עדיין אנגלית הייתי אומר
לפחות עברית מודרנית. קודם כל התחביר המודרני הוא חצי-יידי (ויידיש באה מגרמנית של ימי הביניים שלה ולאנגלית מקור משותף בגרמנית עתיקה). חוץ מזה, כל הסמנטיקה, כל טווחי המשמעויות וכל מה שקשור לזה הושפעו מאוד מהשפות האירופאיות שדיברו היהודים בגולה. בכל מה שקשור לעברית עתיקה אפשר להתווכח, אבל זה כבר קצת מיותר. מדובר ב-3 שפות לא קשורות (עברית עתיקה, אנגלית מודרנית ויפנית מודרנית), ויש דברים ביפנית שדומים יותר לעברית עתיקה: מבנה פונולוגי קרוב יותר, העדפה של שימוש במיליות יחס על פני סדר-מילים כדי לקבוע את תפקיד האיבר במשפט, הפרדה בין פעלים יוצאים ופעלים נכנסים... ובמשמעויות למשל, יש ביפנית מילה נפרדת לישן ומילה נפרדת לזקן, כמו בעברית, ואין מילה רב שימושית כמו old. יש דברים ביפנית שקיימים באנגלית אבל אינים קיימים בעברית: זמן Preset/Past Progressive (למשל aruite iru מקביל בדיוק ל-is running), אין מינים דקדוקיים, וכו' ולבסוף יש דברים שדומים באנגלית ובעברית עתיקה, אבל לא ביפנית: סדר משפט נושא-נשוא-מושא, סדר מילים עיקר קודם לתפל (לוואי בא אחרי המילה שהוא מתאר אותה ולא לפני - ככה זה גם באנגלית, למעט תארים), מילות יחס בעות לפני ולא אחרי, בשתי השפות יש הטעמה של הדגשת הברה וביפנית יש גבהי טון, הכתב העברי והאנגלי הוא אלפבתי (ושניהם כנראה באו מאותו מקור קדום) והכתב היפני מבוסס על סימניות (קאנג'י) וכתב הברות (קאנה) וכו' וכו' לדעתי, בסופו של דבר, כל שפה חדשה שלומדים בנוסף על שפת האם תמיד משמשת להשוואה עם שפות חדשות שפוגשים, ואז כשנתקלים בדבר חדש ומוזר שלא מכירים בשפת האם אבל מכירים משפה אחרת שלומדים אז אומרים "וואי, מגניב, אני כבר מכיר את זה" וככה אפשר להתחיל לחשוב שהנה, זאת שפה ממש דומה ל-X. גם אני השוותי עם יפנית כל מיני שפות אחרות שניסיתי ללמוד. מצאתי, למשל, הרבה דמיון עם סינית - רק שסינית בלל לא קשורה ליפנית. מצאתי גם המון דמיון בין תאילנדית לסינית ואלו גם שפות לא קשורות. טיבטית אמורה להיות קשורה לסינית, אבל משום מה הזכירה לי הינדי. אז זה קורה הרבה, אבל אין לזה ביסוס בדרך כלל.
