סתם שאלה..

[הוקוס פוקוס1]

סתם שאלה..../images/Emo96.gif

האם היו אנשים שנעלמו לכם אחרי האסון? לי זה קורה..יש כמה אנשים ש"נעלמו"..לא מתקשרים ולא יוצרים קשר.. כנראה שאין להם מה להגיד.. לפחות מישהי אחת הייתה מקורית והתקשרה ישירות לחבר שלי לשאול מה שלומי.. ולא אליי.. מוזר..אני לא הייתי מתנהגת ככה..

אבל אין מה לעשות,וזה מה שיש.. ערב טוב

 

[לימון מוסיפה המון]

אחרי שאמא נפטרה

חודשיים שלושה אחרי, ניתקתי את הקשר עם החברה שנחשבה אז להכי טובה שלי. בדיוק בחודשים הכי נוראיים בחיי, שתפסתי "על הקירות" מרוב כאב, במקום להיות שם ולחבק, היא תקפה, מסיבותיה היא כמובן.. למזלי כמעט שנה לפניי הכרתי את מי שהיום היא החברה הכי טובה שלי, שמבינה מהו אובדן. בדיעבד, הכל היה לטובה.

 

[chemical sister]

מצב מוכר

היתה לי חברה מאוד מאוד טובה, מכיתה א' היינו חברות, כמעט כמו אחיות, בגיל 14 עברתי דירה (אמנם לעיר אחרת אך מרחק נסיעה קצר) ועדיין שמרנו על קשר הדוק (ביקורים וטלפונים) שנתיים וחצי אח"כ, לאחר שאמא נפטרה, היא פשוט הפסיקה להתקשר וכשאני הייתי מתקשרת לא היה לה הרבה מה להגיד (אפילו שלא ביקשתי ממנה עזרה או אפילו דיברתי על הנושא). אני זוכרת שפעם, עוד לפני שעברתי דירה, היא סיפרה לי שחלמה שאמא שלה מתה והתעוררה בדמעות. כהשקשר בינינו התנתק, חשבתי שאולי זה בגלל שהחלום שלה הפך לסיוט המציאותי שלי והיה לה קשה להתמודד עם זה. אני לא כועסת עליה, רק חבל לי על החברות הזאת. לעומת זאת, היו לי חברות שהכרתי בתיכון החדש, והכירו אותי כשאמי כבר הייתה חולה (למרות שבהתחלה הן לא ידעו) והן היו מדהימות ומבינות בכל התקופה ההיא אז, וחלקן גם עד היום. זה ידוע שיש אנשים שיודעים להיות איתך רק כשמצבך טוב ונוטשים אותך כשאתה במצב רע, אני גיליתי שיש גם ההיפך (לא מדובר על החברה הזאת). עוד לא החלטתי מה עדיף.

 

[גנטלמן של הפורום]

כתוב אל תדון את האדם עד שתגיע

למקומו. פירוש הדבר אסור לשפוט אדם עד שתיהי במצב דומה לשלו. רוב הבני אדם מרגישים אי נעימות לדבר בפרט בשיחה הראשונה זה פחד מהבלתי ידוע. היתי מיעץ לך להרים אליהם טלפון ותראי שיחזרו לשגרה. בהצלחה. וחג שמח שמח שמח שמח.

 

[הוקוס פוקוס1]

אז זהו..

שלצערי,כבר יצא לי להיות במקום שבו חברה איבדה את אחד מהוריה ואפילו יצא לי להיות במקום שבו חברה טובה שלי נפטרה והיינו שם לצד הוריה.. אז קצת קשה לי לקבל התנהגות כזו של "היעלמות". כנראה שבמצבים כאלה,אדם באמת מרגיש מי איתו ומי לא.. יומטוב

 

[Cat79]

ניתקו קשר:

כל החברות של אמי. וכל, ממש כל המשפחה שלה, כולל אחותה היחידה. גם ככה לא היה קשר מי יודע מה, כי אנחנו הכבשה השחורה של המשפחה. לא אני ואחותי ובטח שלא הורי אקדמאים ובמצב כלכלי ירוד, אז אנחנו לא ברמה של שאר המשפחה ה"מוצלחת".

 

[סְקָאלִי]

גם אני התניסיתי בהתנתקות של

המשפחה המורחבת - כולל אחיה ואחותה של אימי. מה לעשות, כשהמחלה מתארכת על פני זמן ארוך, או שהמראות לא נעימים, יש לא מעט אנשים שמוצאים את זה קל יותר פשוט להתנתק.

 

[לימון מוסיפה המון]

אם סיבת חוסר הקשר היא סיבה אקדמית

נטו... לא הייתי רוצה להיות אתם בקשר. אחותי היחידה חסרת תואר אקדמי, אך עם ידע עולם ותובנות איכותיות משלה. הקשר שלנו ראה עליות וירידות וימשיך להיות כזה( אנחנו רואות דברים כמעט במהופך). אבל בחיים, אני לא אוותר על קשר איתה, בטח לא בגלל סעיף כל כך לא רלוונטי. זו טיפשטות ואווילות לשמה. ולך מגיע

 

[Cat79]

סיבה אקדמית

צריך שניים לטנגו, זה לא שאני ואחותי מבכות את איבוד הקשר שגם ככה לא היה משהו עם משפחתה של אמי. בקשר לסיבה אקדמית זה לא שאנחנו "טיפשים" בגלל שאין להורים שלי תואר, אלא שבגלל שאין להם תואר הם עבדו כל חיים בעבודות שכר מינימום כאלה. אמי הייתה מוכרת בחנות בגדים ואבא שלי עבד במוסך.

 

[לימון מוסיפה המון]

אני חייבת לספר לך משהו

אני אומנם עם תואר,אך אנני עובדת בעבודה המכניסה לי כלכלית יותר מידיי. עבודתי מעשירה ומאשירה אותי מאוד ועל כך אני מברכת. כמו לכל אדם, גם לי שניי צדדים למשפחה הפיצית שנשארה לי: דודה עם תארים מאוד מכובדים מצד אחד. ודוד ללא תארים- קבלן אינסטלציה מהצד השני. אם יבוא מישהו ויאמר עדות שונות אז לא. כולנו מאותה תפוצה. את שניי הצדדים אני אוהבת ומכבדת, ושניהם עושים כמיטב יכולתם לחבק, לאהוב ולתמוך( ועל כך אני ממש מודה לאלוהים, שאולי סגר לי דלת, אך פתח לי אחלה חלון ). אם תשאלי אותי, בשקט בלי שהם ידעו איפה אני מרגישה יותר בבית, זה יהיה אצל קבלן האינסטלציה. למה? כי הוא אנושי. כי הוא לא שופט. כי הוא לא חושב שהוא הכי חכם בעולם. ושתדעי לך שהוא אדם מאוד חכם, שאני נהנת להקשיב לעצותיו. דווקא לעיצות הצד השני, הדודה, קשה לי יותר להקשיב, עקב השמרנות העוטפת אותה והבטחון ללא עוררין בצידקת דרכה. מצטערת, כסף כאמצעי להערכת האדם נראה לי מטופש...ממש לא גורם לי לכבד את קרובי משפחתך. אני מאוד מבינה לחוסר העניין שלך ושל אחותך.

 

[אדומה2]

גם וגם

היו אנשים שנעלמו, אבל אני יותר זוכרת את אלה שאני העלמתי. כשאימא שלי נפטרה אני זוכרת בבירור 3 חברות שהפסקתי להיות איתן בקשר באופן מיידי. זה כבר הלך ונבנה לפני שאימא שלי נפטרה, אבל אני חושבת שהעובדה שהיא נפטרה נתנה לי "תירוץ" פשוט לחתוך את הקשרים הלא טובים הללו בלי לחשוב יותר מדי, פשוט לעשות את זה. הייתה לי תחושה שאני צריכה לעבוד כל כך קשה על מה שקרה לי, שאני ממש לא יכולה להיות פנויה עכשיו לקשרים טיפשיים שרק מעכבים אותי ואינם מאפשרים לי לגדול או להתפתח או פשוט להיות אני בלי להתנצל. לא חזרתי להיות בקשר עם הבנות הללו, אחת מהן היא בת דודה שלי והייתי בחתונה שלה וזה עלה לי בקצת בריאות, אבל עשיתי את זה בעיקר בשביל דודה שלי, שהייתה כמו אחות לאימא שלי והייתה מסורה מאוד לאבא שלי לאחר ניתוח מאוד גדול שהיה לו וגם אחר כך. אישה קשה, אבל לב זהב קיים שם עמוק בפנים.

 

[מיכל של הכוכבים]

גם לי זה מוכר

גם איתי המשפחה של אימי ניתקה קשר ומאחר ומשפחה מהצד של אבי אין זה אומר 0 עגול.