סתם, עלתה לי מחשבה...

[פ ו ז מ ק]

סתם, עלתה לי מחשבה...

איך קורה שנישואין, שנוצרו מאהבה גדולה (לפחות אמורים להיות כאלה, לא ?) אם חלילה הם עולים על שרטון, למה, איך, ומתי מאבק הגירושים הופך לעסק כ"כ מכוער, עם רגשות נקם עמוקים, ורצון ל "אני אראה לו/לה מה זה", מתי בעצם זורקים לפח האשפה את כל מה שהיה, וכאילו לא היה כלום מתהפכים ב 180 מעלות (או 360 מעלות, תלוי איך קוראים לכם) ומתחילים לשנוא, לתעב, וכל מילה שתרצו כאן את אותו אדם איתו התחתנתם, איתו חלמתם, איתו התרגשתם .. אני נתקל בזה גם בסיפור האישי שלי, וגם בסיפורים אחרים. יש למישהו הסבר הגיוני ?

 

[טובי66]

פוזמק כמו שהאהבה התחילה בגדול, להראות, לתת

ושיהיה רק טוב לצד השני.... ככה הרגשות משתנים להם. ואותה אהבה גדולה ויוקדת נהפכת פתאום לשנאה חסרת מעצורים..... אייך זה קורה בדיוק? לא ידוע וגם אפילו לא מובן רגע אחד היה טוב רגע שני נעלם הטוב ונשאר הטעם הרע ותתפלא.... גם אצלי זה ככה וכנראה שזה אצל כולנו

 

[שונרא29]

אני יכולה רק להניח

אהבה זה להיות חשוף ומעצם היותך חשוף אתה יכול גם להיפגע אני חושבת שככל שהאהבה גדולה יותר הפגיעה גדולה יותר וזה שורש העיניין הפגיעה היא שמובילה לעיתים לשליפת הציפורניים שונרא

 

[טובי66]

לשונרא29 נכון מה שאת כותבת, אבל אייך אהבה

יכולה להשתנות לשנאה גדולה? אייך מגיעים למצב שרוצים רק לפגוע אחד בשני? את זה אני עד עכשיו לא מבינה בכלל....

 

[פ ו ז מ ק]

זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי. ניסחת את זה בדיוק

כנראה שתשובה לא נוכל לקבל

חבל.

 

[גילת336]

אין תשובה חד משמעית אבל...

אנשים משתנים, והזמן לפעמים מוביל אותנו למקומות שונים... זה לא חייב להיות מכוער אבל גם אם זה מכוער- אני חושבת שעדיין הזמן עושה את שלו...

 

[תמני oטלן]

איך זה שלפני החתונה גם אם נפגעים..

מהצד השני מהבן/הבת זוג אנחנו מעבירים את זה כאילו לא נפגענו ואנחנו שוכחים את זה מהר ואחרי החתונה אנחנו נהיים ליותר פגיעים כל מילה שהצד השני זורק אינ לה תקנה נפגעים ולא מוכנים לסלוח למה זה ככה?

 

[3 שרונית]

המלחמות הללו לרוב

יהיו בין בני זוג כשצד אחד מעוניין בגירושין ,או כשצד אחד הוא הגורם לגירושין .. ובמלחמה כמו במלחמה משתמשים בכל כלי נשק שקיים, ובמלחמה כמו מלחמה שוכחים לפעמים שהאוייב הוא בן אדם כמוך.

 

[mili13]

רוב הזוגות מתחתנים מאהבה גדולה ../images/Emo26.gif

ניצוצות של אושר, רומנטיקה, הבטחות כמו -"נזדקן ביחד" וכו'... רק אחוז קטן מתחתן בגלל הכסף, מעמד, אולי פרסום. בשני המקרים זה נגמר בצורה די מכוערת,במלחמות. כמעט ואין גירושים שקטים ושלווים. באמת למה זה קורה? פעם מישהוא אמר לי- דברים שהיום את אוהבת אצל בעליך,לקראת הגירושים לא תוכלי לסבול אותם... אז זה היה נשמע הזוי, אבל התברר כנכון. מה לשעות, כנראה מאהבה לשנאה יש רק צד אחד...

 

[בוקר חדש 5]

לדעתי זה קשור לאכזבה

גם לי קשה להבין איך זה שדווקא עם האדם שיש לי את הדבר הכי יקר בעולם במשותף יש ככ הרבה טינה ושנאה ועוד רגשות קשים מאלו.. בעניי זה קשור לאכזבה ואשליה והתמודדות עם כל התנפצות החלומות.. האשמות וכו... לדעתי אחרי שכל העניינים נסגרים ויש תובנות אט אט אין מקום לרגשות הקשים האלו ואלו מפנים את מקומם לרגשות אחרים. אני בשלב של הרגשות הקשים אז אני מקווה שזה יעבור מתישהו- מאחלת גם לך.

 

[בת עולם]

אני לא נשואה

אבל התחושה אומרת לי שהכל נובע מחוסר תקשורת בזמן הנשואין יותר מידי דברים שלא נאמרים בזמן ונשמרים בבטן גורמים לכעסים וסופם להתפוצץ בצורה לא טובה

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

הגירושין הופכים לעסק מכוער

כאשר המתגרשים הופכים אותו לכזה. תמיד יישארו משקעים, גם כשאומרים שנשארים חברים.. השאלה עד כמה יכולים להפנים את אותם משקעים לטובת מערכת יחסים טובה/סבירה, במיוחד כשיש ילדים. יש כל-כך הרבה סיבות לגירושין, כל-כך הרבה סיבות לעובדה שמה שגרם לנו לרצות להתחתן נעלם כלא היה. לדעתי אם נשכיל לא לשכוח את הדברים הטובים זה יעזור לשמור על כבוד הדדי גם כשמתגרשים.

 

[ramoni1]

לא יודע אם לומר

מזל טוב... אבל מה שכן, מאחל לך דרך צלחה בחייך החדשים, והמשוחררים

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

לא מאמין שדברים קורים ככה פתאום..

שום דבר לא מתהפך ב 180 או 360 מעלות.. מה שכן יש אנשים שלא ממש קשובים למה שקורה איתם/עם הצד השני ובכלל לזוגיות.. ואז לכאלה ש"נרדמו על השמירה" יש תחושה כאילו התעוררו למציאות חדשה.. שנאה בדיוק כמו אהבה אלה דברים שנבנים לאט ובטוח.. זירעי השינאה נזרעו להם על קרקע פורייה אי שם במהלך החיים המשותפים.. אחד או לפעמים שני בני הזוג טורחים להשקות ולטפח את ה"שתילים" הללו..עד שהופכים ליער של שתילים שכבר קשה להשתלט עליהם.. הבשורה הטובה היא שעם המון רצון טוב אני מאמין שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור, לפחות עד למצב בו מפרקים כעסים, מסוגלים לדבר, לוותר ולשתף..הכל לטובת הילדים לטובת שני בני הזוג ולטובת כולם.. כי כשיש שקט תעשייתי בין ההורים כולם, כולל כולם מרוויחים.

 

[הזוייה]

כי באופן אוטומאטי יש את המגננה

והמגננה היא לחפש אשמים, ולזרוק עליהם את ל התחלואים. להטיח האשמות ולא לחפש בעצם את אותו סימפטום שהתחיל אצלך. כשהאורות הנוצצים בזוגיות התחילו להיות עמומים, החיים מתחילים לאבד את הצבע שלהם, ואז מגיעה הזרות, ההתרחקות ובלילה פתאום קיים חשש בין הסדינים במקום קרבה והצנפות. הכעסים והטינה הזו נובעת מאמוציונאליות מאד גבוהה ומחוסר יכולת להתמודד עם משהו מאד פשוט שהוא- בגרות אישית. כשעולבים ופוגעים בנו הנטייה האוטומאטית היא לכעוס ולשנוא. אני נזכרת איך לפני כמה ימים ראיתי זיקוקי דינור מרוב כעס וכל גופי פעם כאילו בכל אחד מאברי קבוע לב הולם ונמרץ שהולך להתפקע. ובכל פעם מחדש אני לוקחת אוויר לנשימה וחושבת שהעלבון והשנאה והכעס הוא סימפטום לחוסר הקשבה ולמציאת פיתרונות. ואז כמו שוחרת שלום אני מביאה את עלה הזית, יוצאת מהעמדה הבצורה ומתמודדת עם הכשלים שלי למול שלו. ככה זה בחיים נולדנו להיאבק בשני המינים במקום לחיות בשלום. וזה עצוב. יותר עצוב לי להביט על המהירות שבה מתגרשים, כמו המהירות שמתחתנים מסיבות נאיביות.

 

[one tree hill]

וואוו

בוקר טוב. פוזמק, קודם כל - שם ענק! דבר שני, נגעת בנק' שאני שואל בדיוק! בדיוק בדיוק! ישבתי וחשבתי יום אחד כשהייתה לי הארה לעניין הזה (כשערב אחד ראיתי סרט), בעקבות הליכי הגירושין של הוריי, ולפתע תפסתי נקודה אחת קטנה והרחבתי אותה במחשבות שלי ושאלתי בדיוק את אותן השאלות. מתוך חלומות גדולים ומתוך עשייה ומתוך אהבה(!) ומתוך רצון ליצירה משותפת ואחדות, מגיע שפל כל כך גדול ביחסים ושנאה כל כך עמוקה! נראה ברגעים האלה כאילו כל הרגשות היפים שהיו בהתחלה מתהפכים באותן העצמות להיות רגשות מכוערים ורעים! אז לצערי, אוכל גם רק להשתתף באותן שאלות, אך תשובות לא מצאתי.

 

[חכם על רמה]

אהבה ושנאה

כשזוג מתחתן מאהבה גדולה ונשואיהם עולים על שרטון עד כדי כך שהם מפרקים את חוילת הנשואין,ופעמים.. שזה משפחה עם ילדים..זה אומר שכלו כל הקיצין,פקעה הסבלנות ונשחקו הרגשות הזוהרים של האהבה שהיותה את הנשואין האלו,ומכאן ועד לשנאה הדרך לא רחוקה,כי או שהם אוהבים במדה זו או אחרת ואינם מגיעים למערכת הגירושין,או שהם מגיעים אליה כשאהבה כבר לא שורה במעונם כלל,ואז השנאה מתפוצצת כמו הר געש מתפרץ,.אם אכניס נימה אישית,אני איני יודע לשנוא את בת זוגי,גם כשכעסים בקרבי גואים,אני אינני שונא ולכן נקיפות הגעגועים,לפעמים ,מקננים בי,כי לאהובה מתגעגעים,חבל שאנשים הופכים את הכעס לשנאה תהומית,מתנכרת,ו..מגעילה..תמיד רציתי להפרד בצורה אנושית מבת זוגתי,שאך לפני זמן מועט,נשבענו לאהוב לנצח,והיינו לבשר אחד..אך לצערי נבצר ממני להפרד מאהובתי,כי היא לא נמצאת בעולם,היא פשטה את צורתה ולבשה צורה אחרת היא אויבתי בלב ובנפש,כך שלא היתה לי הזדמנות אפי` לפרידה מכובדת אנושית..נמשל כבהמות נדמו,אמר הנביא,כמו חיות אנשים מתנהגים לבני או בנות זוגם,לא נפרדים,נלחמים..בשנאה חירוף נפש,זה תופעה כואבת מצערת..מאד מאד.מי שחווה יודע..מתי תחזור אצילות הנפש,המינימלית..ואנשים יתפקחו מלהיות כפוי טובה,כלפי מטיביהם בעבר..ולתעב רגשות הכרת הטובה לאהובים,שהיו ..הגם שאינם..מתי?