כשחמורים נוערים, המוזות מחשבות מע"מ
איזה פיוט, איזו דקות, כמה תחכום והרמוניה. עולם ומלואו מגולם במלה אחת, שמקפלת לתוכה משפט שלם. שילוב מושלם של , התרסה, מחאה, ותחינה קריאה נואשת לעזרה ואהבה. מלה שהיא שיר. ליריקה מינימליסטית. אי אפשר שלא להעריץ את החמור על יכולותיו הורבליות המופלאות. סתמותפה, הוא כתב. הפורום עצר נשימתו והעולם עצר מלכת. ולסיום, הרשו לי לחתום את הפוסט הזה בנימה אישי, לחמור הנערץ: תגיד, גולם, מתי מועד ההתייחדות הבא שלנו?
