סתם......................................

[נוגה 1234]

סתם......................................

סתם............ זה לא כזה חשוב.............. כתבתי כאן פעם ראשונה לפני כמה זמן......... כעקרון הכל התחיל מהתקופה של הבגרויות,... שהתחלתי לאכול ארוחה אחת ביום ולהקיא.....ומאז זה החמיר........................ מחר ישלי פגישה עם הפסיכיאטרית............ מה שאומר שהיא תשקול אותי........... ואני כלכך מפחדת כי כל ירידה במשקל זה אומר אשפוז.................... ואני לא רוצה אשפוז,בשום אופן לא. הפסיכיאטרית אמרה שזה חמור ובלה בלה בלה סתם שטויות ואמרה שהיא מפנה אותי למרכז להפרעות אכילה..... והתור לשם זה עוד שבוע,מה שאומר שלפני זה ישלי עוד שתי פגישות עם הפסיכיאטרית,עוד שתי שקילות.... היא אמרה לי ממש להתאמץ,כדי שכשאני אגיע לשם לא ישר ישלחו אותי לאשפוז............... בשבוע האחרון כן ניסיתי לאכול, בעיקר כי היו הרבה פעמים שהרגשתי שאני הולכת להתעלף........... אבל אני מרגישה כלכך שמנה...... ואפילו בחלק מהפעמים הצלחתי לא להקיא אחרי, לא לגרום לעצמי להקיא............. בבצפר יש ימים שאני לומדת עד 6-7 בערב וחברות כבר התחילו לשים לב אמרו לי שרזיתי ובלה בלה בלה.....כשקפאתי בכיתה מהמזגן אמרו לי שזה בגלל שאני רזה מידי......... הייתי חברה אחת ששאלה אותי אם אני אנורקסית. ברור שאמרתי שלא. אני גם באמת לא מגדירה את עצמי ככזאת. אני מרגישה כלכך שמנה............. בחלק מהפעמים שהצלחתי לא להקיא אחרי שאכלתי,המחיר היה שפגעתי בעצמי....חתכתי.. אוף לא משנה אני בטח נשמעת סתם משוגעת.... היום בבצפר בגלל שלמדתי עד שש וחברות אמרו לי בלה בלה בלה שהם לא ראו אותי אוכלת כל היום ולא הצלחתי להתחמק מזה... אז אכלתי.............. ואני כלכך שונאת את עצמי עכשיו.............. אוףף לא משנה בכלל...............

 

[פרפר בתוך אגרוף]

את לא נשמעת משוגעת.

אנחנו כולנו כאן מכירות את המצב הזה, ויודעות שזה לא שגעון.
אבל זו כאן מחלה, ומצוקה מאוד גדולה שלכודים בתוכה.

כל הכבוד על המאמץ לאכול. אני יודעת כמה זה קשה כשמרגישים כל כך נורא עם הגוף ועם האכילה. אבל זה הדבר הנכון לעשות.
אם תגיעי למרכז יעזרו לך לאט לאט להרגיש אחרת לגבי הכל- גם לגבי הגוף שלך וגם לגבי כל השאר.

בנתיים, נשמח שתכתבי לנו ונהיה איתך בדרך

 

[נוגה 1234]

פרפר....................

תודה על התגובה.................
היום,אחרי שאתמול הצלחתי לא להקיא, היום לא יכולתי שלא................ ובשאר היום לא אכלתי ועשיתי ספורט........... וחתכתי................ רציתי שיכאב................
הייתי היום אצל הפסיכיאטרית.. שאמרה שזה בשליטה שלי ובלה בלה בלה... אבל זה לא. אני לא יכולה לעצור את עצמי מלהקיא. לא יכולה לגרום לעצמי לאכול נורמאלי. כל הזמן אני ממשיכה לשמוע דברים שאבא שלי היה אומר לי כשהייתי קטנה-- שהדבר היחיד שאני יודעת לעשות מהר זה לאכול, שאני אוכל כלכך הרבה שאני לא אעבור בדלת,שאני אהיה שמנה כמו נהג משאית. אני שונאת את עצמי. אני משוגעת, פסיכית, בדיוק כמו שהוא אומר. הוא צודק.
בכיתה אני קופאת מכל המזגנים. ואז, היום,חברה אמרה לי שזה כי אני רזה מידי ובלה בלה בלה ושוב הנושא הזה עלה לדיון. שונאת את זה. את הירידה במשקל קישרתי לזה שבקיץ היינו בחו"ל והלכנו מלא. זה התירוץ הכי טוב שהצלחתי למצוא..זה פשוט פתטי.
אמא אמרה לי שכשהיא דיברה עם המחנכת שלי בקשר לשחרור (כדי ללכת לפסיכיאטרית) ,היא אמרה לה שירדתי הרבה במשקל בלה בלה בלה ושזה לא יכול להמשך. לא רוצה שיראו. לא רוצה שאנשים ישימו לב. לא רוצה שכל פעם שיגידו את זה אני אתלבט אם זאת מחמאה או שהם באמת מבינים.......
שונאת לשקר לאנשים...... אבל כשאמא שאלה אותי למה אנלא רוצה לאכול אמרתי שאכלתי......... ועוד ממש המצאתי איפה אכלתי,ומה וכמה עלה.. והיא האמינה. את האוכל שהיא נתנה לי לבצפר זרקתי.. את האוכל שהכינה בבית לא אכלתי.. והמזל היה שיש לי מלא חוגים, אז היא אפילו לא שמה לב...
נמאס לי להרוס את עצמי. כל יום פוגעת, חותכת. רוצה להרגיש תכאב. לא אוכלת. מקיאה. רואה תשיערות נושרות, תמחזור שכבר כמעט הפסיק.......... אבל אני לא מצליחה להפסיק.................. לא משנה.................... סליחה על החפירה..................

 

[פרפר בתוך אגרוף]

את אומרת שנמאס לך,

ובצדק. זה לחיות בסיוט. כולנו כאן יודעות את זה.
מצד שני, את לא מאפשרת לעזור לך.
את לא יכולה לעצור לבד. זה נכון. לא כי את רעה, כי זה קשה עד בלתי אפשרי לצאת מהמעגל הזה בלי עזרה.
לכן צריך לתת לאחרים לעזור לנו-
וזה לא יקרה אם תשקרי לאמא ואם תסתירי מידע.

מה המליצה הפסיכיאטרית להמשך?

 

[נוגה 1234]

היי,
תודה רבה על התגובה................
היום היה לי יום כלכך רע................... אחרי כל ארוחה הקאתי................. גרמתי לעצמי להקיא יותר נכון.............. כל פעם הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה.......... כל פעם שנאתי את עצמי מחדש, על זה שאכלתי (באו אורחים מחו"ל והייתי חייבת להראות כאילו שהכל בסדר וכמה שהכל נהדר............ חייכתי בלי סוף מבחוץ...... וצרחתי ובכיתי מבפנים...) ועל זה שהקאתי.................. ואחרי זה הלכתי לחדר וחתכתי וחתכתי...................... זה הדבר היחיד שעוזר...................
אני מפחדת מללכת למרכז.............. זה בשניידר... והתור ביום רביעי.... אבל הפסיכיאטרית אמרה שיש מצב שאני אגיע לשם, ויגידו שאני לא מתאימה למסגרת מרפאתית..... ויפנו לאשפוז............. לא רוצה להגיע לאשפוז, בשום מצב שהוא....................... כי ככה.......... כן, קשה לי, נורא.......... כל יום בקושי אוכלת,מקיאה, חותכת, בוכה............. אבל גם אז ישלי תדברים שנותנים לי כוח, כמו האמנות והמוזיקה, ואז, אפילו לשעה שעה וחצי ככה, המוזיקה, והאמנות-- זה כל מה שאני חושבת עליו... לא על אוכל ולא על כמה שאני שונאת את עצמי..... והזמן עובר כלכך מהר..... ואם זה אומר אשפוז זה אומר להפסיק את כל הדברים הטובים... ועוד להתרכז רק ברעים.. בלי בצפר.. בלי חברים.. בלי חיים..... וזה מפחיד אותי,שבכלל קיימת אופצייה כזאת..............
-סליחה על החפירה-

 

[2b mind]

אולי זה אומר

שלאיזה תקופה תהיי בלי החברים שלך, בלי בית הספר שלך, בלי החיים הספצים שיש לך עכשיו.
אבל זה עשוי לתת לך חיים אחרים לגמרי. ועשוי להציל אותך.
לא שווה לנסות? לא שווה ללכת ביום רביעי ובאמת לשמוע מה יש להם להגיד?
ולסמוך עליהם. לא סתם הם שם. זאת העבודה שלהם והם כנראה יודעים מה יהיה נכון עבורך...
מה עשוי לעזור לך להפוך את השעה וחצי חסד אומנות ומוזיקה שלך, לתחושה גדולה ומתמשכת.

מחזיקה לך אצבעות. ומחכה לעדכון ברביעי.