סתם מחשבות...

CHEN39

New member
סתם מחשבות...

קודם כל לפי הסיפורים הכואבים שאני קוראת כאן, נראה שמדובר במקרים של זוגיות טובה ומלאת אהבה שהלכה לעולמה. גם שלנו היתה זוגיות כזאת. נדירה אפילו, בהשוואה לזוגות חברים שלנו ובכלל למה שאני רואה סביבי. (שימו לב ללשון הרבים שעדיין לא נגמלתי ממנה...). הבחור היה אהבת חיי. התחתנתי עם אהבת חיי. מה זה אומר ??? שזוגיות טובה לא נועדה להיות ? מה קורה פה ? חוץ מזה רציתי לומר לטריים שבינינו, שאגב אני רואה את עצמי כחלק מהם, שאחד הקשיים הגדולים שנתקלתי בהם הוא לקבל עזרה. וכמובן גם לבקש... לאנשים פרפקציוניסטים וחולים על שליטה (אני) קשה מאד להודות בכך שאינם באותו מצב כפי שהיו בעבר. אני שתמיד עזרתי ותמכתי בכולם,,,זקוקה לפעמים לעזרה. מזעזע. אבל, קבלת עזרה משחררת לפעמים ואפילו מקלה על החברים שלנו שבאמת רוצים, לעזור. לסיום , אני ממליצה לא לעסוק ברגשות אשם. הייתי גם שם וזה פשוט מיותר. הבנים המקסימים שלי שמחים לגלות שלאמא שלהם יש חיים. מההתחלה הבית שלנו תמיד היה מלא באנשים ובמוזיקה, ולאחר שבוכים ביחד, רצוי גם לצחוק ולשיר ביחד. אתמול הייתי בהופעה מקסימה של אהוד בנאי באמפי בבבניימינה. ממליצה מאד. אנרגיות טובות. סוף שבוע טוב.
 
מחשבות נוספות

הי chen שמחתי בשבילך על שהייתה לכם זוגיות שכזו, נדירה כדברייך. לא קורה הרבה... דווקא אצלנו היו עליות ומורדות, גם מתחים, גם ניגודים שלא בהכרח "משלימים זה את זה" כדברי הבריות. והלא כך זה בד"כ. האין זאת? אך כעת איני רואה כלל את הבעיות שהיו, הן פשוט התמסמסו ונעלמו. כאילו היה תמיד הכל בסדר. כעת נותר רק געגוע מיותם, ולילות אפלים, וכן - הכאה על חטא... ...ולמרות שאת צודקת במליון אחוז, רציונליזציה כאן אינה עוזרת... לפחות לא לי. הידיעה שיכולתי להיות שם יותר, לתמוך יותר, להישאר זמן רב יותר בביקורי בביה"ח. לאהוב אותה יותר, להעניק יותר. והלוא ברור שיכולתי - וגם זה רציונלי, אמיתי עד כאב. אמרת "לאחר שבוכים ביחד, רצוי גם לצחוק ולשיר ביחד". וזה כבר מזכיר לי מלחין אהוב עלי, שלא משנה כמה הסימפוניה מדפרסת ומוכת-יגון, תמיד הפרק האחרון עובר לאופטימיות זהירה ובסופו לשמחה. כך צריך! ואשתדל לעשות זאת גם אני. נ.ב. מה הייתי עושה בלעדייך ובלעדיכם יתר משתתפי הפורום? יוני
 
למעלה