סתם
סתם בא לי לשפוך ולשתף... גם אתם מרגישים לפעמים שזה פשוט בלתי אפשרי שלא להחצין את זה שיש לכם צליאק? אני לא רוצה לעשות מזה עניין, אבל יוצא שפשוט אי אפשר להסתיר את זה. בעבודה כבר כמעט כולם יודעים בגלל שחוקרים אותי למה אני מביאה אוכל מהבית ולא קונה כלום, או שמציעים לכבד אותי ואני מסרבת ואז חוקרים אותי למה. אני מרגישה לפעמים כמו נציגת מרכז הסברה של עמותת הצליאק... ובהקשר הזה, אני נמנעת כאמור מלאכול בעבודה כי גם הסלטים בהרכבה עצמית למשל הם בסכנת זיהום משני כי מערבבים כפות והכף של חסה עוברת לפסטה, על המגש שחותכים את הירקות חתכו קודם לחם ובמחבת שמכינים חביתות (שמטוגנות בחמאה ואני לא בטוחה שלא מוסיפים חלב לבלילה), הכינו רוטב שמנת לפסטה ואני לא אתחיל להתקטנן ולבקש שיגידו למטבח שישטפו טוב ויקפידו שזה לא יגע בזה וכו', גם ככה אני מעדיפה להביא מהבית. יום אחד הבאתי לי חביתה וסלט, וכמובן שהתחילה הביקורת מצד קולגה: "לא עדיף כבר לקנות חביתה כאן ושתהיה חמה?" (למה, לחמם במיקרו זה דבר כל כך נוראי?). נתתי לה הסבר ש"לא סיפק אותה", היא שואלת (בהתנשאות כמובן) "אפשר לחשוב" ו"אז את אף פעם לא אוכלת בחוץ?". עניתי לה על זה שהמקום הזה בעייתי ושאני מעדיפה שלא לקחת את הסיכון של להתאשפז כל פעם אחרי שאני אוכלת, וזה לא שזה כזה מסובך להביא אוכל מהבית. הפעם זו הייתה רק מישהי אחת, שבנות אחרות שישבו איתנו דווקא גילו אמפתיה ואמרו שהאוכל שלי נראה מצוין וכל הכבוד לי שאני מבשלת לבד. אני באמת לא מבינה מה כואב לאנשים שאני רוצה לשמור על הבריאות שלי, ומה לעשות שאני לא בריאה כמותם. מה שכן, הבאתי את המאפינס שאפיתי מהמתכון של בן עמי וכיבדתי חברים וקיבלתי הרבה מחמאות. המלעיזות לא היו שם וחבל, הייתי "מראה" להן שלא כל מה שאין בו קמח חיטה הוא בהכרח מגעיל. ולסיום משהו שחשבתי עליו: אנחנו צריכים לנסח "מדריך לצליאקי שאוכל בחוץ", מה צריך להגיד ולשאול בזמן שאוכלים במסעדה, מה צריך להיות מופנה למלצרים ומה למטבח. בזמן האחרון שמעתי יותר מדי סיפורים על אטימות, ונכון שלא כולם כמו המלצריות שאלון נתקל בהן ("אתה לא יכול להפיל עלי את זה שיש לך צליאק") או לימור ("את יכולה לאכול את הפסטה, אין בה אבקת מרק או פירורי לחם"), אבל מה לעשות שבעסק הזה יש הרבה בורים (גם בין השפים), שלפעמים צריך להסביר להם כשיוצאים מנקודת הנחה שאין להם מושג מה זה גלוטן או צליאק (גם לי הציעו פסטה אחרי שהסברתי שאסור לי גלוטן).
סתם בא לי לשפוך ולשתף... גם אתם מרגישים לפעמים שזה פשוט בלתי אפשרי שלא להחצין את זה שיש לכם צליאק? אני לא רוצה לעשות מזה עניין, אבל יוצא שפשוט אי אפשר להסתיר את זה. בעבודה כבר כמעט כולם יודעים בגלל שחוקרים אותי למה אני מביאה אוכל מהבית ולא קונה כלום, או שמציעים לכבד אותי ואני מסרבת ואז חוקרים אותי למה. אני מרגישה לפעמים כמו נציגת מרכז הסברה של עמותת הצליאק... ובהקשר הזה, אני נמנעת כאמור מלאכול בעבודה כי גם הסלטים בהרכבה עצמית למשל הם בסכנת זיהום משני כי מערבבים כפות והכף של חסה עוברת לפסטה, על המגש שחותכים את הירקות חתכו קודם לחם ובמחבת שמכינים חביתות (שמטוגנות בחמאה ואני לא בטוחה שלא מוסיפים חלב לבלילה), הכינו רוטב שמנת לפסטה ואני לא אתחיל להתקטנן ולבקש שיגידו למטבח שישטפו טוב ויקפידו שזה לא יגע בזה וכו', גם ככה אני מעדיפה להביא מהבית. יום אחד הבאתי לי חביתה וסלט, וכמובן שהתחילה הביקורת מצד קולגה: "לא עדיף כבר לקנות חביתה כאן ושתהיה חמה?" (למה, לחמם במיקרו זה דבר כל כך נוראי?). נתתי לה הסבר ש"לא סיפק אותה", היא שואלת (בהתנשאות כמובן) "אפשר לחשוב" ו"אז את אף פעם לא אוכלת בחוץ?". עניתי לה על זה שהמקום הזה בעייתי ושאני מעדיפה שלא לקחת את הסיכון של להתאשפז כל פעם אחרי שאני אוכלת, וזה לא שזה כזה מסובך להביא אוכל מהבית. הפעם זו הייתה רק מישהי אחת, שבנות אחרות שישבו איתנו דווקא גילו אמפתיה ואמרו שהאוכל שלי נראה מצוין וכל הכבוד לי שאני מבשלת לבד. אני באמת לא מבינה מה כואב לאנשים שאני רוצה לשמור על הבריאות שלי, ומה לעשות שאני לא בריאה כמותם. מה שכן, הבאתי את המאפינס שאפיתי מהמתכון של בן עמי וכיבדתי חברים וקיבלתי הרבה מחמאות. המלעיזות לא היו שם וחבל, הייתי "מראה" להן שלא כל מה שאין בו קמח חיטה הוא בהכרח מגעיל. ולסיום משהו שחשבתי עליו: אנחנו צריכים לנסח "מדריך לצליאקי שאוכל בחוץ", מה צריך להגיד ולשאול בזמן שאוכלים במסעדה, מה צריך להיות מופנה למלצרים ומה למטבח. בזמן האחרון שמעתי יותר מדי סיפורים על אטימות, ונכון שלא כולם כמו המלצריות שאלון נתקל בהן ("אתה לא יכול להפיל עלי את זה שיש לך צליאק") או לימור ("את יכולה לאכול את הפסטה, אין בה אבקת מרק או פירורי לחם"), אבל מה לעשות שבעסק הזה יש הרבה בורים (גם בין השפים), שלפעמים צריך להסביר להם כשיוצאים מנקודת הנחה שאין להם מושג מה זה גלוטן או צליאק (גם לי הציעו פסטה אחרי שהסברתי שאסור לי גלוטן).