגישה רחוקה מכל הבלבול של הזוגיות שלי מהבלבול של המיניות שלי...הם ממלאים אותי באושר ומרחקים אותי לרגע מעולם האמיתי.. מרגישה איתם שאני בעולם הילדים, בעולם אחר.. טוב יותר... ופתאום שהיא סיפרה לי שהיא באה ליום שלי אני מרגישה שהיא כאילו חודרת לי למקום שהיה רק שלי... כרגע זה לתקופה של חודש ניסיון ואני לא יודעת מה יהיה אחר כך, היא אמרה שהיא תנסה להזיז את זה יום כי יודעת שזה מפריע לי במיוחד לאור מצב הזוגיות שלנו...שהוא לא כל כך ברור... מצד אחד מרגישה אשמה, שאני דורשת ממנה דבר כזה מצד שני המקום שלי שם חשוב לי, חשוב לי כל כך שאפילו וויתרתי על תפקיד מאוד נחשב עם הרבה יותר כסף ומעמד בשביל להישאר עם הילדים האלו... אולי זה סתם מעין הקש ששבר את גב הגמל כי אני מרגישה שנעלמת לי הפרטיות נעלם לי המקום שלי... בכל מקרה תודה על התגובה.. וכמובן על התמיכה שמאוד חשוב לי בזמן הזה... בופיק

 

[גיי40 גברי]

שאלה טובה גם לזוגות גאים וגם לסטרייטים

זה תלוי הרבה באופי של הזוג. ובנוסף לכך: אם פותחים עסק ביחד, נראה לי שעבודת צוות בפרוייקט המשותף יחזקו את הקשר. אבל לעבוד יחד אצל מעסיק, נראה לי שעדיף שלא. ובאשר לאפשרות שהקשר יסתיים, אי אפשר לעשות ביטוח לכל האפשרויות. אילו הם החיים, בופיק חביבה, לוקחים סיכונים

 

[א י ת י ו ש]

אני מסכים עם פורטי

אפשר לתת עיצות מפה עד מחר אבל תכלס מה שקובע זה הניסיון שלך, ומה שמרגיש לך נכון. אני לא בעד ששני בני זוג יעבדו תחת אותו מעסיק כי זה להכנס אחד בספייס של השני, מצד שני גם לפתוח עסק ביחד זה לא קל. לא יודע..צריך לנסות אני חושב.

 

[בופיק]

תודה איתיוש...

כמו שכתבתי לפורטי... או יותר נכון פורטי כתב לי צריך לנסות לקחת סיכונים אני ממש מסכימה... קשה לעשות את זה לפעמיים אבל זה כנראה בלתי נמנע וממש הכרחי.... ערב טוב בופיק

 

[בופיק]

סיכונים

אין ספק שזה תלוי מאוד בזוגיות ובזוג עצמו... תמיד הדברים עם פר מקרה פר סיטואציה... ולוקחים בחשבון משתנים כאלה ואחרים. אתה בהחלט צודק... צריך לקחת סיכונים.. יכול להיות שתרוויח את כל הקופה ואז תהיה מאושר ויכול להיות שתפסיד הכל.. אלא החיים... ותודה פורטי על התגובה.. אני אוהבת להקשיב לעצות שלך ולניסיון שלך... בופיק

 

[סקיוקר]

אני בהחלט מסכים איתך

 

[JamesNox]

הממממ... אני נגד.

אני והאקס שלי עבדנו באותו מקום (עסק פרטי שגם גרנו בו). בשנים הראשונות זה היה נפלא. כשהכל התחיל להתפרק זה היה רע מאד. רע שלא היה לי (או לו) את "המקום שלי" כמו שהגדרת את זה. שהיינו 24 שעות ביממה ביחד. וכשהכל נגמר נשארתי בלי זוגיות, בלי בית ובלי עבודה.

 

[starlit]

נ ג ד

זה נשמע כמו חלום מתוק להיות עם מישהו שאנחנו אוהבים - כל הזמן יחד. יחד בבית יחד בבילויים יחד בעבודה. אפילו חלקת קבר נקנה לנו יחד...

אני יכול להעיד על עצמי שהרבה פעמים קורה לי שבא לי לברוח מהעבודה, לא פעם נמאס לי לראות את האנשים שם (ורובם דווקא נחמדים מאוד). לדמיין שהבן זוג שלי עובד יחד איתי ואני מת לברוח ממנו - זה נשמע רע - לאיזה פינה חמה אני אברח....? ואותו הדבר, גם בקשר זוגי, זכור לי שהיה לי טוב לצאת לעבודה ולחזור הביתה עם טיפת געגוע ולשבת יחד בארוחת ערב ולהחליף חוויות וכו.... גם זוגיות וגם עבודה הם דברים מאוד מורכבים ושילוב של שניהם יחד נראה לי דבר מסובך וקצת בעייתי..... אבל בתור חלום זה כיף.....

 

[sidoni]

נימחק לי כל מה שכככככככתבתי../images/Emo2.gif