סתם מסקרן אותי

[asa112]

סתם מסקרן אותי

לא רציתי לשאול שאלות לא קשורות בשרשורי תמיכה,
אבל הזכירו שם מוסגים שאני לא מכירה.

מישהו יודע להסביר לי מה זה :

1) טיפול בכדורגל
2) פנימיה טיפולית
3) מה הבדל בין פנימיה טיפולית ואישפוז
4) מה הבדל בין פנימיה טיפולית וחוסטל

לא שזה חשוב לי מאוד, אבל טוב לדעת.
תודה

 

[TikvaBonneh]

פנימיה טיפולית, אישפוז והוסטל

פנימיה טיפולית הינה בית ספר חינוך מיוחד הכולל גם אפשרות למגורים.
הוסטל אינו מסגרת לימודית.
למשל, אני מכירה נערה שגרה בהוסטל ולומדת בבית ספר, מחוץ להוסטל.
הוסטל הוא מסגרת דיור.
אישפוז אינו מסגרת לימודית ואינו מסגרת דיור. הוא נועד לצורך טיפול פסיכיאטרי ותראפיה אינטנסיבית, והמטרה היא להשתקם ולצאת ממנו. לא כל אישפוז כולל לינה, יש מסגרות אישפוז יום.

 

[רונן שפירא1]

גם אני לא שמעתי על טיפול בכדורגל

אבל זה יכול להיות מעניין....
מכל מקום יש היום גישה שלמה של שילוב תחומי ספורט שונים עם טיפול...הכוונה הינה שהפעילות הספורטיבית תהיה קשורה לאותם תחומים שיש לטפל בהם, ולא בהכרח בהקשר הפיזי.
מאוד מקובל טיפול בשחיה וטיפול ברכיבה או טיפול בעזרת בעלי חיים....
כמוכן יש כל מני מסגרות שמשלבות קורסים באמנויות לחימה עם טיפול

 

[אמאמהדרום]

אפילו הפסיכיאטרית שלנו הגדירה את החוגים שבן

השתתף בהם כדורגל וכדורסל( ממשיך בכדורסל כי יש ליגה כאן) כטיפול רגשי עבור בן
בחוגי ספורט קבוצתיים מקבלים : מרות ממאמן , התחשבות בזולת ( שאר השחקנים), משחק קבוצתי , פעילות ספורטיבית ,
ארגון זמן .

זה מחזק המון את הילדים כקבוצה .
נכון היו דברים שהוא היה ועדיין יותר חלש אבל גם הראה את החוזקות שלו כמו לקשור לילדים את שרוכי הנעליים למשל .
כמו משחק קבותי ואי אגואיסטיות של " אני הכי טוב ולא מוסר את הכדור ורץ עד השער או הסל לבד"

אני בעד

 

[אמא של 3 מקסימים]

אם זה עובד זה מעולה....

הבן שלי (א"ס) היה בגיל 9 בערך בחוג כדורסל - כי עודדתי אותו ללכת (אנשי מקצוע שונים המליצו לי לשלוח אותו אפילו עוד לפני שאובחן כא"ס). עד שראיתי שהוא עומד בצד מכדרר כדור אחד וכל הילדים האחרים משחקים בלעדיו. וכך כל שבוע בחוג הוא כידרר והם שיחקו. והוא אפילו לא התלונן.
גם ניסיתי לגרום לו לאהוב כדורגל ולשחק לפחות בהפסקות בבית-הספר, אבל הוא לא העביר את הכדור לאף אחד מיוזמתו, הילדים כעסו עליו ולא נתנו לו להשתתף. אז המחנך שלהם אמר להם שהם חייבים לשתף כל מי שרוצה (כמובן בגללו) עד שנמאס לו והוא אמר שהוא גרוע בכדורגל. (למרות ניסיון התיווך של הסייע).

אז מבחינתי ילד שמצליח להשתתף בחוג כדורגל או כדורסל זה ממש מצוין. וזה בהחלט יכול להוות לדעתי כלי טיפולי אם זה מתאים לילד, אבל לא בכל מצב.
שיהיה לבן שלך המון בהצלחה!

 

[רונן שפירא1]

זה אין ספק

אבל זה שימוש בכדורגל, לא ספורט טיפולי כמו למשל שחיה או רכיבה שם המדריך מנסה לעבוד עם הילד על נושאים מסוימים מעבר לספורט עצמו...

 

[schlomitsmile]

כדורגל ככלי טיפולי כדורגל יכול להיות יופי של כלי טיפולי:
מזמן עבודה על קואורדיציה, מוטוריקה, אינטראקציות בין אנשים, התמודדות עם תסכולים, כללים ועוד
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/sadnaot/SadnaotMehashetach/Psychokaduregel.htm

 

[arana1]

זה יכול להיות מאוד בעייתי לאוטיסט,אפילו הכי

כי אם תשימי לב אז תראי שתפישת הקואורדינציה,אינטרקאציה והכללים של כדורגל מבוססים על תחרותיות
מאפיין תחרותי הוא חלק מהותי מהגדרת הקבוצה,בכדורגל ובכלל,ולכן משפיע על הצבע והצורה והמהות של כל ההיבטים שהזכרת כאן
אז למשל
אנשים חושבים שטוב ללמוד לכבד סמכות אבל אוטיסטים רבים לא מכבדים סמכות לא בגלל שהם מטומטמים או מפגרים אלא בגלל שכיבוד סמכות הוא ביטוי של מאפיינים וצרכים של חברה כחנית ותחרותית
ובדיוק מאותה סיבה קוארדינציה ושיתוף פעולה מבוססים תחרותיות ושנאה (אני יודע שהשנאה הזאת מעובדת דרך סובלימציה לספורט אבל מהותית זו עדיין שנאה) לא רק שלא יעזרו לאוטיסט להתמודד עם תסכולים אלא שיחריפו בטירוף עוד יותר את התסכולים שהוא סובל מהם גם כך

בדיוק מאותה סיבה הרבה אנשים שמצטיינים במדע ובאמנות הם פחות טובים בספורט
יש הבדל מהותי וחריף מאוד בין קוארדינציה של שנאה לקוארדינציה של אהבה
האחת מחפשת את ההטעייה והשניה מבוססת על חשיפת האמת
האחת מגדירה את גבולות הקבוצה דרך שנאה ונצחון על האחר והאחרת מגדירה קבוצה כמקום שבו לכולם טוב
מהתבוננות באוטיסטים אפשר להבין בלי בעיות שברוב המקרים הם משתייכים לסוג שקצת פחות מתאים לאלימות ולתפישות צרות ומוגבלות של מהות יחסי הקבוצה והפרט


לפני יומיים דיברתי עם אב לאוטיסט והוא שאל למה אחרי טיולים הילד שלו פתאום מפסיק לאקלל ומתחיל לדבר
כמו שעולה גם מהתנסויות אחרות אז להרבה אוטיסטים אם לא לכולם יש זיקה חזקה מאוד בין תנועה לשפה
מהות הזיקה,שלכן גם לא מסונכרנת עם הסביבה,שהיא אינה אלימה אלא דווקא מאוד פתוחה ומקבלת,את הזר ואת המוכר
אותו אב הסכים איתי וסיפר לי שגם הוא שם לב שרק פעילות פיזית רכה פותחת את הבן שלו לשפה
פעילות אינטנסיבית או קבוצתית מביאה אותו לשיתוק שהוא אף קשה וחריף יותר מהממוצע אצלו

המודל של הפסיכולוגים ובכלל של המטפלים הוא זה של החברה הנורמטיבית
אלא שאוטיסטים אינם נורמטיבים
וטוב שכך
מה שחבל זה שהפסיכולוגים והמטפלים לא משכילים לבנות מודלים שיתיאמו לאוטיסטים

 

[yuliyuli1]

הבן שלי דווקא מאוד תחרותי

וזה לא מפריע לו להבין סמכות (כן מבין סמכות של גננות, אבל לא של ההורים...)

 

[arana1]

אנשים תחרותיים מבינים סמכות ומקבלים אותה

דווקא אנשים עם נטייה להדדי יותר לא אוהבים ולא מקבלים סמכות

ילדים,גם אוטיסטים,יכולים להיות מאוד מושפעים מהסביבה,הבעייה עם אוטיסטים זה שלא פעם רבים מהם מצויידים מצד אחד בכישורים מופלאים וכשמצרפים את העובדה הזאת לכך שהם נחשבים בחברה כנחותים אפשר לקבל גם גירסאות מאוד מאוד תחרותיות של אוטיסטים
ושל חנונים
אנשים שנחושים להכיח שלמרות כל מה שחושבים ואומרים עליה הם טובים ומוצלחים
גם כאן
מה שממאיר זה השפעת הסביבה

 

[schlomitsmile]

מאד תלוי במדריך/מי שמפעיל את הקבוצה כדורגל לא חייב להיות תחרותי, בטח לא מונע משינאה.
אני רואה את החבר'ה של הפיצקי שלי, נהנים מהמשחק עצמו.
נכון, אם מנצחים קוראים "יששש!" אבל גם אם לא, אומרים שהיה כייף.
מאד תלוי לנסיוני, במי שמעביר את הקבוצה, באישיותו והתנהלותו.
כמובן שיש ילדים שזה ממש לא מתאים להם:
ה

ניסה חוג כדורגל כשהיה בכתה א',מאד אהב,
אבל היה כל הזמן הולך לטייל בעקבות הכדור שיצא מהמגרש...

מה שכן, זה היה חוג רגיל, ברור שלמדריך לא היו כלים וגם לא כוונה לתת מקום ומענה גם לקצב כמו של ה

מה שסיפרת על אותו אב ובנו, מעניין ויפה, ומתאים גם לנסיון שלי.
אני חושבת שאין סתירה- יש ילדים שהמפתח שלהם הוא פעילות גופנית רכה, חיבור לטבע,
ויש ילדים שספורט מאומץ, עם הרבה הוצאת אנרגיה,
ואפילו חוויה קבוצתית משימתית, בלי דיבורים, יכול לעשות להם טוב.

 

[arana1]

הוא נהנה כי הוא התנהל לא תחרותית

בדיוק כמו שכתבתי,
גם אני בתחרויות שחיה הייתי שוחה דווקא לרוחב הבריכה כי לא ממש תפשתי את הפרינצים של התחרות

אני חושב שיש סתירה
ושאוטיסטים אמנם יכולים להנות מאוד ממשימתיות קבוצתית אבל זאת שהאוריינטציה שלה לנצח מישהו אחר לא תהיה טובה להם
קבוצה כמו קבוצת מחקר וגילוי זה כבר משהו אחר

זה לא שאלה של הוצאת אנרגיה כמו השאלה של כיוונה

 

[רנה73]

תחרותיות

אני חושבת שמעטים הם האנשים ללא עצם תחרותית בגופם. כמו גם רכושנות, סוג של הגדרה עצמית.
עד כמה שהילדה שלי נשמה טובה ונדיבה (דומה לסבא שלה. נ"טי אגב) הרי שעדיין יש לה צורך, אולי פחות מהשאר אבל הצורך עדיין קיים, להיות מנצחת. או אולי יותר נכון להגדיר להיות בשליטה. היא עשתה תחרות רכיבה עם אחותה הקטנה, הקפידה שיוזנקו ביחד, וכמובן שניצחה אותה. אין פלא, היא על אופניים והקטנה על בימבה

ובכל סיבוב ניצחון הכריזה שהיא המנצחת והיא זוכה בשלושה פרסים: באבא, באמא ובסבא. ואז הסברנו לה שאחותה הקטנה לא יכולה לנצח אותה כי הרגליים שלה קטנות יותר, האופניים שלה קטנות יותר, אין לה פדלים ואין לה גלגלי עזר. בסיבוב שאחריו היא האטה במכוון בכל פעם שהקטנה פיגרה אחריה ולבסוף נתנה לה לנצח והכריזה עבורה בשמחה שהפעם היא הזוכה בשלושת הפרסים. אבל בסיבוב שלאחריו שבה לנצח.
היא נדיבה, לעיתים או אולי לרוב מוותרת על שלה, לפעמים אפילו בנושאים שקשורים ליחס מיידי מצידנו רק שאחותה לא תתעצב, אבל נראה שיצר הניצחון קיים שם וכשהיא מרגישה שליטה במצב ("יודעת מה היא שווה"), יותר קל לה גם לחלוק ולהוציא את הצד הנדיב שבה על מנת לשמח אחרים.

 

[arana1]

קיים,הכל קיים,השאלה היא מה מעודדים ומטפחים

כי שאלת היסוד של הזהות היא הכוונה שעומדת בשורשה,שברוב המקרים אם לא בכולם היא רחוקה מלהיחשף ולהתממש במלואה
ילד קטן תמיד יהיה יותר אגוצנטרי מהאדם שהוא יגדל להיות
הוא בנוי להיות כזה וטוב שכך
אחריות הסביבה,החינוכית ההורית והמקצועית היא לזהות את הכיוון והכוונה שלפחות בינתיים מתקיימים רק כפוטנציאל באדם ולעזור לו להתממש דרכה
ולדעתי,ולצערי,לפחות במקרה של האוטיזם
בדיוק וגם בגלל שאף אחד לא מבין את הדבר כיאות
הסביבה מועלת קשות באחריותה
אולי וכנראה שלא באשמתה
אבל זה לא פותר את חריפות הבעייה אלא אף דווקא מחריף אותה

הנדיבות קיימת אצל הרבה אוטיסטים,היא נכונה להתפתחותם והם לא יגיעו לבשלות בלי להתממש גם דרכה,אלא שהסביבה מענישה ומגנה את המאפיין הזה,בדיוק כמו שהיא מגנה ומדחיקה ומנסה לתקן הרבה מאפיינים אוטיסטים אחרים,ודווקא את אלה שיקחו אותם למקומות הכי יפים,וכל זה רק בגלל שיש בהם משהו שחותר תחת הסדר החברתי והאינטרסים קצרי הטווח והראות של הכוחות ששולטים כיום בחברה

 

[arana1]

לא משנה אם הם מעטים או רבים

יש אנשים,ואוטיסטים רבים מגלמים נטייה לקיום כזה,שרכושנות לא משחקת אצלם תפקיד חשוב
הרבה פעמים כשטוענים שאוטיסטים שמים לב רק לזניח ולא לעיקר ומנסים ללמד אותם את היחסים הנכונים בין הדברים ואיך להכליל כשורה נוטים לשכוח שלמשל העיקר של אדם רכושני הוא שונה מאוד מהעיקר של אדם לא רכושני
וזה לא שלאדם שאינו רכושני אין צרכים ושאיפות ומטרות ראויות בחיים
יש לו נורא
אלה שהדרך אליהן לא רק שלא מקובלת בחברה אלא שהיא נרמסת ומדוכאת כל הזמן ובוודאי שלא זוכה לשום מענה או תשובה

אוטיסטים "מטופלים" יכולים להיות גם יותר רכושנים ותחרותיים מהממוצע,כי כשכופים על אדם תבניות שלא טבעיות לו אז הוא נוטה להפריז ולהגזים בישומן