זה בסדר, אני שמח שאתה שואל.
עקרונית אין מניעה מצד הדת לשרת בצבא, אדרבה, ישנם הסוברים כי ישנו חיוב הלכתי לשרת בצבא משום "נושא בעול עם חברו" וגם למלכי ישראל היה צבא כגון צבאו של דויד. העניין הוא, שבעם ישראל מאז ומעולם היו קבוצת לומדי תורה שמנו לפחות כ1 מתוך 12 (לפחות שבט לוי ויששכר הוקדשו ללימוד התורה) אנשים המוקדשים ללימוד התורה והעברת מסורת לימוד התורה בלבד ואילו שאר העם גם למד וגם הלך לצבא\ לעבודת כפיים, כפי שנפסק להלכה (במשנ"ב על פי הגמרא בברכות "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" וכו´) שהדרך לרבים היא גם ללמוד וגם לעבודת כפיים והדרך למיעוט (היינו אותם 1 מתוך 12 המוקדשים ללימוד תורה) היא אך ורק לעסוק בתורה. המצב שנוצר בארץ לאחר חורבן ממלכת התורה בחו"ל לאחר השואה הוא, שאם החרדים לא ילכו ו"ישלימו את המכסה" של לומדי התורה שאמורים להיות בעם, אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומם וסכנה גדולה נשקפת למסורת לימוד התורה. בנוגע לשמירת התורה את העם ע"י הוספה בלימוד התורה הרי הוא מקרא מפורש: "אם בחוקותי (רש"י: שתהיו עמלים בתורה) תלכו ואת מצוותיי תשמורו ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" (פרשת בחוקותי) נכון הוא שלא כל החרדים כשירים ללימוד התורה, במצב "נורמלי" בו כולם שומרי תורה ומצוות, הרוב הולכים לעבוד (וגם לעסוק בתורה, אין איש מישראל שפטור לגמרי מלימוד התורה) וקומץ נבחר של העם אשר כישוריהם השכליים והמנטלים (והרמב"ם פוסק שגם כל אשר נשא אותו ליבו להקדיש עצמו ויעסוק אך ורק בלימוד התורה רשאי להקדיש עצמו ללימוד התורה) מתאימים ללימוד התורה, מוקדשים אך ורק ללימוד התורה כשבט לוי ויששכר. כל זה על רגל אחת, ואידך פירושא הוא, זיל גמור.