סתם מתעניין...

meindelbium

New member
אני גם משתייך לסוג האנשים האלה

של ה"זה תלוי" אם היו שואלים אותי אני חושב שהייתי עונה תגובה מאוד דומה ואכן לדילן יש כמה וכמה קאברים נחמדים (אני יודע שישחטו אותי אם אני אזכיר את מה שרובים ושושנים עשו) לדעתי צריך למצוא נקודת איזון למרות שהכי טוב מוזיקה של זפלין עם מילים של דילן (סתם לקחתי שתי יישויות זימרה עם פואנטה מנוגדת) זה לא מאוד ריאליסטי
 

noosh

New member
בתור אחת שאוהבת מילים

אני יכולה להגיד לך שזה מוסיף מאוד כשיש מילים יפות... מצד שני, אם אין מילים יפות, זה לא נורא כ"כ. זה בעיקר תלוי באמנים נגיד.. אינ לא ממש טורחת לחפש משמעות בשירים של יס (בעיקר כי אין שם משמעות, או קשר לוגי בין השירים), גם לא אצל לד זפלין. את הבקורות החברתיות אני משאירה לדילן, את העצבות לניק דרייק ולליאונרד כהן, את המוזרות לטורי וכ"ו וכ"ו. יש אמנים שכותבים מילים חזקות מדי פעם (ג'ת'רו טאל ב-"עבה כלבנה", למשל), אבל לא ממשיכים באותו קו. גם לביטלס יש מילים ממש דפוקות לפעמים (Everybody's got something to hide except for me and my monky?), אבל יש להם גם מילים מקסימות ("סאמת'ינג", למשל). אני משתדלת להבין שאני מקשיבה למוזיקה, ולא קוראת שירה, ואם יש אמנים שההתמחות שלהם היא שירה (כמו כהן או דרייק), אז מה טוב. אם ההתמחות היא מוזיקה, שימשיכו לנגן
 

GingerBread Man

New member
אפשר לסכם את זה ככה

אי יכול לשמוע שיר עם מוזיקה מדהימה עם מילים נוראיות, אבל לא יכול לשמוע שיר עם מילים מדהימות ומוזיקה נוראית.
 

n i v m

New member
אחד האמנים

שמשלבים לדעתי ממש טוב את שניהם זה GEORGE BENSON, כמובן שיש עוד המון...
 

StarDustGirl

New member
עברנו על זה פעם..לא? אבל בכל אופן

יש ארבעה סוגים של שירים- שירים עם מילים חכמות ומוזיקה יפה שירים עם מוזיקה יפה שירים עם מילים יפות שירים בלי אף אחד מאלו (סאבנימינאל, שרית חדד, חמסה, הבנות פיק, רוני סופרסטאר, ושאר ירקות רקובים נכנסים בקטגוריה מאוסה זו). אומנים אמיתיים נעים בין שלושת הקטגוריות הראשונות. מניסיון, אי אפשר לכתוב את כל השירים בצורה ביקורתית ובעלת משמעות עמוקה וכואבת, כי לא רק שזה יהיה מעצבן, זה גם לא יהיה אמיתי אחרי כמה זמן- מצבי רוח משתנים, משוררים הם לא פוליטיקאים, הם כותבים את ההרגשה שלהם באותו רגע. "אוטו זבל קח אותי אתך" לדעתי הוא שיר די גאוני בגלל שזה ברור שהוא נכתב כסטירה חדה על שירי אהבה. אם הייתם טורחים להתעמק במילים, הייתם מבינים כמה השיר אמור בעצם להיות אבסורדי ולעורר גיחוך. לבילויים לא היה שום רצון מלכתחילה לכתוב שיר אהבה רציני, כמו שמישהו אמר- זה לא כמו שרית חדד שלוקחת את השירים שלה ברצינות (או שלפחות -כל- השירים שלה מפגרים). יש המון המון שירים שאנשים פותרים אותם כ"שטותיים וחסרי משמעות" (לדוגמא פורטיס, דייוד בואי, אפילו יאס) כשבעצם אם הייתם מכירים את אותו בנאדם, או יורדים לסוף דעתו, השירים גדושים במשמעות מאוד עמוקה לאותו בנאדם שכתב אותם. גם שירים מופלצים בג'בריש נכתבים כדי להעביר משהו- להעביר אולי הרגשה של בלבול וחוסר אכפתיות, או את הרצון לצאת מהמסגרת ולהשתחרר מהמחוייביות של המשורר לכתוב מילים מתאימות. ואפילו אם המילים באמת סתם שיטחיות, זה הרי בשביל ההנאה הצרופה בלכתוב שיר קליל ומתוק סגנון hey jude למשל. אני אישית ל מסוגלת לשמוע שיר עם מילים שמעצבנות אותי, לא חשוב עד כמה הוא יפה. מאידך יש שירים בכלל בלי מילים, שמשאירים למנגינה להעביר את עוצמת הרגשות. אני חולה על בטהובן...אם הוא היה חי בימינו, הוא בטח היה עושה את הפרוג-רוק הכי מעולה בעולם
נקח לדוגמא את ג'אק ברל (בהנחה שלא כולם מבינים צרפתית), אני מסוגלת לשבת שעות ולהקשיב לו מדקלם מילים רבות משמעות וחסרות מעמעות עבורי, בגלל שבקול שלו אפשר לשמוע איזה רגש ועוצמה מושקעות בכל מילה. כשלמוזיקאי יש עומק שומעים את זה מיד במוזיקה שלו, בין אם יש מילים או אין.
 

giloni

New member
אפשר להמליץ לך על משהו?

בחור בשם Dave Cousins, ששמעתי כבר כמה המכנים אותו דילן הבריטי, כמו למשל מי שכתב את הסקירה אודותיו ב AMG ואומר: Dave Cousins may be the most talented Dylan-influenced songwriter to come out of England.אני למשל סבור, ואני מודה שאני היחיד המחזיק בדעה הזו, ש Bob Dylan may be the most talented Cousins'-influenced songwriter to come out of USA. זה כמובן בלתי אפשרי מהסיב הפשוטה שכשקאזינס כתב את השיר הראשון שלו, דילן כבר היה איקון לירי עולמי (אפילו יותר מרפי לירי מכלא 6
). עם-זאת, אני רואה לעצמי חובה להביא את תודעת קאזינס לקהל הצמא למוסיקה איכותי בארץ הקודש, ובעבר (ויעידו על כך החברים הותיקים בפורום הזה ובשאר פורומי המוסיקה העבריים ברשת) עשיתי מסיון אגרסיבי ללהקתו של קאזינס, The Strawbs. מאחר והבחור הקליט רק אלבום סולו אחד, שרק לפני כמה חודשים ראה אור כדיסק, לא נותר לי אלא לחזור למסיון העתיק שלי ולהציע לך לקיים מפגש בלתי אמצעי עם המוסיקה של ה Strawbs. תגלי שמה שכתבת, ובצדק רב, על ז'אק ברל, יכול להיות נכון במידה רבה גם כשמדובר בדייב קאזינס, אלא שבמקרה הזה, המוסיקה המלווה את התמלילים הנפלאים שלו, היא מוסיקת פולק-רוק-פרוגרסיבית מהמשובחות שידעו שנות השבעים. אני ממליץ לך להתחיל באלבום From the witchwood שיצא ב 1971, ובו מככב וירטואוז הקלידים ריק וויקמן, בנגינה בארוקית מופלאה המלווה את קולו החם של קאזינס ולעבור אחר-כך לאלבום הבא Grave New World, שתוכלי לקרוא עליו אם תלחצי על הקישור - פצצת מלוטרונים וגיטרות אקוסטיות, סיטאר ודולצימר, האמונד ושוב הקול והמילים של קאזינס, בתוספת הרמוניה קולית משתקת מצד חבריו להרכב. קאזינס המשיל לכתוב את מרבית החומר של הלהקה, והוא ממשיך לעשות זאת To this very day ואף יופיע לנוחיות חובבי הפרוג עם ההרכב של הלהקה מ 1974, בפסטיבל הפרוג בנירפסט בתחילת יולי. לא הייתי ממליץ לך אלמלא הייתי יודע שכל מי שנענה להמלצה הזו, הפך להיות מסיונר לא פחות קנאי ממני לאיש המופלא הזה וללהקתו. יקי
 

StarDustGirl

New member
הם נוטים להגיד את זה הרבה../images/Emo6.gif

גם את בואי מסתבר מכנים הדילן-הבריטי. מה יש לאנשים עם להשוות??! בכל אופן- אני חייבת להגיד שנתת לי חשק. אני בהחלט אעשה מחקר על dave cousins...אני תמיד אוהבת ללמוד על להקות חדשות, במיוחד אם הם אף פעם לא התמסחרו.
 

giloni

New member
בואי, כבודו במקומו מונח, אבל...

אם קובעים פרמטרים "דילניים" להשוואה - כמו, מסרים חברתיים או שירי אהבה שצבועים בצבעים העזים של ואן גוך, נראה לי שבואי לא בעניין. כך או כך, עזבי השוואות. גשי לחנות הדיסקים (המובחרת) הקרובה, והשיגי את שני האלבומים שהמלצתי עליהם. אני מניח שתאהבי אותם בפני עצמם, גם אם קאזינס לא יזכיר לך את דילן כלל... יקי
 
למעלה