סתם עצוב לי

[יעל301]

סתם עצוב לי ../images/Emo10.gif

אולי זה החגים גורמים לכל זה אולי זה חופשת הילדים שמתרוצצים כל היום ואני ריקה, ריקה מבפנים עצוב לי ,אני לא יכולה לשתף את החברות הטובות שלי כי או שחלקן אומרות יהיה בסדר ולי נמאס כבר מהמשפט הזה או ששתים מהן בהריון בחודש התשיעי ואני כבר איתן בסבב השני ,ואתמול זה כאב הכי הרבה כי היינו כולנו אצל אחת מהן וכל אחת באה עם הילדים שלה ואני בלי כלום, נכון אני לא מתרחקת מהן כי הן המשענת שלי והן באמת חברות טובות שתומכות אבל לפעמים זה כואב ,לפעמים אני מקאנה ואני כל כך כועסת על עצמי , אתמול בערב נפגשנו עם הבעלים והן התלוננו כמה כואב להן וקשה להן ואני לא מכירה את התחושות רק את הכאב בפנים עמוק ואני לא יכולה לדבר איתן ולהגיד להן שכואב לי כי לא נעים אז אני נשפכת כאן ,כאן אני בוכה מול המסך ,כאן אני יכולה להגיד את האמת שכואב לי אנימצטערת שרושמת את ההודעה הזו בחג,בימים שיש לנו כל כך הרבה הריוניות ומאחלת לכולנו המשך אביב משגשג כמו שיש לנו כאן בפורום

 

[blessed]

מבינה אותך

התחושות האלה מוכרות. אני כבר מעכשיו התחלתי להתכונן נפשית ליום העצמאות כי יש לנו מפגש קבוע של החברות שלי וכולן כבר באות עם ילדים (2-3 כל אחת) ונראה לי שזה הולך להיות קשה במיוחד השנה. אין לי כל כך איך לעודד אותך אבל שולחת לך

אביביים בתקווה שלפחות תחליפי את הפרצוף העצוב בפרצוף מחייך

(חיוך קטן אפילו). מאחלת לך חג שמח והדבקות מהירה במיפת ההריון שעוברת על הפורום.

 

[שושא]

מבינה הכי

לי זה קרה בארוחת ליל ההסדר- ילדים עושים בלגן ההורים משתיקים ואת לא מוצאת את עצמך

 

[monicad]

כל כך מבינה אותך.

כל כך מבינה אותך. אצלי בעבודה לכולן יש ילדים וכל ארוחת צהריים אני שומעת רק דיבורים על הריונות וילדים ורק אני שותקת כל הזמן. אפילו אמא שלי מתקשרת כל יום רק כדי להגיד שהכל יהיה בסדר - שזה כבר מעצבן אותי. בקיצור צריך לקחת נשימה ארוכה ולהמשיך, וכדי למצוא דרך להוציא את האנרגיה. אני התחלתי עכשיו לרוץ כל ערב (אמנם אני לא רצה הרבה כי נגמר לי האויר אחרי 2 דקות) אבל לפחות אני מגיעה סחוטה הביתה ונרדמת הרבה יותר בקלות. החזיקי מעמד, כולנו איתך.

 

[elian5]

גם לי עצוב נורא ../images/Emo7.gif , המכשפה בדרך..

מחר אני אמורה לעשות את הבטא , אבל כנראה שלא אצטרך בדיקה ביתית הראתה שלילי וגם מתחיל דימום!!

אין ברירה אני כבר חושבת על הפעם הבאה... מעניין מתי הסיוט המתמשך הזה יפסק , אפילו הדמעות בקושי יורדות ורק הלב כבד... יעלי, כמה שאני מבינה אותך בעודי עושה את הבדיקה בבית חמתי אני שומעת את האחיין של בעלי בוכה (בן 3 חודשים), ואומרת רק דבר אחד מתי אני אשמע את הבכי של התינוק שלי?! החיים מלאי ניסיונות וקצת עייפתי אבל במסע הזה אין הגיון , כנראה שזה מעבר.. ואין גבול. הרצון הביולוגי הזה משתלט על הכול , אפילו על תחושת הכאב.ככה שאנחנו כמו "נחום תקום" נופלות וקמות, בדרך לאושר הגדול. תחושת הקנאה לגיטימית את לא צריכה לכעוס על עצמך, אבל אל תיתני לה מקום קבע כי היא יוצרת הרס. הבכי משחרר את הכאב ולכן זה חשוב לבכות.אבל גם חשוב שהבכי לא יצוץ מרחמים עצמיים. בסופו של דבר כולנו נסגור מעגל בדרך זו או אחרת כמו כל דבר בחיים לכל דבר יש עת וזמן משלו. נשיקות וחיבוקים חמים לכל ההריוניות שעשו את זה בגדול בחג הזה! אשמח לקבל קצת עידוד... אליאן.

 

[בובי המקורית]

מזדהה איתך לחלוטין,ההרגשה מוכרת

גם לי ולבעלי קשה לראות את כולם מסביב עם ילדים,הלב נצבט כל פעם מחדש. זמן אחרון אני בכלל מנסה להתרחק מכל החברות עם ילדים,אני יודעת שזה לא טוב,אבל זו ההרגשה שלי וככה אני בוחרת לעשות. אז יעלי,תחזיקי מעמד,כולנו עוד נגיע למטרה המיוחלת. אני רק מקווה שזה יקרה בקרוב.

 

[Big Mama 1]

יעלי, ../images/Emo24.gif

את יודעת, אם חברותייך תומכות בך והן המשענת שלך והן חברות טובות, אני בטוחה שאת יכולה לספר להן כמה כואב לך, אין שום בושה במה שאת מרגישה. למה לא נעים לך לספר שקשה לך וכואב לך? להן לא קשה לספר לך, ואם יש פתיחות והבנה והרבה אהבה, גם את צריכה לשתף אותן במה שאת מרגישה. אם לא תספרי להן מה את מרגישה הן תמשכנה לחשוב שאת חזקה כל כך שזה לא מזיז לך, אולי אם הן ידעו שכואב לך הן יתחשבו בך קצת, ולא ידברו כל כך הרבה על עצמן ועל הקשיים שלהן ואז גם יהיה לך הרבה יותר נעים איתן. תאמיני לי, לשחק את הגיבורה והחזקה אני יודעת יותר מכולן, וזה די מקשה עלי לפעמים ולא תמיד עוזר לי. מאחלת לך שתעלי על הגל האביבי שפשט בפורום ואז גם את תוכלי לספר סיפורי הריון לכולם!

 

[יעל301]

ביג מאמא ../images/Emo24.gif

הן יודעות את מה שאני עוברת הן דיי מתחשבות ויודעת מה המצחיק בטיפול הקודם אחת מהן אפילו הזריקה לי שהיא כבר היתה בהריון ושמרה בסוד חשבה אולי תדביק אותי עם זה שהיא מזריקה לי אחת מוכנה להיות אם פונדקאית שלי השניה מוכנה אפילו לתרום לי ביצית (לא שאני זקוקה) רק עצם היותן איתי נותן לי את הכוחות כי את המשפחה הקרובה אני לא משתפת ולכן מאוד חשובה לי התמיכה שלהן ושלכן אני בטוחה שהכל לא היה מכוונה לפגוע כי הן יודעות שבדר"כ שכואב לי אני אומרת להן ,אני חושבת שהיום היה לי משברון כזה מיני רבים לפני טיפול נוסף אוהבת אתכן

 

[תקווה לנצח]

אוי יעלי ../images/Emo7.gif

כמה כולנו מבינות את ההרגשה. את בהחלט הגעת למקום הנכון לשפוך את הלב. גם אני מרגישה ככה כל הזמן (בעוצמות שונות). שולחת לך חיבוק ענק

. שיהיה לך שבת שלום וחג שמח בתקווה לבשורות טובות במהרה

.

 

[h i l a l]

שולחת ../images/Emo24.gif גדול

וכל כך מבינה אותך

 

[בולה101]

יעלי שלי../images/Emo24.gif

קשה לי להאמין שיש פה אחת בפורום שלא כואב לה. ויותר כואב לי לראות ולשמוע אותך בוכה. אבל !!!!!! תראי מה קורה פה בפורום בתקופה האחרונה???? הריון ועוד אחד ועוד אחד. אז נכון שיש צביטה קטנה בלב - שגם אני רוצה! ויש עוד הרבה צביטות כאלו כשרואים חברות מסביב עם ילדים ופתאום כל הנשים בעולם בהריון... ובכל עיתון ישנה פרסומת כזו... והגינה ליד הבית שלי מלאה היום בילדים... וגיסתי (עם שלושה ילדים בגילי - 37) התפנצ'רה לה ככה סתם ואתמול אכלנו בחוץ וכל העולם מלא ילדים.... ועוד ועוד ועוד..... וגם אני בוכה איתך עכשיו אבל את צריכה לדעת שהכל זמני מתוקה וגם היום שלך ושלי יגיע ושל כולנו פשוט יש סדר , וכל אחת בתור שלה אז מותר לך להרגיש עצובה וחשוב שתספרי לחברות ואם הם טובות הם יהינו (נכון שלא כמונו בפורום) אבל אני בטוחה שהם יתנו לך עוד כתף. תנסי לשמוח בינתיים מהדברים הקטנים האחרים שבחיים - ויש כאלו ותדעי שהחיים רצופים בעליות וירידיות. וכרגע את בסוף הירידה ונכונה לך עליה קשה אז יאאלה חמודה, שנסי מותניים ותתחילי לחתור במעלה הנהר חזק קדימה. תאמיני- זה יקרה גם לך. וגם אני בוכה איתך עכשיו

 

[קוקלון]

גם לנו עצוב נורא

 

[פּוֹנְג]

אל תתנצלי. יש כאן מקום בפורום לכל

ההודעות. הכואבות והשמחות. התחושות שלך מוכרות לכלנו אני מניחה. לכל אחת מאיתנו יש את הימים הרגישים יותר ורגישים פחות. ואכן תחושת החג לא מקלה על העניין. והחברות שלך צודקות בסופו של דבר גם אם להן קשה יותר להבין את הכאב שלך כי בסוף יהיה בסדר כולנו נהיה אמהות.

 

[i p e r e t z]

מתוקה...

אני מחזיקה לך אצבעות שבפעם הבאה אכן זה יהיה חיובי אנחנו צריכות גם לחשוב חיובי אחרת חבל על כל המאמצים שאנחנו עושות.....

 

[דגיגהובעלה היחידה]

כ"כ מבינה אותך תאמיני לי ../images/Emo24.gif-קי

אני מרגישה את הכאב הפנימי הזה כ"כ חדש ומכל כישלון אני מרוסקת יותר ויותר. הבטן ריקה והלב מרוסק.... ובכל הודעת הריון הלב מתרסק לחתיכות קטנות יותר והעיניים צורבות מדמעות ואי אפשר להמשיך. אצלי המצב קצת שונה כי מרבית החברות הן בסיבוב הראשון אבל אני לא משתפת אותם בכלום (לפחות עדיין) כי זה עוד קצת הגיוני...וזה כ"כ קשה כך. את צריכה להיות מבינה ותומכת מבחוץ וכאובה ובוכיה מבפנים. ואז החצי השני סופג הכל - מסכן!!!! ממש שני עולמות!!!!! אני לא רוצה ממש לדכא כי גם לי אין תשובות ואני גם מיואשת ולא יודעת איך הסיפור יסתיים אצלי. אני רק מאחלת לך מכל הלב בהצלחה ומחזיקה לך אצבעות שאכן הפעם זו הפעם ולא תדעי יותר עצב ואכזבה. מבינה גדולה.

 

[יעל301]

תודה בנות ../images/Emo24.gif לכולן

קצת השתפר המצב רוח לקחתי את צמי בידיים הזמנתי תור אצל הוליסטית ועשיתי טיפול מרגיע לנפש , היה מדהים הלכתי לישון צהרים ( מה לאלו שיש ילדים אין הרבה את הפריבילגיה) ונחתי וקמתי עם כוחות מחודשים , מרגישה הרבה יותר טוב התגובות למרות שכולנו באותה סירה מחממות את הלב, נכון אנחנו סופגות הרבה אבל היתרון שאנחנו ממשיכות להיות חזקות למרות הכל אוהבת אתכן אתן המשפחה החמה שלי

 

[יעל301]

צמי - עצמי

 

[תמר27]

גם לי ../images/Emo10.gif

טוב, אז נכון שכתבתי שכל החג לא אהיה פה, ושלא תהיה לי גישה למחשב, אבל ת'שמעו מה קרה. נסענו בערב החג, והכל היה בסדר. היינו אמורים לעבור היום לצד השני-להורים שלו-עד סוף החג. ואז התברר שהם החליטו לעשות היום כינוס משפחתי מורחב. בפארק, על האש, כ-ל האחים שלו עם כ------ל הילדים. אני יודעת שזה מגעיל מצידי. אבל לא נסענו. המצאנו בדקה האחרונה תירוץ עלוב. מזל שבעלי כל-כך איתי ולא עשה לי רע על המצפון. ואפילו צ'יפר אותי - מצאנו איזה תירוץ לבוא הביתה לסדר משהו והנה אני פה לשעה של חסד. (או כמו שהוא אומר : "לכי לצ'אט ותרגעי") זהו. סידרו אותנו בחזרה כי הם החליטו שלמרות ההברזה זאת חובה לאומית להיפגש עם המשפחה, ולכן ממחר, כשנגיע לשם, אנחנו מתוזזים לאכול כל ארוחה אצל אח אחר. שיגמר כבר הפסח הזה ודיייייייייייייי !!!!! תמר. ~ שלא תהיה לה גישה למחשב עד יום שלישי הבא ~

 

[נועם@בת]

בכלל לא מגעיל בשבילך

זה ענין של פיקוח נפש, ועשיתם את הדבר הכי נכון שאפשר

. אנחנו נורא נהנינו בסדר. היינו אצל ההורים שלי. ומכל האחים היה רק אחי הגדול. הילדים שלו גדולים, ה"קטנה" שלו כבר בת 14 בערך. אני אמנם נורא אוהבת את האחיינים שלי, אבל היתה כזאת הקלה לשבת בלי ילדים קטנים, רק עם גדולים (ועוד כאלה שיודעים להוריד מהשולחןולשטוף כלים

). גם האיש נהנה מאוד, היה רגוע ומבסוט (למרות שלא קיבל את מרק הביצים המפורסם של אמא שלו

).

נועם

 

[d a n a 2 7]

גם לנו עצוב בלב...קחי ../images/Emo24.gif גדול!