סתם לשתף

[עוד אחת1]

סתם לשתף

אני לא בדיכאון, אני פשוט לא מאושרת. מסתבר שיש הבדל גדול בין זה לזה... מה ההבדל אומר? נכון שלא טוב לי, אבל לא הולכת לעשות עם זה כלום - החלטתי לא להפסיק את המעמסה הזאת שנקראת חיים

. מי בכלל ביקש לחיות אני לא מבינה. נמאס כל בוקר לקום עם מחנק בגרון, לשכנע את הגוף לקום, אבל הנפש מתה.

 

[M r B e a n]

בדיוק כמוני../images/Emo10.gif אשמח אם נוכל גם..

להתכתב על החיים במסינגר או אייסיקיו. אםאת מעוניינת שילחי לי מסר

 

[TacticalSniper]

דיכאון

לדעתי, את בהחלט סובלת מדיכאון. דיכאון, הוא בהחלט לא רק מצב שגובל עם התאבדות - בתור אחד שסובל מדיכאון אני יודע את זה.

 

[TacticalSniper]

דיכאון

לדעתי, את בהחלט סובלת מדיכאון. דיכאון, הוא בהחלט לא רק מצב שגובל עם התאבדות - בתור אחד שסובל מדיכאון אני יודע את זה.

 

[עוד אחת1]

וואלה?

אולי אתה צודק אני לא יודעת... אני בעיקרון, כאשר אני מוקפת אנשים, אם אני נמצאת עם משפחה או חברים אז נראה להם כאילו אני מאושרת. ההרגשה הזיפת מגיעה בעיקר כשאני לבד עושה חושבים עם עצמי. ואתה? אתה עושה משהו עם הדיכאון שלך?

 

[JudyWn]

יש הבדל גדול

אבל הגבול הוא דק. אני לא פסיכולוג

אבל אם את יוצאת בהצהרות של "מי בכלל ביקש לחיות" ומדברת על זה שנמאס לך לשכנע את הגוף לקום כל בוקר כי הנפש מתה, לי זה נשמע שאולי כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית.

אולי שיחה עם מישהו שמבין קצת יותר תוכל לעזור לך ולכוון אותך. אולי זה משהו הורמונלי, אולי זה חוסר בויטמינים, לכי תדעי. אם לא תבדקי, איך תדעי?

 

[עוד אחת1]

תודה על התגובה

אבל אני לא חושבת שגורם חיצוני יכול לעזור לי לא אדם שיקשיב לא תרופות ולא ויטמינים אני מאמינה שהכל בראש... ואם אחליט אי פעם לגשת לפסיכולוג, שיגיד לי כל הזמן "אני מבין/ה", זה יכול לשגע אותי...