סתם משהו ממני......
לפעמים אני מדברת על "התמונה הרחבה" אולי כי אני "לוקה" שלא כמו הרבה בסינדרום האמת שלי!
האמת שלי קשורה לאובייקטיביות מותנית! כמובן שהיא על פי תפיסתי וראייתי-הרי אי אפשר אחרת, אבל חובתי כלפי עצמי היא התבוננות בתמונה ה ר ח ב ה!
תוך כדי כמובן לקיחה בחשבון של המון דברים סביבי....
לפחות- אני משתדלת! אחרת מה הטעם? לשקר לעצמי?
כל זה, מוביל לתפיסה של אדם. מה הבסיס שלה, כמה הוא שלם עם עצמו, ולא מנופפ בשיט של האג'נדה המקובעת שלו.
שינוי=אמת. בלי אמת במידה כזו או אחרת, אין שינוי. ואני מדברת על שינוי לטובה- תוך כדי לקיחת כלללללל הגורמים, הכמה שיותר אובייקטיביים.
אני חושבת לעצמי עכשיו, שכדי לשנות- קודם צריך הודאה.
ההודאה היא אולי האיזון.....
היא בטח ובטח האמון...
האמון ברצון לשינוי- שבא גם מעשית/מילולית*אמיתי אבל* שמזהים את זה ככזה......
כשאני מתבוננת בשמאל ימין כאן- אני רואה שני קצוות מאוד ברורים,
שהכי רחוקים מאזור האיזון....
והרי כשאתה בא לשנות לטובה ואתה רואה שני מחנות שעומדים בקצוות שונים, שניהם מתנדנדים בלי היכולת להגיע לאזור האיזון אפילו לא לאיזון עצמו- אתה מוצא ששניהם באפיסת כוחות!
כי אלו מאשימים את אלו, והאחרים את השניים...
כל אחד עומד דרוך בעמדתו,וזהו.
הוא מרגיש- שווה! הוא מרגיש-צודק!
שינוי-אין במקום הזה. רק התרחקות חסרת אחריות *וחשיבה, מח* מאזור האיזון.........
התרחקות מהאזור הזה, זו נפילה. אין מוצא אחר...
בתוך כל התזה הזו, אל תשכחו להביא בחשבון את החולים באמת שביננו! אלו שכל מה שחשוב להם זה ה"צדק" שלהם בתוך המחשבה המעוותת והתפיסה שגם כזו, באופי הבעייתי והאישי שלהם.
כלומר- האינטרסים הם אישיים לחלוטין ומעוותים, אבל נכתבים/נאמרים כדי לזרוע הרס.....כדי להזין את המקום הקטן והרע שממנו הם באים.
תשאלו באמת את עצמיכם- עד כמה אתם נכנעים לתכתיב המעוות הזה? לבריחה הזו מהאמת האישית, והכללית.
לפעמים אני מדברת על "התמונה הרחבה" אולי כי אני "לוקה" שלא כמו הרבה בסינדרום האמת שלי!
האמת שלי קשורה לאובייקטיביות מותנית! כמובן שהיא על פי תפיסתי וראייתי-הרי אי אפשר אחרת, אבל חובתי כלפי עצמי היא התבוננות בתמונה ה ר ח ב ה!
תוך כדי כמובן לקיחה בחשבון של המון דברים סביבי....
לפחות- אני משתדלת! אחרת מה הטעם? לשקר לעצמי?
כל זה, מוביל לתפיסה של אדם. מה הבסיס שלה, כמה הוא שלם עם עצמו, ולא מנופפ בשיט של האג'נדה המקובעת שלו.
שינוי=אמת. בלי אמת במידה כזו או אחרת, אין שינוי. ואני מדברת על שינוי לטובה- תוך כדי לקיחת כלללללל הגורמים, הכמה שיותר אובייקטיביים.
אני חושבת לעצמי עכשיו, שכדי לשנות- קודם צריך הודאה.
ההודאה היא אולי האיזון.....
היא בטח ובטח האמון...
האמון ברצון לשינוי- שבא גם מעשית/מילולית*אמיתי אבל* שמזהים את זה ככזה......כשאני מתבוננת בשמאל ימין כאן- אני רואה שני קצוות מאוד ברורים,
שהכי רחוקים מאזור האיזון....
והרי כשאתה בא לשנות לטובה ואתה רואה שני מחנות שעומדים בקצוות שונים, שניהם מתנדנדים בלי היכולת להגיע לאזור האיזון אפילו לא לאיזון עצמו- אתה מוצא ששניהם באפיסת כוחות!
כי אלו מאשימים את אלו, והאחרים את השניים...
כל אחד עומד דרוך בעמדתו,וזהו.
הוא מרגיש- שווה! הוא מרגיש-צודק!
שינוי-אין במקום הזה. רק התרחקות חסרת אחריות *וחשיבה, מח* מאזור האיזון.........
התרחקות מהאזור הזה, זו נפילה. אין מוצא אחר...
בתוך כל התזה הזו, אל תשכחו להביא בחשבון את החולים באמת שביננו! אלו שכל מה שחשוב להם זה ה"צדק" שלהם בתוך המחשבה המעוותת והתפיסה שגם כזו, באופי הבעייתי והאישי שלהם.
כלומר- האינטרסים הם אישיים לחלוטין ומעוותים, אבל נכתבים/נאמרים כדי לזרוע הרס.....כדי להזין את המקום הקטן והרע שממנו הם באים.
תשאלו באמת את עצמיכם- עד כמה אתם נכנעים לתכתיב המעוות הזה? לבריחה הזו מהאמת האישית, והכללית.
