עוד יום עבר, כבר חצי שנה ושמונה ימים... קשה והולך ונעשה קשה יותר . פתאום באמצע יום העבודה, שיר ברדיו, נזכרתי בו, באחי, ולא יכולתי להפסיק את זרם הדמעות שבא...ואף אחד לא יודע למה, ואף אחד לא מבין... אז שופכת פה את הלב תודה שאתם פה רינת
רינת יקרה אנחנו...יודעים ואנחנו כן מבינים... ואנחנו...כאן בשבילך ובשביל כל מי שחושב שהוא לבד ןאין לו עם מי לדבר אני אח שכול "ותיק"... אם את חושבת שאוכל לעזור, במשהו..אל תהססי לפנות אלי ישירות
