סתם...
אני לא רושמת את זה כדאי לקבל תמיכה או תגובות בנוסח "יהיה בסדר". אולי פשוט כי אני לא מאמינה שמישהו יכול לדעת. בגלל שזו סתם אמרה, שלא מבוססת על כלום. הרי אתה לא באמת יכול להגיד שיהיה בסדר, אתה לא אלוהים ואתה גם לא מנבא עתידות. כבר שנה שאני מסתובבת ככה, תחושת ריקנות אופפת אותי, מצאתי את החצי השני שלי במידה מסויימת - הריקנות. באופן אירוני מצאתי אותה בדיוק כשאיבדתי את החצי השני השלי, או יותר נכון מה שחשבתי שהיה החצי השני השלי. הסול מייט הזה שכולם מדברים עליו. פעם כשעוד התחילו איתי די הרבה הייתה לי את הפריווילגיה לשלול ולפסול ולהיות מלאת אגו ובאותה נשימה לבכות שאני לא מוצאת אף אחד. היום הכל סתם... סתם אני מתנשקת במועדון עם אחד שלא טורח אפילו להתקשר למחרת, סתם יוצאת לדייט עם מישהו שבימים טובים יותר לא הייתי חושבת עליו אפילו, סתם בשביל להראות שיש לי קצת, טיפ-טיפה חיי אהבה. כי לכולם יש. האמת היא שכבר שנה אין לי. ואני בת 20. זה לא אמור להיות הגיל לאהבה?
אני לא רושמת את זה כדאי לקבל תמיכה או תגובות בנוסח "יהיה בסדר". אולי פשוט כי אני לא מאמינה שמישהו יכול לדעת. בגלל שזו סתם אמרה, שלא מבוססת על כלום. הרי אתה לא באמת יכול להגיד שיהיה בסדר, אתה לא אלוהים ואתה גם לא מנבא עתידות. כבר שנה שאני מסתובבת ככה, תחושת ריקנות אופפת אותי, מצאתי את החצי השני שלי במידה מסויימת - הריקנות. באופן אירוני מצאתי אותה בדיוק כשאיבדתי את החצי השני השלי, או יותר נכון מה שחשבתי שהיה החצי השני השלי. הסול מייט הזה שכולם מדברים עליו. פעם כשעוד התחילו איתי די הרבה הייתה לי את הפריווילגיה לשלול ולפסול ולהיות מלאת אגו ובאותה נשימה לבכות שאני לא מוצאת אף אחד. היום הכל סתם... סתם אני מתנשקת במועדון עם אחד שלא טורח אפילו להתקשר למחרת, סתם יוצאת לדייט עם מישהו שבימים טובים יותר לא הייתי חושבת עליו אפילו, סתם בשביל להראות שיש לי קצת, טיפ-טיפה חיי אהבה. כי לכולם יש. האמת היא שכבר שנה אין לי. ואני בת 20. זה לא אמור להיות הגיל לאהבה?